היה רגע אחד, שבו הבינה היזמית סיגל נעים דבר או שניים על החומרים שמהם עשויה ההצלחה. זה קרה כשאחרי משא ומתן ארוך ורצוף משברים, היא חתמה על עסקת רכישה גדולה ששינתה מקצה לקצה את מצבה של החברה שהקימה.
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
"הרגשתי מותשת עד כדי כך שבקושי נותר בי כוח לשמוח ברכישה. ירדתי לרחוב בהרצליה פיתוח, ובהחלטה של רגע התקשרתי לאמא שלי בבאר שבע. אף פעם לא ממש שיתפתי את אמא שלי במה שאני עושה. היא ידעה שאני עובדת המון שעות וטסה כל הזמן, ולא הבינה מה יש לחפש בחו"ל, כשיש בארץ הכל. 'אמא, חתמנו עכשיו על עסקה גדולה', אמרתי דרך הרמקול, ואנשים זרים הלכו לידי והסתכלו. 'איזה יופי', היא אמרה בלי לשאול מה מכרנו או קנינו וכמה כסף היה שם. 'זה מאוד משמח' הסברתי לה. 'אם את שמחה, גם אני שמחה', היא אמרה, וכדי להדגיש הוסיפה 'קולולולו', שגרם לעובדי ההיי-טק של הרצליה פיתוח לסובב את הראש ולחייך."
איך הרגשת?
"צחקתי. השמחה שלה הייתה כנה יותר מזו של כל הגברים שהיו איתי קודם בחדר, לחצו ידיים בחשיבות כשנפרדנו, וכל אחד המשיך לעסקה הבאה. בסופו של דבר, אלו אנשים שהרגש היחיד שלהם לאירוע החתימה הוא הכסף שהם מרוויחים, וזה מדהים כמה טונות של רעש הם מסוגלים לייצר סביב הדבר הזה, אבל אין שם שום דבר אחר. לפעמים ניסיתי להגיע לאנשים האלה מהמקום האישי, וזו כמעט תמיד הייתה טעות. הם לא שם, גם אם במסגרת הסמול טוק הם נחמדים. הטלפון הזה לאמא הזכיר לי שיש עולם שבו מישהו יכול לשמוח בשבילי גם בלי שיוצא לו מזה כלום."
מכה חשובה לאגו
אנשים שלא מכירים את סיגל נעים (46), יזמית שעשתה אקזיט לפני שלוש שנים, שואלים אותה למה היא בעצם ממשיכה לעבוד אחרי שמכרה את החברה שלה, "אקספנד," בסכום שאינו ידוע לאיש. היא הייתה יכולה הרי לצאת לפנסיה מוקדמת ולשוט ביאכטה ברחבי העולם, חסרת דאגות. במקום להסביר, היא מספרת להם על הפעם ההיא, לפני 11 שנים, כשעלתה על יאכטה לראשונה בחייה, במהלך נסיעת עבודה לברזיל, הרגישה לא טוב, קיבלה כדור נגד מחלת ים והתעוררה כעבור 24 שעות, כשהדבר היחיד שהיא רוצה הוא להגיע שוב ליבשה.
במילים אחרות, יאכטות וחיי תענוגות אף פעם לא היו כוס התה של נעים. היא החלה את דרכה כיזמית במכירת שירותי תוכן לחברות סלולר במזרח אירופה, לאחר מכן הקימה חברה לפיתוח שדות סולאריים ומכרה אותה לחברת האנרגיות המתחדשות של חברת החשמל הצרפתית. זו הייתה אחת העסקאות המוצלחות בתחום, אך התקשורת הכלכלית בישראל דיווחה עליה מעט מאוד, בגלל העדפתה של נעים שלא להיחשף. הריאיון האישי הנדיר שתקראו מתקיים משום שנעים מבקשת להעלות למודעות את מרכז "חברים " שהקימה לאחרונה, המטפל באופן קבוצתי בקשיים חברתיים של ילדים ובני נוער.
היא נולדה וגדלה בבאר שבע, בתם של עולים מתוניסיה: נגר ועקרת בית שהתמסרה לגידול ששת ילדיה. התחנכה בבית דתי, ילדה שלישית בין אחים שמחציתם בחרו להישאר דתיים ("ומחציתם בחרו להיות חופשיים"). עד כיתה י' למדה בבית ספר דתי, ואת השנתיים האחרונות של התיכון ביקשה ללמוד במקיף ממלכתי כיוון שרצתה להיחשף למתמטיקה ופיזיקה ברמה מוגברת.
"המעבר לחיים החופשיים שינה את חיי," היא מתארת את היום שבו עזבה את הדת. "כל תפיסת החיים וההומניזם השתנתה אצלי, כיוון שפגשתי אנשים שהאידיאלים שלהם נשענים על שוויון בין נשים לגברים ועל הזדמנויות שוות."
הבחירות שלה היו אידיאולוגיות כבר בילדותה: כנערה התנדבה באנו"ש, מועדון לפגועי נפש, ובילתה את זמנה הפנוי כמתנדבת במשמר האזרחי. אחרי הצבא, חסכה ללימודי משפטים באוניברסיטת חיפה והחלה את חייה בעיר, מותירה מאחור את עברה הדתי.
התחלת את הקריירה שלך כעורכת דין. למה לא נשארת במסלול הזה?
"עבדתי חודשים ספורים במשרד ארדינסט בן-נתן, והם פיטרו אותי כי לא הייתי עורכת דין טובה."
זו לא מכה חזקה לאגו?
"ודאי שכן, אבל יצאתי ממנה עם תובנה לחיים. השותף שפיטר אותי הוא עורך דין מאוד מוכשר ומפורסם. עליתי לקומה למעלה ממררת בבכי והרטבתי את הכתף של אורי נוי, עורך דין מתחיל שישב בחדר לידי. שאלתי אותו: 'מה השותף חושב עליי באמת'? והוא אמר לי, 'סיגל, לא נעים לי להגיד לך, הוא לא חושב עלייך'. וזה משפט לחיים, כי ביום שנבין שאנשים לא עושים לנו דברים כי הם רוצים לפגוע בנו, אלא כי זה מה שמתאים להם, ושנייה אחר כך הם לא חושבים עלינו יותר, זה יוריד 98 אחוז מהפעמים שניפגע בחיים. מובן שזה לא נכון לגבי אלה שקרובים לנו ביותר."
כסף עם טעם
את התיקונים שלה היא עשתה אחר כך: 15 שנה חלפו, ובהן הספיקה לעבוד בהוצאת "ידיעות ספרים," ניהלה את מחלקת האינטראקטיב של "רשת" והתגלגלה בדרך-לא דרך לנהל את חברת ,JUMP שהציעה שירותי תוכן סלולריים בקייב, מטעם קבוצת "אל אר," ופיתחה את הפעילות גם ברוסיה וברומניה.
כשנתיים אחרי שהתחילה לנהל את החברה, נמכרה זו לקרן השקעות רוסית. עם הבונוס שקיבלה, "סכום כסף שממש לא היה גבוה, אבל גרם לי להרגיש שזאת נקודה שבה אני יכולה לבחור לעבוד במשהו שאני מאמינה בתוכן שלו," הקימה את חברת "אקספנד" שהציעה שירותי ייעוץ עסקי לחברות ישראליות שרצו לעבוד במזרח אירופה, וגם למדה עבודה סוציאלית, אך פרשה כעבור שנה ("אין לי את כוחות הנפש להיות מטפלת").
הרעיון הבא שלה היה לעשות כסף שיש בו טעם. כך התגלגלה אל עולם הקלינטק, שבו מתנהלות חברות לשיפור איכות הסביבה. אל המשרד שממנו פוטרה חזרה הפעם כלקוחה. "קראתי בעיתון שאורי נוי, שותף בארדינסט בן-נתן, הפך להיות עורך דין שמתמחה בתחום האנרגיה הירוקה. התקשרתי אליו והתחלנו לעבוד יחד. לימים הבאתי אליו את חברת החשמל הצרפתית כלקוחה והשארנו שם המון כסף. זה מעליב נורא שמפטרים אותך, אבל אם בן אדם בוחן את המציאות בעיניים מפוכחות, זאת הזדמנות לבחור בחירה נכונה יותר. כי באמת אני לא עורכת דין טובה. אצל רוב עורכי הדין אין מקום ליזמות, ואני, בעוונותיי, יזמית."
היא פגשה את דוד קורשיה, מנכ"ל חברת האנרגיות המתחדשות של חברת החשמל הצרפתית ,EDF-EN ושכנעה אותו לפתוח בארץ חברה שתוחזק ברובה על ידי EDF-EN ובאחזקת מיעוט של "אקספנד." הם התחילו לפתח שדות סולאריים בישראל ועשו חיל. כאשר אחד מבעלי המניות EDF-EN-ב מכר את לחברת החשמל הצרפתית תמורת מאות מיליוני אירו, גם ה את "אקספנד" לחברת החשמל הצרפתית.
איך הרגשת כשעשית אקזיט של מיליונים?
הדבר הראשון הוא הלם, וזה כמעט לא משנה כמה כסף. דיברתי עם הרבה אנשים שמכרו חברות, והתגובה דומה, בין אם קיבלת חצי מיליון שקל ובין אם 50 מיליון דולר. יש משהו במכירה של חברה שהוא מאוד מטלטל, כי מצד אחד, במונחי העולם הקפיטליסטי שאנחנו חיים בו, זאת נחשבת הצלחה. מצד שני, את מוכרת את הבית. ואת קמה בבוקר לשום דבר. זאת הרגשה מאוד מורכבת."
תסבירי.
"כל תחושת השייכות נעלמת. את קמה בבוקר למקום שאת אוהבת והולכת לשתות קפה עם החברים שלך מהעבודה, ואת משקה את העציצים שלך במשרד ומדברת עם הספקים. את עובדת, הראש חושב. את רצה עם העבודה בפארק, קמה איתה בבוקר, כל הזמן חושבת: איך אני צומחת, ופתאום את לא עושה כלום, וזאת חוויה ממש לא פשוטה. כסף לא מביא אושר. הוא מביא שקט נפשי מסוים. "החיים שלי לא השתנו בכלום מבחינת ההתנהלות. נשארתי באותו בית בשכונת הדר יוסף בתל אביב ורק החלפתי למכונית קטנה יותר. תשמעי, אני החלטתי שאני עשירה בפעם הראשונה בחיים כשקניתי קפה הפוך בטייק אוויי ולא שאלתי כמה זה עולה. הייתי אז בת 25 והרווחתי 5,000 שקל בחודש. בעיניי, זו בחירה שכל אדם יכול לעשות בכל רגע".
שוביניזם וטיסות
את בן זוגה לשעבר, עו"ד יוסי אשכנזי, שותף במשרד הרצוג פוקס נאמן, הכירה בעבודה. הוא היה עורך דין, היא מתמחה. נישואיהם הסתיימו לאחר 15 שנה ושתי בנות משותפות, תום, ,18 ורומי, .13 את בן זוגה הנוכחי, שותף בקרן השקעות, הכירה לפני ארבע שנים. "כשבן אדם עושה מאמץ אקטיבי לייצר לעצמו חיים מלאים שאינם תלויים במישהו אחר, גדלים הסיכויים לפגוש אחר מתאים. מלשבת בבית עם סווטשירט של מיקי מאוס לא קורה כלום. ודאי שזה כואב לפרק משפחה, אבל בכל שינוי יש הזדמנות לצמיחה."
למה אין מספיק נשים שעושות אקזיטים?
"כי החברה שלנו היא שוביניסטית להחריד ופטריארכלית בצורה מקוממת, החל בשפה העברית, כמו השימוש הנורא בעיניי במילה 'בעלי',ועד הטרדות מיניות שהן מנת חלקן של רוב הנשים."
ואיפה האחריות של הנשים?
"לנשים יש אחריות עצומה. הבעיה היא שכולנו חושבים שצריכה להיות חלוקת תפקידים שנובעת ממגדר ולא מיכולת. אצלי בבית חלוקת התפקידים הייתה שוויונית באופן מלא. יוסי, שהוא שותף במשרד עורכי דין מהגדולים בארץ, מעולם לא חשב שילדים זה משהו שפוגשים בשבת. כשנשים אומרות: 'הוא עוזר לי', הן לא מבינות ששפה מייצרת מציאות".
אילו מחירים אישיים שילמת בדרך לאקזיט הזה ולשבירת תקרת הזכוכית של נשים מנהלות?
"לא שילמתי מחיר אישי בדרך לאקזיט. הרווחתי. וגם הבנות שלי קיבלו מודל מעניין של אימהות. לפחות פעמיים בשבוע הוצאתי את הבנות שלי מהגן. פעמיים בשבוע יוסי עשה את זה, ויום בשבוע חלקנו חצי-חצי לפי הצורך. יוסי עשה קריירה מפוארת במקביל לגידול הבנות שלנו. הבנות הרוויחו גם אבא וגם אמא. מעולם לא גידלתי את הבנות עם מטפלות, כי מחשב אפשר לפתוח גם בתשע בערב, ונהגתי לטוס בטיסות לילה, כך שהייתי מינימום ימים מחוץ לבית. בסוף, ההבדל בין הצלחה לאי הצלחה הוא רמת המוטיבציה."
איפה כן היה קשה?
"בשלוש לפנות בוקר בנמל התעופה, כשעשיתי דברים שחשבתי שחוץ מכסף אין להם שום ערך. עם זה היה לי ממש קשה. כשישבתי על אדן החלון בבית מלון בבוקרשט וראיתי את השלג בחוץ והייתי לבד, ועם החובה שהחברה תצליח ותמשיך לפרנס את כל העובדים שלה, וחשבתי שהדבר שאני מוכרת הוא הבל ורעות רוח. מאז שהקמתי את 'חברים' לא היה לי יום אחד קשה."
להתחיל שוב מאפס
את "חברים," מרכז שמציע, כאמור, טיפול קבוצתי לבני נוער ולילדים, המתמקד בשיפור הכישורים החברתיים ושוכן בקריית עתידים בתל אביב (טל' 03-7572222), הוציאה לדרך בספטמבר האחרון. לילדים יכולות להיות סיבות רבות ומגוונות לקשיים, החל בהפרעת קשב וריכוז, דרך טראומה משפחתית וכלה באירועים שלא נכנסים לשום קטגוריה, אבל כולם סובלים מקשיים חברתיים.
את המקום הקימה נעים יחד עם הנוירו-פסיכולוג ד"ר אלון וסרמן, שגם מנהל אותו. לצדם, ועד מייעץ של מומחים בעלי שם וצוות של מטפלים מנוסים בטיפול בני נוער ובילדים ובעבודה קבוצתית. במקום פועלות 20-כ קבוצות מדי שבוע לילדים בגילי גן חובה ועד סוף התיכון. באחרונה החלה לפעול גם קבוצה לחיילים.
במה שונה "חברים" ממקומות אחרים בארץ?
"מבוגרים רבים שאני מספרת להם על המקום מגיבים מיד ב'אם רק היה כזה כשהייתי ילד'. מספרם של אלו שסובלים בשלב כזה או אחר בחיים מהתנהלות חברתית לא טובה מדהים.
"תמיד יש מורכבות באינטראקציה חברתית וככל שהחברה שלנו נחשפת ליותר אלימות, מצוקות ושיח לא מכבד, מספר הילדים הסובלים גדל. הדור של היום נאלץ לקיים אינטראקציה כפולה, גם פנים אל פנים וגם דרך המסכים. החלק השני מסובך במיוחד. אי אפשר לראות הבעות פנים בווטסאפ, כולם כותבים בבת אחת וקשה מאוד לעקוב, והחמור מכל - מדובר בעולם שלם שלמבוגרים אין דריסת רגל בו.
"חלק משמעותי בעשייה של 'חברים' הוא הרצון לחלחל אל המרחב היומיומי של הילד. זה נעשה בארבע דרכים: הראשונה היא החדירה לעולם הדיגיטלי - לכל קבוצת גיל יש גם קבוצת ווטסאפ שהמטפלים משתתפים בה ויש התייחסות אליה במפגשים. בנוסף לכך יש הדרכות הורים, שהן חובה בתהליך הקבוצתי, וקשר מול בית הספר ככל שזה מתאים להורים ועבודה מול המטפל האישי, אם יש כזה."
מכל הדברים בעולם, איך הגעת לתחום הזה?
"יש לי חברה שאני אוהבת והבת שלה נקלעה, על לא עוול בכפה, לסיטואציה חברתית בלתי נסבלת. היא עברה סבל ששום טיפול פסיכולוגי פרטני לא הצליח להקל אותו. זה היה רגע שבו הרגשתי שאי אפשר לעמוד מנגד, שחייבת להיות דרך להושיט יד לילדים האלה, שהם לא יוצאי דופן והם אחוז גדול מהילדים סביבנו."
ומה אם הילד אומר שזה דווקא בסדר לו בלי חברים?
"גם ילד שיש לו אלף חברים, וגם אלה שיושבים לבד בבית, כמהים בבסיס שלהם לקשר. אנחנו פונים בכוונה לקהל צעיר בשלב שבו עוד אפשר לשכנע אותם רגשית שיש ערך לקשר."
מה את עושה כשחסר לך הריגוש של עולם העסקים?
"יש סוגים שונים של ריגוש. אמנם אני לא טסה לפגישות בפריז ולא מנהלת משאים ומתנים במוסקבה, אבל זכיתי להקים עסק עם השותף הטוב ביותר שיכולתי לאחל לעצמי ולהיות מוקפת באנשים שמחייכים גם עם העיניים, לאו דווקא כשיש העברה בנקאית. זה חידוש מקסים.
"חזרתי לבנות הכל מאפס. מצאתי את עצמי באמצע הלילה מרכיבה רהיטים, בודקת תוכנות ניהול, משפצת את התוכנית העסקית. כמעט מביך לספר עד כמה התלהבתי, כשאלון ביקש ממני לקנות מסכים כדי להקרין את שיחות הווטסאפ של הקבוצות הטיפוליות. הריגוש הוא אחר, אני לא מכחישה. השמחה על החוזה הראשון לחכירת קרקע להקמת שדה סולארי הוחלפה בזו שמתעוררת כשאני מצליחה לשכנע נער בן ,17 שכבר החליט שחיים בלי חברים הם הדבר הנכון בשבילו, להגיע למפגש היכרות, שאולי יגרום לו לרצות לנסות."
