נגרות של אז ועכשיו: מלטשים את העץ בבית עם מדרגות נזירים

לבני הזוג שרכשו את הבית בשיכון הקצינים בתל אביב היו שתי דרישות מפתיעות מהאדריכלית שלהם, ליאת מילר. הראשונה: להישאר נאמנים לקני המידה של הבית המקורי והשכונה; והשנייה: למצוא דרך לשלב בתוכנית את פרטי הנגרות המקוריים שהיו בבית.

שכונת הקצינים, שנמצאת בגבו של בית החולים איכילוב, היא אחת מהשכונות הוותיקות והשקטות בתל אביב, הבנויה מכמה רחובות קצרים ובהם טורי בתים דו-משפחתיים עם חצרות. הבית שאותו רכשו בני הזוג, הורים לשלושה ילדים, נבנה ב-1949, על מגרש של 250 מטרים רבועים, כחצי מדו-משפחתי. יש לו שתי קומות, עליית גג, גג רעפים וחצר אחורית מרווחת, המופרדת מבית השכנים הצמוד בגדר פשוטה.

בחצר האחורית נשמר עץ הזית העתיק(צילום: אסי אורן)

החצר והסלון לפני השיפוץ(באדיבות אדריכלית ליאת מילר)

בעליו הקודמים של הבית היה נגר במקצועו, ובבית נשמרו עבודות נגרות מקוריות משנות החמישים. חלק מהפריטים הם מעשה ידיו, וחלקם רהיטים בסגנון מודרניסטי האופייניים לדירות תל אביביות מהתקופה ההיא, שמאוד מצאו חן בעיני בני זוג. כשהתברר להם ש"כל מה שמחובר לקיר" נשאר, החליטו לרכוש את הבית, שבו התאהבו ממבט ראשון.

לבני הזוג הייתה תוכנית ברורה: קומת הכניסה תהיה קומת מגורים, שבמרכזה מטבח ופינת אוכל. סביבם מתנהלים חיי המשפחה, שכחברים ב"מלאכי שביל ישראל" גם מרבים לארח. הקומה השנייה תהיה קומת שינה בלבד; ונדרש להם גם חלל נפרד שישמש כאזור עבודה.

מכיוון שמיד לאחר רכישת הבית נסעה המשפחה להולנד ללימודים ועבודה, את תהליך השיפוץ התחילו מרחוק. בהולנד הם גם רכשו את רוב הרהיטים החדשים שבבית.

הבית מבחוץ, לפני השיפוץ(באדיבות אדריכלית ליאת מילר)

ואחרי השיפוץ. כניסה לבנה ואחידה עם בית השכנים הצמוד, ששופץ גם הוא באותה תקופה(צילום: אסי אורן)

פרשנות מחודשת לגרם המדרגות

מבחוץ שמר הבית על חזית לבנה פשוטה, שממשיכה בהתאמה מלאה עם בית השכנים (ששופץ גם הוא באותה תקופה). כך נוצרה כניסה אחידה ונקייה לשני הבתים. חלוקת החללים הפנימית השתנתה. לבית נוסף ממ"ד, ואזור הסלון הורחב. לאחר השיפוץ, הבית בן 160 מטרים רבועים, המשתרעים על פני שתי קומות וגלריה. בחצר האחורית שלו נשמר עץ הזית העתיק.

תוכנית קומת הכניסה לפני השיפוץ(באדיבות אדריכלית ליאת מילר)

ואחרי השיפוץ והרחבת הסלון(באדיבות אדריכלית ליאת מילר)

חלל הקומה הראשונה נפתח לגמרי. חלק מהעמודים הקונסטרוקטיביים הוחלפו בקורות חיזוק מפלדה, הבולטות מתחת לפני התקרה ומסמנות את חלוקת החללים החדשה. בהתאם לשינוי, היה צורך להזיז את גרם המדרגות המובילות לקומה השנייה, מהלך שעורר מחלוקת. בעל הבית רצה לשמר את המדרגות המקוריות עם מוטות הברזל העבים ששימשו כמעקות, מילר התנגדה.

מדרגות כהפרדה חצי שקופה בין מבואת הכניסה לסלון(צילום: אסי אורן)

פרשנות חדשה למדרגות הישנות(צילום: אסי אורן)

לבסוף הוחלט שהמדרגות יקבלו פרשנות מחודשת. מולר שימרה משהו מהמראה המקורי של המדרגות על ידי יצירת קונסטרוקציה של מוטות פלדה עגולים העולים לכל גובה החלל, בשילוב מדרכי עץ אלון מבוקע. גרם המדרגות החדש והמרשים נראה כמרחף. הוא פתוח ואוורירי, ומשמש כהפרדה חצי שקופה בין מבואת הכניסה הרחבה לחלל המגורים המרכזי.

ספסל מעץ אלון עתיק, שהובא מהולנד, הוצב במבואה לצד המדרגות. בעברו שימש הספסל כשני שולחנות כתיבה, אך אחרי ששופץ בידי נגר אומן הפך לספסל-אחסון, המורכב ממגירות בשני גדלים, ומאפשר גם ישיבה עליו.

הרבה מקומות אחסון במבואה(צילום: אסי אורן)

עם מגירות בשני גדלים(צילום: אסי אורן)

בהרחבת הסלון קיר וגג מזכוכית

במקור, לצד הבית היה "מבנה עזר". בשיפוץ הוא הוסר ובמקומו נבנה ממ"ד, שאותו עטפה מילר בקיר של ארונות לבנים, המסווה את דלתות הכניסה לממ"ד ולשירותי האורחים הצמודים לו. קיר הארונות משמש גם כרקע נייטרלי לתצוגת אוסף השעונים של בעל הבית. אלה הותקנו על גבי לוח אלון כהה, המבליט, בניגוד חריף לרקע הלבן, את עבודת הנגרות הייחודית שבתוכה שובצו השעונים. בהמשך מסתובב קיר הארונות הלבנים מעבר לפינה, ונראה שוב בסלון.

אוסף השעונים הובלט בתוך קיר הארונות הלבנים על רקע לוח עץ אלון(צילום: אסי אורן)

פינת האוכל תוכננה בהתאמה לממדי שולחן האוכל המשפחתי: שולחן מלבני וגדול במיוחד של סטודיו ספקטרום ההולנדי. סביב השולחן שני ספסלי עץ תואמים של הסטודיו וכסאות מתכת. מעליו תלויה מנורת עץ מרשימה, עבודת יד של המעצב ההולנדי פיט היין אייק. בפינת האוכל מתרכזת רוב הפעילות המשפחתית – מהכנת שיעורי הבית של הילדים ועד לאירוח.

עץ האלון הכהה נבחר כמקשר בין הנגרות הישנה והחדשה בבית(צילום: אסי אורן)

מצדה השני של הקומה מוקם המטבח, שחזיתו פונה אל החצר, ובמרכזו אי להכנות ולאכילה, המפריד בינו לבין הסלון.

מדף שבו שולב מתקן לייבוש כלים(צילום: אסי אורן)

אזור הישיבה העיקרי נמצא במרכז החלל, ותחום מצדו האחד על ידי גרם המדרגות, ומצדו השני על ידי דלתות היציאה הגדולות אל החצר. אהבתם של בעלי הבית לפריטי עיצוב מיוחדים מתבטאת גם כאן עם ספה איטלקית, כורסאות וינטג' הולנדיות ומנורה עומדת של הסטודיו הניו-יורקי (והמעצבים הישראלים) light texture.

הסלון הורחב בעזרת זכוכית והספרייה הישנה מככבת(צילום: אסי אורן)

מילר ביקשה לפתוח את הבית אל החצר שמאחוריו, "ליצור מעין חלל שהוא פנים אך מרגיש חוץ", כדבריה. לשם כך, מלבד דלתות הזכוכית הגדולות המובילות אל החצר, נבנתה הרחבת הסלון החדשה עם קיר וגג מזכוכית. מכיוון שזו החזית הצפונית של הבית, לא מכה בה אור שמש ישיר. ההרחבה עם קירוי הזכוכית שולבה בקיר הארונות ההיקפי. בסלון ניצבת גם ספריית עץ מקורית ומרשימה שהייתה בבית, שעברה שיפוץ והתאמה מדויקת למיקומה החדש.

חדרי שינה קומפקטיים ומדרגות נזירים

בקומה השנייה ארבעה חדרי שינה וחדרי רחצה. על פי דרישת בעלי הבית, החדרים משמשים לשינה בלבד, ולכן הם קומפקטיים במיוחד, וכוללים רק מיטה וארון קיר שקוע בנישה, כך שאינו גוזל מקום מחלל החדר. למרות מידותיהם, החדרים לא מרגישים צפופים הודות לתקרת העץ המשופעת, שהושארה חשופה ומעניקה להם גובה רב והרגשת מרחב. בחדרי הילדים אין שולחנות כתיבה, מה שמעודד התכנסות משפחתית יומיומית בפינת האוכל ובסלון.

חדר ילדים וחדר רחצה בקומת חדרי השינה(צילום: אסי אורן)

גם חדר ההורים, עם חדר הרחצה הצמוד אליו, צנוע במידותיו. הוא כולל מיטה ושני ארונות קיר. אחד מהם הוא ארון הקיר המקורי שהיה בבית, עם פרטים מיוחדים. כדי להתאימו למיקומו החדש נדרש הנגר לחתוך את דלת הארון, כך שהיא תוכל להיפתח. הארון חודש גם מבפנים, והתוצאה היא שילוב מעניין של ישן ומקורי עם חדש ומודרני.

תוכנית קומת חדרי השינה לפני השיפוץ(באדיבות אדריכלית ליאת מילר)

התוכנית החדשה של הקומה(באדיבות אדריכלית ליאת מילר)

מהקומה השנייה מגיעים אל עליית הגג, ששימשה במקור כבוידעם, וסולם פשוט היה נמשך ממנה כלפי מטה כדי לטפס אליה. בשיפוץ הוחלף גג הבית, והגג החדש פינה תחתיו מספיק מקום לקומת גלריה (גובה מרבי - 2.10 מטרים), המשמשת כחלל עבודה.

מדרגות הנזירים העולות לעליית הגג(צילום: אסי אורן)

מכיוון שכעת הטיפוס אל הגלריה הוא יומיומי, היה צריך להתקין אליה מדרגות, במקום הסולם הנפתח. אך משום שלא היה די מקום לגרם מדרגות רגיל, נמצא לבעיה פתרון מקורי: מדרגות נזירים, כאלה שכל מדרך בהן מחולק לשניים, וכל חלק משמש כמדרגה נפרדת. כך ניתן לעלות לגובה רב יותר על פני אותו שטח נתון. מדרגות הנזירים ממשיכות, מבחינת שפה עיצובית וחומריות, את גרם המדרגות הראשי עם עץ וברזל.

הנגר שותף בתהליך החשיבה

בשל הרצון לשמר רהיטים ישנים – מקוריים וגם מיובאים – ולשמור בבית על אופי התואם אותם, הנגר היה שותף בתהליך החשיבה העיצובי, שכלל, בין השאר, עיסוק בשאלה כמה נוכחות לתת לעץ; ומהו העץ המתאים ביותר לשימוש בעבודות הנגרות החדשות. בסופו של דבר הוחלט על עץ אלון כהה, שנותן את הטון בבית ומחבר בהצלחה בין הפריטים הישנים לחדשים. שאר פרטי הנגרות – ארונות השירות בכל החללים – נצבעו בצבע הקיר על מנת לא למשוך תשומת לב.

פרט בארון הקיר המקורי, שחודש בחדר ההורים(צילום: אסי אורן)

אל האלון הכהה הצטרפו שני חומרים המכתיבים את האופי החומרי של הבית: רצפת טראצו מקומי פשוטה, שעברה ליטוש כדי לטשטש את החלוקות שלה; וברזל שחור, שמופיע בחלונות ובדלתות הפרופיל הבלגי ובעמודים של גרמי המדרגות. כך הגיעו בסופו של דבר האדריכלית ובעלי הבית למינון הנכון והמדויק להם בין חספוס לביתיות חמימה.

• קבלן: דודי בן עטיה
• נגרות: אמיר ויזר, ארקדי בסקין (קומת החדרים)
• בלגי ברזל ואלומיניום: WINEX
• מסגרות: יורי קרוט
• כלים סניטריים: מודי