סוכרת. אלצהיימר. יתר לחץ דם. סרטן. פיברומיאלגיה. מחלות לב. מחלות אוטואימוניות. אם נסתכל סביב, לכולנו יש בסביבה הקרובה מישהו שחולה במחלה כרונית, שלוקח תרופות (לרוב יותר מאחת) באופן קבוע, שחושש מהחמרה. ומי שלא חולה, חושש שאוטוטו זה יגיע: הרי יש לנו היסטוריה משפחתית של מחלות כאלו. הגנטיקה מתקתקת לנו בוורידים. אז בטוח בשלב כלשהו זה יגיע אלינו... לא?
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
אז זהו, שלא בטוח. ספר חדש — "ריפוי מחלות כרוניות, מחלום למציאות — כיצד להפעיל בגופנו גנים של בריאות ולכבות גנים מעוררי מחלות" (הוצאת פוקוס) — טוען שמחלות כרוניות הן לא גורל שחייב להכות.
המחבר, ד"ר ג'פרי בלאנד ((Ph.D, פרופסור אמריקאי לביוכימיה, מרצה לרפואה ומפתח תורת "הרפואה הפונקציונלית", טוען שאם רק נבין איך מחלה כרונית נוצרת, נוכל למנוע אותה. ולא, התרופה היא בדרך כלל לא תרופה כימית אלא שינוי - מותאם באופן מאוד אישי - באורחות החיים.
"שיעורי התחלואה של המחלות הכרוניות הולכים ועולים", הוא כותב בספרו. "אם לא נצליח לחולל שינוי דרסטי במצב, אנו צפויים להגיע לזקנה במצב שברירי ורעוע, ולבלות את רוב זמננו בביקורים אצל רופאים.
"אבל זה לא חייב לקרות. תגליות מדעיות דרמטיות הכשירו את הקרקע למהפכה אמיתית בטיפול הרפואי. כיום אנחנו יכולים לזהות את הגורמים למחלה הכרונית עוד לפני הופעתה ולמנוע את התפרצותה באמצעות טיפול מוקדם. זוהי מהפיכת הרפואה הפונקציונלית".
הרפואה הפונקציונלית היא גישה רפואית שבמקום לחפש איך לרפא סימפטומים, מחפשת את התפקוד (פונקציה) שלא פועל כראוי בגוף ומנסה לתקן אותו. במילים אחרות - לאתר את הגורם במקום לטפל בתוצאה. השיטה מבוססת על ארבעה עקרונות:
מחלה כרונית היא בכלל לא מחלה, אלא תגובה של הגוף לסביבה. מחלה כרונית אינה משהו שנדבקים בו, אלא תגובה של המבנה הגנטי שלנו לסביבה. אם באופן קבוע הגנים שלנו חווים איומים מהסביבה (בצורת אוכל לא מזין, מתח, טראומות, חשיפה לרעלים ולקרינה), הם יגיבו לאיום בשינוי של רקמות מסוימות. "שינויים אלה, כמו להבה נמוכה שבוערת לאט ובהתמדה, הופכים במשך הזמן להפרעה מתמשכת שאנחנו מכנים 'מחלה כרונית'".
הגנים שלנו לא קובעים באופן בלעדי באיזו מחלה כרונית נחלה. הגנים, טוען ד"ר בלאנד, הם רק חלק מהסיפור: הסביבה שלנו חשובה לא פחות, משום שהיא זו שקובעת אילו גנים "יידלקו" וישפיעו על הבריאות שלנו, ואילו גנים "ייכבו" ויושתקו. כדוגמה לכך הוא מביא את הגן BRCA, שגורם לסרטן השד. "לפני 75 שנה, שיעורי התחלואה בסרטן השד בקרב נשאיות של הגן עמדו על 24%. ב־2013, השכיחות הגיעה ל־85%. הסיבה לעלייה היא השפעת הסביבה על ביטוי הגנים: התזונה, הפעילות הגופנית ואורח החיים. אם תשנו את הסביבה שלכם, תוכלו לשנות את הדרך שבה הגנים מתבטאים ואת הבריאות שלכם".
לא ניתן להתגבר על מחלות כרוניות באמצעות תרופות. "מחלות כרוניות נובעות מכמה גורמים, שכל אחד מהם מתבטא בתסמינים משלו", כותב המחבר. "מכיוון שהתרופות מטפלות בסימפטומים ולא בגורמים למחלה, הן אינן הפתרון", הוא מסביר.
הטיפול במחלה כרונית חייב להיות מותאם אישית. לכל אדם יש גנים שונים, שמגיבים אחרת לסביבה. אצל כל אחד מאיתנו מערכות הגוף פועלות אחרת - וכך, מה שלא יזיק לאחד יגרום לנזק משמעותי לאחר. במילים אחרות: יש כאלה שיכולים לחיות שמחים ובריאים גם עם דיאטה עתירת עוגות, ואחרים - ממש לא.
כדי לעשות את השינוי, צריך לברר אילו תפקודים בגוף שלנו לא פועלים כראוי. "שבעה תהליכים פיזיולוגיים עיקריים משפיעים על כל מערכות הגוף", כותב ד"ר בלאנד. "כל אחד מהם עלול לצאת מאיזון. כאשר תהליכים אלה יוצאים מאיזון, אנחנו מפתחים מחלות". בספר מתמקד ד"ר בלאנד בכל אחד מהתהליכים האלה ומסביר אילו סימנים גופניים מופיעים כאשר אותו תהליך יוצא מאיזון. לשיטתו, אם נגרום לתהליך לחזור לאיזון - נוכל למנוע התפתחות מחלה כרונית ואפילו להביא לשיפור משמעותי במחלה כרונית שכבר התפתחה.
מה שנשאר הוא לברר איזה תהליך לא ממש עובד אצלנו - כלומר, מאיפה מתחילה הבעיה - ולהתחיל לעשות משהו בעניין (והספר מפרט בדיוק מה). מוכנים לבירור? קדימה!
1. ספיגה ופינוי: כשהמזון לא מתפרק כראוי
"המעיים הם נקודת ההתחלה למחלות כרוניות רבות, שלכאורה אינן קשורות כלל למערכת העיכול", כותב ד"ר בלאנד ומסביר שכדי לספוג חלבונים, פחמימות ושומנים מהאוכל, הגוף שלנו חייב לפרק אותם במסגרת תהליך העיכול ולהפריש החוצה את תוצרי הפסולת. כל שיבוש בתהליך עלול ליצור בעיות הרבה מעבר למערכת העיכול: בעיה בספיגה יכולה לגרום לחוסרים תזונתיים; פעולת יתר של תאי החיסון במערכת העיכול יכולה לעורר כאבי ראש, כאבי מפרקים, כאבי שרירים ואפילו תנודות במצב הרוח; שליחים כימיים אחרים שנוצרים במערכת העיכול יכולים להשפיע על התיאבון, על הפרשת האינסולין, על צפיפות העצם, על מערכת הלב והדם, על התגובות הדלקתיות ברחבי הגוף ועוד. ההשפעות האלו, בתורן, עלולות ליצור מחלות כרוניות באזורים מרוחקים ממערכת העיכול (למשל, ידוע היום שתגובות דלקתיות שנוצרות אצל חולי צליאק עלולות ליצור נזק מצטבר למוח, עד כדי דמנציה).
איך תדעו אם יש לכם בעיה? אם מופיעים אצלכם רבים מהסימפטומים הבאים, כנראה יש לכם בעיה בספיגה ובפינוי: עצירות שמופיעה לסירוגין עם דחיפות ביציאות, גזים ונפיחות בבטן, כאבי בטן או כאבי ראש תכופים, ריפלוקס, רמת סוכר גבוהה, אלרגיה ורגישות למוצרי מזון רבים, אבנים בכליות, לחץ דם גבוה, תנודות במצב הרוח, ריח רע מהפה.
2. נטרול רעלים: כשהסביבה שלכם מרעילה אתכם
כל יצור חי משתדל להגן על עצמו מפני חומרים רעילים בסביבה. בגוף שלנו ישנה מערכת מיוחדת כזו, שמפעילה אנזימים המנטרלים חומרים רעילים ומאפשרים לגוף להפריש אותם החוצה. רק מה, המערכת הזאת עסוקה בתפקידים נוספים, ולפעמים, כמו כל מי שעושה מולטי־טאסקינג, היא מוצפת מכדי לתפקד כראוי. התוצאה - רעילות מצטברת בגוף, שסובל עד כדי היווצרות מחלה כרונית.
מה משבש את תהליך נטרול הרעלים? לדברי ד"ר בלאנד, ראשית תרופות, שחלק מאיתנו ייהנו מהשפעתן הטובה, ואצל חלקנו תיווצר תגובה רעילה. שנית - חומרים שמגיעים מהסביבה שלנו, בהם מרכיבים מהתזונה (למשל, אלכוהול), חשיפה למתכות, חומרי הדברה וכימיקלים.
ושלישית - מתברר שאנחנו בעצמנו מייצרים רעלנים שמערכת נטרול הרעלים צריכה להתמודד איתם. כשהמערכת לא מצליחה להתמודד עם אחד מסוגי הרעלנים, רמת הרעילות בגוף עולה, והבריאות נפגעת. לדברי ד"ר בלאנד, היכולת לנטרל רעלים היא גנטית: יש כאלה שיכולים לנטרל רעלים בקלות יחסית, ואחרים שאצלם המערכת מתקשה לפרק רעלים, ולכן יגיבו לרמה נמוכה יחסית של חשיפה.
איך תדעו אם יש לכם בעיה? אם מופיעים אצלכם רבים מהסימפטומים הבאים, כנראה יש לכם בעיה בנטרול רעלים: רגישות לריחות, רגישות למזונות מסוימים - כולל רגישות למונוסודיום גלוטמט, לאלכוהול או לקפאין, רגישות לתרופות מסוימות, לזיהום אוויר ולחומרים כימיים, פריחות בעור, צלצול תמידי באוזניים, כאבי שרירים לא מוסברים, תחושה מעורבת של בלבול, כאבי ראש, הזעה ודפיקות לב מואצות.
3. הגנה: כשמערכת החיסון יוצאת מאיפוס
לגוף שלנו יש מערכת הגנה: מערכת החיסון. כוח הפעולה שלה הוא תאי הדם הלבנים, שחלקם תוקפים פולשים זרים (וירוסים, חיידקים ותאים סרטניים), וחלקם מזהים חומרים זרים ומסוכנים ושולחים אליהם נוגדנים כמו טיל מונחה.
ה"חיילים" של המערכת החיסונית מסיירים כל הזמן בגוף ומחפשים אויבים. אבל לפעמים הצבא הזה לא נמצא ברמת הכוננות הנכונה: כשהוא לא מספיק דרוך, הוא לא מאתר בזמן את האויב. כשהוא בדריכות יתר, תיתכן פגיעה גם בתאים חפים מפשע (למשל, תתפתח מחלה אוטואימונית).
מי שמווסת את הפעילות וקובע את רמת הכוננות של הצבא הם הגנים שלנו. אבל איך הגנים מחליטים אם להגביר או להחליש את הווליום? זה כבר תלוי באותות שהם מקבלים מהסביבה. יש חומרים שעוזרים לגנים להפעיל את מערכת החיסון בצורה מאוזנת: ויטמין C, אבץ, ויטמין D, ויטמינים מקבוצת B ועוד. חומרים אחרים - בהם גלוטן, סוכרים ושומני טרנס - עלולים ליצור דלקת ולגרום למערכת החיסון לפעול יתר על המידה.
איך תדעו אם יש לכם בעיה? אם מופיעים אצלכם רבים מהסימפטומים הבאים, כנראה יש לכם בעיה במערכת ההגנה: נטייה להידבקות בכל הצטננות או שפעת בסביבה, כאבי מפרקים שמחמירים אחרי פעילות גופנית מתונה, פריחות בלתי מוסברות, זיהומים בסינוסים ובדרכי השתן, פטריות ברגליים, כאבים כרוניים בגב או ברגליים, בכפות הידיים או בשורש כף היד, הפרעות כרוניות במערכת העיכול, ואם אובחנתם בעבר כסובלים מהרפס, אפשטיין־בר, cmv או קנדידה.
4. תקשורת בין־תאית: כשהתאים מפסיקים לדבר ביניהם
כששני אנשים מדברים ורעש מפריע להם, הם יתחילו לצעוק. זה בדיוק מה שעלול לקרות לתאים בגוף שלנו, שגם הם "מדברים" זה עם זה באמצעות שליחים כימיים. "בדיוק כמו שהמוח לא יכול לקלוט מסר כשרעש הרקע חזק מדי, גם קולטני התאים לעתים מפסיקים לקבל את המסרים המועברים אליהם", מסביר ד"ר בלאנד. "ואז השליחים הכימיים חייבים להגביר את המסר, באמצעות שליחת כמות גדולה יותר של חומר כימי. הבעיה היא שהגדלת מספר השליחים הכימיים עלולה להגביר את ההתנגדות למסר, כמו החלפת צעקות בין בני שיח. מה שגרוע מכך, הכמות הגדולה של השליחים עלולה לגרום לנזק לשאר חלקי הגוף".
מה עלול לגרום לכך שהתקשורת הבין־תאית תצא מאיזון? ובכן, בעיקר סטרס. בכל מצב של איום, התקשורת הבין־תאית נכנסת לפעילות יתר (כמו רשת הקשר בצבא). אבל אם הסטרס חוזר שוב ושוב, ה"מוקדנים" בגוף שלנו מפסיקים להתרגש ממנו. התוצאה - הגוף "צועק" ומייצר כמות גדולה יותר של שליחים כימיים, והעודף עלול לפגוע באיברים חשובים בגוף. לדברי ד"ר בלאנד, מצב כזה עלול להביא להתפתחות מחלות כמו דמנציה, התקפי לב, שבץ, אוסטיאופורוזיס, סוכרת, מחלות כליה ועוד.
איך תדעו אם יש לכם בעיה? אם מופיעים אצלכם רבים מהסימפטומים הבאים, כנראה יש לכם בעיה בתקשורת הבין־תאית: כאבים או דלקת במפרקים, כאבי מפרקים בשינויי מזג אוויר, תחושת עייפות ומתח, חוסר אנרגיה בבוקר שמתפוגג רק בצהריים, דחף מיני נמוך מהמצופה, קושי להירדם או יקיצות בלילה, ירידה בזיכרון, דיכאון כרוני, זיהומים כרוניים בסינוסים, בשקדים, במעיים, בעור או בפה. גם נטילת תרופות נוגדות דלקת, לחץ דם או דיכאון, עלולות לפגוע בתקשורת בין התאים.
5. הובלה בין־תאית: כשהמזון לא מגיע לתאים
התאים שלנו רעבים. הם צריכים אוכל כדי לתפקד. למרבה המזל, יש לנו מערכת הובלה מצוינת בגוף: הדם שמוביל את חומרי ההזנה מהמחסנים שלהם בגוף אל התאים. לשם כך, הוא משתמש בשלושה "ציי רכב": אחד שמוביל שומנים (ליפופרוטאינים - כולסטרול); השני מוביל פחמימות (גלוקוז), והשלישי מוביל חלבונים (חומצות אמיניות ואלבומין). הוויטמינים והמינרלים תופסים טרמפ על המשאיות של אחד מציי הרכב.
אבל מה קורה כשיש פקק תנועה במסלול, והאוכל לא מגיע לתאים מסוימים?
"עיכוב במערכת ההובלה עלול לגרום לנזקים משמעותיים בגוף", עונה ד"ר בלאנד. "לאורך זמן, החסר התזונתי גורם לשינוי בתפקוד הגופני שעליו אחראים התאים. השינוי בתפקוד עלול להביא למחלה כרונית. מחקרים הוכיחו שהפרעות במערכת ההובלה של השומנים קשורות למחלות לב ולשבץ, הפרעות בהעברת הפחמימות קשורות לסוכרת ולדמנציה, הפרעות בהובלת החלבונים קשורות לאיבוד רקמת שריר, והפרעות במערכת ההובלה של הוויטמינים והמינרלים גורמות למחלות כמו אוסטיאופורוזיס".
איך תדעו אם יש לכם בעיה? אם מופיעים אצלכם רבים מהסימפטומים הבאים, כנראה יש לכם בעיה בתהליך ההובלה הבין־תאית: רמת סוכר גבוהה מדי בדם, רמה גבוהה של טריגליצרידים, כולסטרול "רע" , בעיות עיכול בעקבות אכילת מאכלים עתירי חלבון, תחושת נמנום, במיוחד אחרי אוכל, יתר לחץ דם, רמה נמוכה של אלבומין/ המטוקריט בדם, ירידה בחדות הראייה, עלייה במשקל, בעיקר באזור הבטן.
6. ייצור אנרגיה: כשפשוט אין לכם כוח לכלום
כולנו יודעים איך זה מרגיש להיות מלאי אנרגיה או נטולי אנרגיה. אבל מאיפה האנרגיה הזו מגיעה? מתחנת כוח זעירה שבזעירות, המיטוכונדריון בתא. תחנת הכוח הזו לוקחת שומנים, פחמימות וחלבונים והופכת אותם לאנרגיה, בתהליך שנקרא חילוף חומרים (והנה, עכשיו השם ברור).
מה משפיע על תפקודי תחנות הכוח הרבות שנמצאות אצלנו בתאי הגוף? ובכן, הגנים שלנו. ומה משפיע על הגנים? ד"ר בלאנד טוען שהסביבה, המזון והפעילות הגופנית שלנו: תזונה צמחית תעזור לתחנות הכוח לפעול. פעילות גופנית תגרום לתחנות הכוח לבנות את עצמן ואפילו להתרחב. לחץ, לעומת זאת, עלול לגרום לתחנות הכוח ממש לפרק את עצמן, וצריכה קלורית גדולה מדי (בעיקר סוכר ושומן) שוחקת אותן. ואז מה? לדברי ד"ר בלאנד, חוסר איזון של המערכת עלול לגרום לסרטן, דלקת מפרקים, מחלות לב ומוח, עייפות כרונית ועוד.
איך תדעו אם יש לכם בעיה? אם מופיעים אצלכם רבים מהסימפטומים הבאים, כנראה יש לכם בעיה בתהליך ייצור האנרגיה: נטייה לחוש עייפות לא מוסברת אפילו אחרי שמונה שעות שינה, כאבי שרירים או קוצר נשימה אחרי פעילות גופנית מתונה, תשישות משמעותית מעת לעת, כאבי ראש, קושי לסבול רעשים או הפרעות שפעם הייתם מתעלמים מהם, ירידה בחושי הטעם והריח, תחושה שאתם מבוגרים מגילכם.
7. תפקוד מבני: כי הכל מתחיל מהבסיס
אנחנו רגילים לחשוב שהמבנה שלנו מורכב ממערכת השלד, השרירים והאיברים, אבל גם הם מורכבים מאבני בניין זעירות: חלבונים, תרכובות סידן, מינרלים, חומצות שומן, חומצות אמיניות וחומצות גרעין. אבני הבניין האלו, שמתחלפות כל הזמן, משפיעות על התפקוד של הגוף שלנו (כמו בכל מבנה, אם חלק מאבני הבניין לא יהיו יציבות מספיק, יציבותו של המבנה תיפגע).
ומה קורה כשהמערך המבני משתבש? "באופן טבעי גם התפקוד משתבש", עונה ד"ר בלאנד. "ההפרעה במבנה מתבטאת למשל בכאבים, בדלקת, בנפיחות או בשינויים באחד מהמנגנונים הפיזיים האחרים".
מה מזיק לאבני הבניין במבנה המורכב של הגוף שלנו? זיהום אלקטרומגנטי, למשל (החל בקרני רנטגן וכלה בטלפונים סלולריים), ומזון עשיר מדי בשומן ובסוכר; מזון שמבושל בטמפרטורה גבוהה (בשר "על האש"); תרופות ומזון מתועש. התוצאה - מחלות כרוניות: החל בהשמנת יתר, וכלה באוסטיאופורוזיס ואובדן רקמת שריר.
איך תדעו אם יש לכם בעיה? אם מופיעים אצלכם רבים מהסימפטומים הבאים, כנראה יש לכם בעיה בתפקוד המבני: כאבי גב או צוואר תכופים, עודף משקל למרות שאתם מקפידים, ירידה במסת העצם, תחושה שכל הזמן קר לכם, בעיות זיכרון, רמה גבוהה של המוגלובין A1c.
