"לימדתי בכיתות כל כך חלשות וברמה כל כך נמוכה, שהייתי ממש בוכה", מתוודה ריטה פירסון בהרצאתה ב-TED. "פעם אחת נתתי לכיתה מבחן עם 20 שאלות. אחד התלמידים ענה על שתיים נכון ובשאר נכשל. כתבתי לו על המבחן פלוס 2 וציירתי סמיילי גדול. הוא בא אלי ושאל: 'גברת פירסון, זה נכשל?'. אמרתי לו, 'כן'. 'אז למה ציירת לי סמיילי?' הוא שאל. 'כי אתה בדרך', עניתי. 'הצלחת ב-2 שאלות. לא שגית בכולן. וכשנעבור על זה שוב, האם לא תצליח יותר?'. הוא אמר בהתלהבות: 'כן, המורה. אני יכול להצליח יותר מזה'. מינוס 18 מוצץ את החיים מתוכך. פלוס 2 אומר 'אני לא לגמרי רע'".
40 שנות חינוך
ריטה פירסון נולדה ביוסטון, טקסס, שני הוריה היו מורים ולמרות שגדלה בבית עני, קיבלה חינוך טוב. כל זאת, יחד עם בעיות האלימות הקשות בשנות ה-60 באזור מגוריה, גרמו לה להחליט עוד כשהיתה נערה על ייעודה בחיים: להיות מחנכת משפיעה. מגיל 21 (תוך שהיא מסיימת תואר שני בלימודי חינוך), עבדה כ-40 שנה כמחנכת, מנהלת ויועצת לאנשי הוראה, עד מותה ממחלת מעיים קשה בשנת 2013.
במשך כל חייה הקדישה עצמה לעבודה עם מנהלים בבתי ספר ציבוריים ומחוזיים, בעיקר ב"סלמס" של יוסטון ובשכונות עם אוכלוסיה קשה וענייה. פירסון עבדה מול אנשי חינוך ומול העירייה ללא לאות, להעלאת המודעות לחינוך בשכונות עוני ומצוקה. במהלך חייה ובעקבות הצלחתה הרבה במוסדות חינוך רבים זכתה להופיע ברחבי ארה"ב מול תלמידים ואנשי חינוך.
פירסון פעלה ויזמה תכניות חינוכיות ייחודיות בשכונות עוני ומצוקה. היא הכשירה 40 מנהלים, מחנכים, עובדי חינוך ומדריכים, שעובדים על פי דרכה הייחודית: מורים שאכפת להם, שמשקיעים זמן רב בעבודה פרטנית, אישית, קרובה, עם הרבה תשוקה ואהבה לתלמידים שלהם.
מה קורה כשאין יחסים עם תלמידים? מדריך וידאו של ריטה פירסון למורים
הכי חשוב בחינוך: החיבור האנושי
"יום אחד מורה קולגה אמרה לי: 'לא משלמים לי כדי לחבב את הילדים. משלמים לי כדי ללמד שיעור. הילדים צריכים ללמוד את זה. אני צריכה ללמד את זה. זהו'. אמרתי לה, 'את יודעת, ילדים לא לומדים מאנשים שהם לא מחבבים'. היא ענתה לי 'אה… איזה שטויות' ואני עניתי לה: 'נו טוב, השנה שלך הולכת להיות ארוכה ומעייפת'".
פירסון מדברת הרבה על חיבור אנושי ועל יחסים שבעיניה לא קיימים במערכת החינוך. המורה מגיע לשיעור ומעביר את המקצוע שלו. המחנך מתעניין בתלמידים שלו רק אם הוא חייב, רק אם יש בעיות קשות בלימודים, חברתיות או בבית. ואז הוא רק מכבה שרפות כשצריך ומתנתק. רוב המחנכים יודעים מעט מאוד על התלמידים שלהם, גם אם הם מלמדים אותם שנים, בגלל עומס, שחיקה ושכר נמוך. היא מצטטת הרבה את ג'יימס קומר, אשר אומר שאין למידה משמעותית בלי יחסים משמעותיים ואת ג'ורג' וושינגטון קארבר, אשר אומר שכל הלמידה היא יחסים.
בספרה: "teaching on your feet" מ-2006, בו היא מעבירה 10 שיעורים בנושא "כיצד להיות מורים משפיעים", כותבת פירסון: "הדבר הכי חשוב הוא החיבור האנושי והיחסים בין מורה לתלמיד. זה הסיכוי של החינוך, ההבנה שכל הלמידה היא הבנה של יחסים".
New #sketchnote: "Every Child Needs a Champion" Rita Pierson #edchat cc @dougpete @karlyb @gcouros @ShakeUpLearning pic.twitter.com/N9Fp4DkVXV
— Sylvia Duckworth (@sylviaduckworth) יולי 23, 2015
כמה עקרונות פשוטים
יוסטון (העיר הגדולה במדינת טקסס) היתה מקרה המבחן של פירסון, שהקדישה את חייה לחינוך בעיר, אבל אנחנו לא צריכים ללכת רחוק. בישראל ישנם בתי ספר רבים בשכונות מצוקה, בעיירות פיתוח, בחברה הדרוזית, הבדואית והערבית, שיכולים לאמץ את עקרונותיה הפשוטים והיפים של פירסון:
- קודם כל, תכבד ותאהב את התלמיד שלך. רק אז תוכל ללמד אותו. רק אז התלמיד יאהב אותך בחזרה.
- לכל ילד מגיע גיבור - מבוגר שלעולם לא יוותר עליו, שמבין את הכוח של החיבור לתלמיד ויתעקש שהוא יהפוך להכי טוב שהוא יכול להיות.
- אסור להתייאש, גם ברגעים הכי קשים. אנחנו מחנכים ונולדנו בשביל לעשות שינוי.
- חשוב להבין את התלמידים במקום להיות מובנים.
וזה לא שפירסון מאמינה שמורים באמת יכולים לאהוב כל אחד ואחד מהתלמידים. היא מצחיקה את הקהל כשהיא אומרת בהרצאתה: "לא, לא תאהבו את כולם ואתם יודעים שהתלמידים הקשים שלכם אף פעם לא נעדרים מהשיעור. אף פעם", אבל היא ממשיכה להדגיש שיש סיבה גם לכך שהתלמידים הקשים שם והכל עניין של יחסים. "למרות שלא תחבבו את כולם, המפתח הוא שהם לעולם-לעולם לא ידעו את זה".
"אבל אמא שלי אמרה" - מדריך וידאו של ריטה פירסון בהדרכת מורים
איך בונים יחסים עם תלמידים?
פירסון לא רק דיברה, אלא גם הצליחה ליצור את אותם יחסים של כבוד ואהבה עם תלמידיה. איך היא עשתה את זה? כך:
1. ידע הוא כוח
פירסון מספרת באחד המאמרים שלה שהיא דאגה לדעת כל מה שרק אפשר על כל אחד מתלמידיה. איפה הוא גר, עם מי הוא גר, כמה פעמים החליף בתי ספר, כמה אחים יש לו או לה, האם הם חיים בדירה או בבית פרטי, האם היתה טראומה או דרמה במשפחה?
2. ואם צריך - מעקב
פירסון מספרת שהיתה נוהגת לעשות קניות באיזור השכונה, כדי להיתקל בתלמידים והוריהם ולפטפט איתם. "כמה מישיבות ההורה-תלמיד הכי יעילות שלי היו בסופר-מרקט". לשיטתה, ככל שאתה יודע יותר על אדם - כך יותר קל להגיע איתו לברית.
3. כבוד להורים – בכל מצב
בשכונות העוני בהן פירסון לימדה היה הרבה פעמים ניגוד בין מה שהמורים אומרים בבית הספר לבין מה שההורים אומרים לילדיהם בבית. פירסון מספרת על מקרה בו שני ילדים הרביצו זה לזה ואחר כך, בשיחה בחדרה, אמרו לה, כל אחד מהם, "אמא אמרה לי להרביץ כדי להגן על עצמי". לפירסון היתה מדיניות קבועה בשיחות שלה עם ההורים: קודם כל, היא מכבדת את ההחלטות שלהם לגבי ילדיהם. בכל פעם שהיא קראה להורים לשיחה, היא אמרה להם: אני מכבדת את החוקים שאתם קובעים לילדים שלכם בבית. הבנתי. אלו החוקים. אני מקבלת אותם.
"הורים מחליטים החלטות לגבי הילדים שלהם, שמבוססות על מה שהם יודעים וזה לא המקום שלנו להגיד להם שמה שהם אומרים לא נכון", מסבירה פירסון בשיעוריה להכשרת מורים וממשיכה לתאר מה שהיא אומרת להורים בפגישה: "אני מבטיחה לא להתערב בחוקים שאתם מחוקקים לילדיכם בבית, אבל אני צריכה את עזרתכם. יש לי כאן 1,200 תלמידים ואני צריכה לדאוג לשלומם ואם כולם יריבו כי אמא שלהם אמרה להם, כל התלמידים כאן יהיו פצועים. האם תוכלו לעזור לי עם זה?" לטענתה, מעולם אף הורה לא ענה לה על השאלה הזו בשלילה.
4. לדעת להתנצל כשצריך
"אם תגידו לתלמיד משכבת מצוקה, מבית עני, ילד שעבר ניצול, שאתם מתנצלים, הוא יהיה בשוק", מסבירה פירסון ומדגישה שלשם בנית היחסים חשוב שמורה ידע להתנצל כשטעה. יום אחד פירסון הגיעה לכיתה, לימדה שיעור שלם בחשבון ובסוף היום הרגישה שהיא לימדה את כל השיעור פשוט לא נכון. היא הגיעה יום אחרי כן לכיתה ואמרה לתלמידיה: "אני מרגישה שלימדתי את כל השיעור פשוט לא נכון". התלמידים ענו לה: "כן, אבל ראינו שאת ממש נלהבת, אז נתנו לך להמשיך".
5. שיחת אימון בכל בוקר
פירסון היתה משננת לתלמידיה משפט קבוע, שהם למדו להגיד ולחזור עליו כל הזמן: "אני מישהו. הייתי מישהו עוד לפני שהגעתי לכיתה. אני אהיה אדם טוב יותר אחרי שאעזוב. אני חזק ובעל עוצמות. מגיע לי החינוך שאני הולך לקבל כאן".
דייל דאפי, ראש ארגון חינוכי שבו עבדה וחבר קרוב, אמר עליה במותה "היתה לה תשוקה אדירה לעזור לאנשים להרים את עצמם ממעגל העוני ויהיה קשה מאוד למצוא מישהו בדמותה שיחליף אותה". בשנת 2013, כשכבר היתה חולה, צילמה פירסון ארבע הרצאות על הוראה על פי ניסיונה החינוכי וספריה. ההרצאות משמשות בפיתוח אישי, חוויתי ומקצועי של מורים והן כלי הוראה בפקולטה היוקרתית לחינוך שבאוניברסיטת ביילור. "האהבה הגדולה שלנו לפירסון והחזון שלה, היוו השראה ענקית להמשיך הלאה בדרכה", אמר עליה ראש העיר לשעבר של ואקו וירג'יניה, שאימץ את תוכניתה. פירסון הותירה אחריה שלושה ילדים ושלושה נכדים.
מורים, לטענתה של פירסון, צריכים להיות שחקנים ושחקניות מעולים. "אנחנו באים בבוקר גם שלא מתחשק להם, כפופים למדיניות שאין בה שום הגיון הרבה פעמים - אבל אנחנו מלמדים בכל זאת. אנחנו מלמדים בכל זאת, כי זה מה שאנחנו – מחנכים".
