כשתומר רשף, היום בת 45, הרגישה את גיל 30 נושף בעורפה, היא החליטה לעשות ילד בהורות משותפת. רשף - בעלת המספרה ובית הספר לספרות "תומר ושלי" בתל אביב - הכירה את שלמה ועדו, זוג גברים שרצו ילד. "כשהכרתי אותם הם היו שמונה שנים יחד", היא מספרת. "שלמה, אבא של רועי (הבן שלי), היה כבר בשל. זה לקח עשרה חודשים מהרגע שהוא נכנס לחיי, ועד שנכנסתי להיריון".
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
גיל 30 הוא גיל צעיר יחסית. למה לא לתת סיכוי לאהבה ולנישואים בדרך המקובלת?
"זה הגיע מהבנה שלי, בעקבות שני אקסים שהיו לי, שאני 'לא רואה בעיניים'. אני רוצה להתחתן אחרי שבוע, ולא רואה את הגבר שמולי. יש המון נשים כמוני. השלב הזה מגיל 25 ואילך, הצורך הפנימי והלא מודע בילדים, משבש לנו".
"אחרי שנולד רועי הסתכלתי על גברים אחרת. בגלל זה יש כל כך הרבה גירושים, כי אנחנו מתחתנות כדי להביא ילדים ולא בשביל הזוגיות, או כדי לחיות עם עוד אדם".
גברים מרגישים, לדעתך, את הלחץ הזה?
"גברים רוצים שיראו אותם. ההתייחסות שלי אליהם הייתה, לא במודע, מכוונת מטרה – להביא אותו למשפחה ושיהיה לי אבא לילדים.
עובדות איתי רווקות במספרה, ואני מרגישה שהן ב'לופ': מתי אמצא את האבא של הילדים שלי. הן קוראות לזה אהבה, אבל אני רואה שזה בעצם רצון להפסיק את החיפוש. זה לא בהכרח קשור לזוגיות.
"אני חושבת שהחיפוש אחרי אבא לילדים שונה מחיפוש אחר אהבה. זה ששלמה, אבא של רועי, חיפש אמא לילדים ולא בת זוג, זה עשה את זה מאוד נקי. לא הסתבכתי איתו".
ביום ההולדת ה־30 שלה הייתה רשף בחודש השביעי. אחרי שנולד בנה, גידלה אותו במשך שנתיים ביחד עם זוג האבות שלו - כשחצי מהזמן הוא חי אצלה, וחצי אצלם.
איך הייתה הדינמיקה איתם, כשהם זוג ואת לבד?
"לא הרגשתי מסכנה, או שהם צריכים לעשות בשבילי. היה לי עסק והיו לי חיים, והייתי עסוקה בלגדל את הילד שלי ולספק לו את מה שהוא צריך".
כשרועי היה בן שנתיים פגשה רשף את מיכאל סביניק – בן זוגה זה 13 שנה. זה היה שידוך שעשתה לקוחה שנהגה להסתפר אצלה: "היא שמעה אותי מקטרת שגברים הם לא והם לא", נזכרת רשף, "ואחרי כמה חודשים הזמינה אותי לארוחת ערב כדי להכיר לי מישהו. זה היה בסך הכל הבליינד דייט השני בחיי".
איך הגיב מיכאל למבנה המשפחתי הזה?
"לא הרבה גברים היו מגיבים לזה טוב. היו לי חמישה קשרים לפניו עם גברים שידעו על זה. זה נראה להם מגניב בהתחלה, אבל כשהם רוצים לנסוע איתך לחו"ל לשבוע ואת לא יכולה, זה נהיה פחות מגניב. למיכאל היה כבר בעבר קשר עם גרושה עם ילד. הוא לא נבהל, הוא הבין שאף אחד לא מצפה ממנו להיות אבא של רועי, אלא שהוא יכול להיות חבר. הוא השתלב לאט, לא התחנף לילד. הבחורים שהיו לי לפניו היו עסוקים בלהרשים את רועי".
זה שהיה לך ילד, עזר לך ליצור זוגיות?
"כן. משהו במנגנוני ההגנה שלי התכייל אחרת. לפני זה יכולתי להכניס כל גבר לחיים שלי. אני מרגישה שהנואשות שלי למצוא גבר לקחה אותי למפגשים עם אנשים שלא הייתי מתעכבת עליהם ברגע שהיה לי ילד בבית. זו אחריות כלפי הילד. כשמיכאל הגיע הוא היה עסוק בי ואני הייתי עסוקה בו. טפטפתי אותו לחיים של רועי לאט לאט. התראינו בימים שרועי לא היה בבית, בגלל ניסיון העבר".
סביניק, בן זוגה של תומר, התרשם כל כך מנפלאות ההורות המשותפת, שהיום הוא מלווה תהליכים כאלה עם אנשים.
"מיכאל הוא הורה של רועי כבר 13 שנה", אומרת רשף, "והוא רואה את היתרונות של הורות משותפת, שבהורות קונבנציונלית קשה לממש. יש בעצם עוד מישהו שמטפל בילד, ואת יכולה להיות באמת אמא טובה, כי את גם פנויה לזה". לתומר ולמיכאל שני בנים משותפים: גור (11) ואסי (7).
"מגיל 25 אפשר להסתכל באומץ על הרצון שלנו לעשות ילדים בעולם הזה, ולעשות בחירה מודעת של הטיימינג לעשות את זה", אומרת רשף. "אבל החיפוש אחר אהבה שונה מהחיפוש אחר אבא לילדים. תשעים אחוז מהאנשים שאני מכירה הם גרושים.
בעולם מתוקן, נעשה ילדים עם האדם שבחרנו לצורך זה, בלי קשר לכמות הפעמים שנתאהב בגברים. שם נוצר הבלבול. מיכאל לא דומה לסוג הגברים שחיפשתי. הוא אחד האנשים הכי מגניבים שאני מכירה, אבל לא היינו מתעכבים זה על זה לפני שהיה לי ילד".
"הייתי פחות לחוצה"
בגיל 35 הייתי אחרי מערכת יחסים של שנתיים, עם בן זוג שלא רצה ילדים" מספרת מיטל סאסי, אמנית במה, רקדנית בטן ומנחה סדנאות של ריקודי בטן לנשים בהיריון. "נשארתי אחריו בלי הרבה אוויר ובלי הרבה אמונה באהבה. עשיתי חשבון נפש, וכבר לא הייתי בטוחה שאני רוצה להיכנס שוב לזוגיות. הרגשתי שהמחיר של היחד לא מוצלח, הוא גבוה מדי.
"חשבתי באותה תקופה שהעיסוק שלי – רקדנית ומורה לריקודי בטן – מקטין את הסיכויים שלי למצוא בן זוג, כי צריך להיות גבר באמת מיוחד ובטוח בעצמו כדי להרגיש בנוח לצד רקדנית בטן. הריקוד שלי אמנותי ומקצועי, אבל התרשמתי שהרבה בחורים יעדיפו בת זוג שהעיסוק שלה סולידי".
"את בן הזוג הנוכחי שלי הכרתי כשהייתי בחודש רביעי. הוא היה מנהל האירועים במקום שבו הופעתי. צעיר ממני בארבע שנים, גרוש ואבא לשני ילדים. הוא אהב מאוד את ההופעה שלי, ואמר ששיניתי לו את כל מה שהוא חשב על ריקודי בטן. הוא חשב שההופעה שלי איכותית, מכובדת ומיוחדת. היה לנו מאוד נחמד לדבר. סיפרתי לו על ההיריון כבר בשיחה הראשונה. אחרי ההופעה שמרנו על קשר".
"אני הייתי מוקסמת באותם ימים מההיריון שהתקדם, והייתי מאוד מלאה בזה. רקדתי כל ההיריון, והייתי קלילה ורגועה בסך הכל. ריקודי בטן מערסלים ומרגיעים את העובר ואת האמא, ומקלים על כאבי הגב התחתון ועל מהלך הלידה. גם חקרתי את העניין הזה ובניתי מתודות ללימוד ריקוד בטן בהיריון, שאני מעבירה עד היום בסדנאות ובשיעורים.
"אחרי חודשיים של שיחות וחברות שהלכה ונבנתה, הבנתי שאני מרגישה איתו מצוין. חברה טובה שלי טוענת שהתאהבתי בו בגלל הורמון האושר שמשתחרר בהיריון, אבל האמת היא שהוא הגבר הכי יפה בעולם בעיניי, ואיש נדיר. אני יזמתי את הנשיקה הראשונה, וזה הפך לסיפור אהבה".
למעשה זאת מערכת היחסים הרצינית הראשונה שלך, והיא קרתה כשהפכת לאמא. איך את מסבירה את זה?
"אולי הייתי לחוצה פחות בשלב הראשוני של ההיכרות, כי את ההחלטה להביא ילד לבד, כבר עשיתי. לא בחנתי אותו כמו שבחנתי בני זוג קודמים, לא שאלתי את עצמי אם הוא ירצה ילד מהר, ואם הוא יהיה אבא טוב ושותף טוב להורות ולחיים. אמא שלי חושבת שפגשתי אותו בתקופה שבה הורדתי הילוך מבחינות ההופעות, ולכן הייתי יותר רגועה ופנויה להכיר.
"כך או כך, באתי עם פחות ציפיות, ובדיעבד יצאתי מורווחת. אני לא מכירה הרבה נשים שקרה להם דבר דומה. אני גם לא אומרת שהקשר שלנו חף מבעיות. חז"ל אמרו: 'זיווגו הראשון של האדם נקבע לו מן השמיים, משורש נשמתו.
אך אם מעשיו גרמו לכך שאינו יכול לשאת את זיווגו הראשון, ניתנה לו אפשרות נוספת למישהי שתהיה קרובה לשורשו וכאן הקושי, כאן נקבע לפי מעשיו והוא שקשה לפני המקום כקריעת ים סוף...'".
יש הרבה פירושים לציטוט הזה, אבל בבסיס אומרים כאן שדומים נמשכים אבל לא בהכרח קל להם יותר יחד. שנינו עקשנים ועצמאיים מאוד, וזה פוטנציאל להתנגשויות. אבל אנחנו מאוד פתוחים, מדברים על מה שצריך ורוצים שזה יצליח. אנחנו מרגישים שקיבלנו הזדמנות מיוחדת לאהבה".
"לא מחפשת אבא לילד"
א' (41) ממרכז הארץ, אמא לילד בן שנה וחצי, ביקשה להישאר בעילום שם. גם היא מסכימה שכאשר יש לך כבר ילד בחיים, החיפוש אחרי אהבה הופך, באופן מפתיע, לקל וממוקד יותר. היא מעידה על עצמה שבגיל 29 התחילה לראשונה לחשוב על ילדים. בגיל 33 נכנסה לקשר זוגי רציני, ומשלא הצליחה להיכנס להיריון, פתחה בטיפולי פוריות. כשהייתה בת 38, אחרי סדרה של טיפולים שלא צלחו, נפרדה מבן זוגה.
"החלטתי שאני ממשיכה לבד, שהרצון שלי להיות אמא לא הסתיים יחד עם הקשר. בגיל 39, כשטופלתי אצל פרופ' משיח, נכנסתי להיריון, וילדתי בגיל 40. הילד שלי הוא המתנה הכי יפה שקיבלתי, גם בדמיון לא יכולתי לבקש כזה דבר".
אחרי שנפרדה מבן זוגה הכירה גבר, וניהלה איתו מערכת יחסים. הם נפרדו לתקופה קצרה ואז חזרו זה לזה, "ושבוע אחרי שחזרנו, גיליתי שאני בהיריון". הילד היה אמנם מטיפולי ההפריה ולא מהחבר שלה, אבל "הוא ליווה אותי לאורך כל ההיריון, הלידה ולאחריה", היא מספרת. בשלב מסוים, מערכת היחסים הזו הסתיימה.
הצורך באימהות מפריע בבחירת בן זוג?
"אני ממליצה למי שהמחשבות על הורות כבר נמצאות אצלה, למרות שאין לה עדיין בן זוג, להתחיל את בירור מצב הפוריות שלה מול רופא הנשים, כדי לטפל במה שצריך אם מתגלה בעיה. היא לא חייבת לעשות כלום בפועל, אבל בעצם הבדיקה היא כבר עושה המון".
בנך מסייע לך בבחירה הנכונה של בן הזוג?
"כן. בזכות הבן שלי עברתי ניקוי. ההורות מצריכה כל כך הרבה אנרגיות, בטח כשעושים אותה לבד, כך שאין ברירה אלא להפסיק לבזבז אנרגיות במקומות לא נכונים, ולבחור קשרים מתאימים יותר. הבחירות שלי היום הרבה יותר מדויקות לי".
איזה סוג של מערכת יחסים את מחפשת?
"פרטנר, שותף לדרך. אני לא מחפשת אבא לילד".
מה את ממליצה לנשים בגיל 35 ומעלה?
"אני שמחה שהיום יש לנו, הנשים, את האופציה להביא ילדים גם לבד. ברור שזו לא הבחירה הראשונה וזה אולי לא מה שחלמנו וקיווינו, אבל האופציה קיימת, ובעיניי היא עולה אלפי מונים על האופציה לא להיות אמא. אני מרגישה מבורכת ובת מזל.
אל תיכנסו למערכת יחסים רק בגלל הלחץ להביא ילד. אם הקשר לא מתאים, אל תפחדו לקום וללכת. מי שנכנסת לטיפולים – יש המון רעש רגשי, זה תהליך לא פשוט בהרבה מובנים, אבל לכו על זה בגדול, והאהבה תגיע. אני חושבת שזה דבר נפלא שקודם יש אהבה ואז מקימים משפחה ביחד, אבל מעולם לא הייתי חזקה בללכת לפי הסדר. החיים יותר דינמיים מזה. זה לא או אהבה או ילד, יש מקום לשניהם, גם בסדר הפוך".
