אחרי שאיבדה את שני בניה, מלכה חכם מגדלת תאומים בני שנה וחצי

לפני שלוש שנים, איבדה מלכה חכם (53) את בניה, יותם ויואב, בתאונת דרכים. היא בחרה להגיב בשתי דרכים שונות: מאבק לסגירת הכביש הקטלני, וכניסה להיריון

"החוסר מתקיים במלוא עוצמתו, לא משתנה בכלום. אין דבר שיכול להרפות את הגעגוע, לבטל את הכאב". מלכה חכם עם התאומים דויד ושאול (צילום: עדי אדר)
"החוסר מתקיים במלוא עוצמתו, לא משתנה בכלום. אין דבר שיכול להרפות את הגעגוע, לבטל את הכאב". מלכה חכם עם התאומים דויד ושאול (צילום: עדי אדר)

האישה שחורת השיער שכבה על מיטת הבדיקות בחדר האולטרסאונד, שקטה ונרגשת. עוד רגע יתגלה לה מה היא נושאת בבטנה. "מזל טוב, יש לך שני בנים!". סיטואציה מרגשת, גם בלי לדעת שהאישה שעל המיטה היא בת 51. גם בלי לדעת, ששנה קודם לכן איבדה את שני בניה הגדולים בתאונת דרכים.

 

הסצנה הזו תועדה בסרט ששודר בתוכנית "עובדה", והצופים בו לא יכלו שלא לחשוב שיש צדק פואטי ברגע הזה, שבו מתבשרים מלכה ויהודה חכם על שני בנים שעתידים להיוולד להם, זמן קצר כל כך אחרי ששכלו את יותם ויואב (בני 26 ו־22), שנהרגו יחד כשחצו את נתיב התחבורה הציבורי ברחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה - כביש שעוד קודם לכן כונה "ציר המוות".

 

"זה מטורף", אומרת חכם לכתב רוני קובן. "לא ייחלתי לכך ואני שמחה על זה מאוד. אבל מה זה צריך להביע? הלכו לי שני בנים כדי לתת לי שני בנים? אחותי אמרה שאלוהים התחרט על מה שעשה לי ואז הוא בא לתקן. אבל זה לא תיקון!"

 

שנה וחצי אחרי הולדת התאומים ואחרי הסרט שתיעד את האבל וההיריון, אנחנו חוזרים אל חכם - עכשיו אמא בת 53 לתאומים הפעוטים. חכם חוזרת ואומרת: "זה ממש לא תיקון, ודויד ושאול הם לא במקום יותם ויואב". בבית המשפחה, באחת השכונות השלוות של ראש העין, שקט. בבית הזה גדלו יותם ויואב, בו נולדה אחותם עמית, ולשם הובאו התאומים היישר מהאינקובטור של בית החולים שיבא בתל השומר. אבל עכשיו התאומים נמצאים במעון, יהודה - בחברת הבנייה שבה הוא עובד, ורק עמית בת ה־18, שהפכה בבת אחת מאחותם הצעירה של שני אחיה הבוגרים לאחות הגדולה במשפחה, תבליח בהמשך ותשמור מרחק משיחתנו. במרפסת מתוח חבל כביסה ועליו מתייבשים בגדי פעוטות ומלכה מורידה אותם ומקפלת תוך כדי השיחה.

 

היא ילידת חולון, בוגרת המדרשה לאמנות ברמת השרון, בעלת עסק עצמאי למוצרי הצללה ובאחרונה החלה לעסוק גם בעיצוב פנים. בגיל 17 הכירה את יהודה (56), ומאז, 36 שנים, הם יחד. זוג טוב ואוהב, שבנה בית חם וטיפח משפחה בת שלושה ילדים. "היו לנו חיים שגרתיים ואני לא רציתי יותר מהשגרה המבורכת שלי. ידענו להעריך את הטוב. רק רצינו שימשיך", אומרת מלכה בשקט.

 

לפני שלוש שנים, יותם, שהיה סטודנט למשחק בסמינר הקיבוצים, כבר לא גר בבית. יואב, חייל משוחרר, עבד כאיש מכירות בחברת תקשורת ועמית הייתה תלמידת תיכון בת 16. ה־9 בינואר 2013 היה יום חורפי במיוחד. נחל איילון עלה על גדותיו, ויואב החנה את מכוניתו בחניון ז'בוטינסקי בפתח תקווה ונסע באוטובוס למשמרת ערב בתל אביב. ליותם התבטל שיעור והוא התקשר אל אחיו, כדי לקפוץ איתו הביתה.

 

"הם נפגשו, התקשרו לאחותם בבקשה שתשים קולה במקרר, עלו לאוטובוס בתל אביב, ירדו בפתח תקווה, חצו את הכביש ומתו", אומרת אמם. "אני לא יודעת מה קרה שם. לא היו עדים".

 

היא עצמה הייתה אז בגרמניה, בנסיעת עבודה. על ההודעה הנוראה והחזרה המסויטת הביתה היא לא מסוגלת לדבר. אבל, היא אומרת, במקביל לכאב הבלתי נתפס על האובדן הכפול של שני בניה, גאה בה הזעם על המחדל שהביא למותם המיותר. זמן קצר מאוד לאחר האסון החליטה מלכה לצאת למאבק בשני מסלולים שונים: הראשון היה מאבק ציבורי לסגירת הנתיב המסוכן, שבניה לא היו קורבנותיו הראשונים וגם לא האחרונים - מאבק נחוש שלטובתו גייסה משרד עורכי דין ונפגשה עם כל מי שרק יכלה, מפקידים ועסקנים ועד לשר התחבורה. המאבק שניהלה במקביל היה להבאת תינוק לעולם.

 

"מה שקרה הטיל אותי למקום שלא בחרתי בו, אבל כן בחרתי איך לנהל אותו", היא אומרת. "כשיותם ויואב נהרגו, הרגשתי כמו חיה נמלטת ביער והבנתי שאני חייבת לשרוד, בשביל יהודה ובשביל עמית. מה שקרה לנו יכול היה להרוג אותנו כמשפחה ולי היה תפקיד: למשוך אותנו למעלה. פעם, יואב שאל אותי מה יקרה לי אם הוא ימות. אמרתי לו: 'מה זאת אומרת? גם אני אמות!'. אבל, זה לא קרה. לא מתתי".

 

יואב (מימין) ויותם ז"ל (צילום רפרודוקציה: עדי אדר)
    יואב (מימין) ויותם ז"ל(צילום רפרודוקציה: עדי אדר)
     

     

    ההחלטה לנסות ולהביא לעולם ילד גמלה בה כבר במהלך השלושים ליותם וליואב. "יהודה אמר לי שאני כמו בעל חיים שיודע באינסטינקט מה נכון לעשות", היא אומרת. הבת עמית הסתייגה, והודתה שתינוק נראה לה כדרך להדחיק את האבל על אחיה הגדולים. היסוסיה לא מנעו מאמה להתחיל בתהליך. "אני אדם מאוד מעשי", אומרת מלכה. "על דברים שאין לי כוח להשפיע, אני לא מבזבזת אנרגיה. אבל במקום שאפשר לשנות - אני שם. ברגע שהחלטתי, התחלתי בטיפולי פוריות, שצלחו מהר יחסית ונכנסתי להיריון".

     

    איך הגיבה הסביבה?

    "הטרגדיה שקרתה לנו, כדרכן של טרגדיות, הקשתה על הסביבה. כשקורה דבר כזה למישהו קרוב, זה מפר את האיזון בסדר העולמי ומבהיל מאוד. מצד אחד קשה להסתכל בעיניים לאדם שקרה לו אסון, והוא גם מזכיר לך שדברים עלולים לקרות לכל אחד. אבל אנחנו לא הסתגרנו בכאב. אנשים בסביבתנו הקרובה היוו מקור כוח חשוב עבורנו. איפשרנו להם להשתתף איתנו, וידענו גם להשתתף בחיים של אחרים, בכאב ובשמחות שלהם. ובכל זאת, ההיריון שלי כאילו עשה סדר לאנשים. וכשרואים אותי עם התאומים, קל לחייך אליי".

     

    ב־28 ביוני 2014, שנה וחצי לאחר שאיבדה את שני בניה הגדולים, הובהלה מלכה חכם לבית החולים שיבא בשבוע ה־34 להריונה. בניתוח חירום הגיחו התאומים מרחמה, במשקל 1.905 ו־1.854 קילו, והועברו לפגייה. כשהורשה יהודה להיכנס אליה לחדר הניתוח, בישרה לו מלכה כי שמותיהם דויד ושאול.

     

    "כשיותם ויואב נהרגו, הרגשתי כמו חיה נמלטת ביער והבנתי שאני חייבת לשרוד. מה שקרה לנו יכול היה להרוג אותנו כמשפחה ולי היה תפקיד: למשוך אותנו למעלה"

    הולדת התאומים הצליחה למלא את החלל שנוצר עם ההיעדר של יותם ויואב?

    "לא. החוסר מתקיים במלוא עוצמתו, לא משתנה בכלום. אין דבר שיכול להרפות את הגעגוע, לבטל את הכאב, הרצון לחבק ולהריח אותם, והקרע הנורא שנוצר לי בגוף ויישאר לתמיד. אני מרגישה כאילו יש בתוכי מיכל מלא בכאב, ולידו מיכל נוסף שמילאנו בתוכן חיובי, שמתחבר לשמחה, צחוק, חיים ואור. הכאב לא פוגע בשמחה שבגידול דויד ושאול, והתאומים לא גורעים מהכאב על יותם ויואב, שני המיכלים מלאים וניצבים אחד ליד השני".

     

    כששואלים אותך כמה ילדים יש לך, מה את עונה?

    "זו אחת השאלות הקשות ששואלים הורים שכולים. זאת שאלה שמקפיאה כל הורה שכול. השכול מגדיר אותך, ולא תמיד את רוצה לחשוף את העובדה ולדבר על זה באותה סיטואציה. אבל, לשאלתך העקרונית, אני תמיד אמא של כל ילדיי. אני אומרת חמישה ילדים".

     

    הם גרים בחדר שהיה של הבנים הגדולים?

    "אני לא מאמינה בהנצחה כזו, בחדר־מקדש. העובדה שיותם ויואב לא פה היא מעצור בזמן - זה מקפל את הזמן לשניים, אבל לאמונתי ההנצחה מתקיימת בלבותיהם, בנשמתם ובזיכרונם של האנשים שהכירו, הוקירו ואהבו אותם. ושם היא גם מסתיימת. לעניין החדרים: בשנה הראשונה עבדתי בחדר של יואב, שעדיין גר בבית כשנהרג. אחר כך עמית עברה לחדר הזה. התאומים ישנים בחדר שהיה שלה".

     

    את דואגת להם באופן חריג?

    "לא הייתי אם דאגנית לילדיי הגדולים וגם עכשיו אני לא אמא חרדתית, למרות שכאילו הייתי אמורה להיות כזו. בעיקרון, אני אמא מאפשרת. בגלל זה יותם ויואב היו אנשים עצמאיים ומלאי ביטחון, וכזו היא עמית. אני סומכת על יכולותיה לשמור על עצמה וחשוב לי שהיא לא תצטרך לרצות את הוריה השכולים ולשמח אותם. התפקיד שלה הוא להיות נערה צעירה, לחיות את חייה במלואם ולא לטפל בנו".

     

    איך היא מתייחסת לשני אחיה הקטנים?

    "עמית מאוד דומה לי: מפוכחת, רואה דברים כהווייתם, ריאליסטית, לא רגשנית בעליל. היא פשוט הפנימה את העובדה. בעיניי, הילדים האלה הם מתנה לחיים העתידיים שלה - משהו שאולי בגיל הזה היא עדיין לא יודעת להתייחס אליו".

     

    איך את מרגישה במפגשים עם אמהות צעירות?

    "בניגוד לאם צעירה, אני מתקשה לראות את פסי המידה על הבקבוקים בלי משקפי קריאה", היא צוחקת. "מן הסתם יש לי מגבלות של הגיל ואני לא מצפה שיתייחסו אליי כמו לבת 20. אני יכולה, כמובן, להרגיש גם את החוויה של אם צעירה ולהחליף איתה חוויות על אקמולי וחיסונים ותזונת הילדים. ברגע שאני אמא לתינוקות, זו הסיטואציה שלי, ממש כמו של אמא בת 20. אבל, מצד שני יש לי כמובן גם את קבוצת ההתייחסות שלי - אנשים בגילי. זה לא במקום, אלא זה ליד זה".

     

    יש לך רגעי שבירה?

    "ברור שיש לי, ואז אני פשוט מרשה לעצמי להישבר".

     

    ורגעי אושר?

    "גם. בהחלט".

     

    לאחרונה, לאור פניות רבות, שוקדת מלכה חכם על בניית הרצאה ששמה דגש על יכולתו וכוחו של אדם לנהל את חייו ואת איכותם.

     

    למי מיועדת ההרצאה?

    "לכל אחד. בחיים יש אין־סוף משברים אישיים שאי אפשר למנוע, אבל תמיד קיימת האפשרות לשלוט על איך לחיות את מה שקורה לך. כאן, בנקודה הזאת, אני מאמינה שאני יכולה לפגוש כל אדם.

     

    "בשכול אין מצב ביניים. אתה יכול להיות רק למעלה או למטה. יש אנשים שבוחרים לחדול ומתפקדים ללא יצר חיות, ויש מי שבוחרים לקחת את החיים ולתת להם משמעות. זה מבחינתי המפתח לאיך שאני חיה את החיים. ודווקא בגלל שלי קרה האקסטרים שבמשברים, אני מרגישה שיש לי אפשרות להגיע ללבבות של בני אדם - ואין אדם שלא חווה משברים גדולים וקטנים - ולהראות להם שאפשר לקחת את סך כל הדברים שקרו ולמנף את החיים".

     

     את נשמעת כל כך חזקה. נעזרת במהלך התקופה בעזרה פסיכולוגית?

    "במסלול הנורא שהוטלנו אליו, פגשנו הרבה אנשים טובים וגופים התנדבותיים שעוסקים בנושא השכול. אחת מאלה היא עירית אורן־גונדרס, העומדת בראש עמותת 'אור למשפחות' ופועלת ללא לאות מתוך רצון לשמח הורים ששכלו את ילדיהם. למרות שאנחנו לא משפחה שכולה של צה"ל, גם אני אומצתי על ידה בחיבוק חם. בנוסף לכך, השתתפתי בקבוצת תמיכה של 'יד לנקטפים' - המאמצת הורים ומשפחות שכולות של נפגעי תאונות דרכים, ואני ממליצה עליה בחום. זה מקום מפגש לאנשים באותה סיטואציה כואבת. זו לא נחמת רבים, אבל יש משהו מאוד נכון בלשקף את המצב שלך בעיניים של האחר, לשמוע איך אחרים מתמודדים ולשמוע את עצמך".

     

    איפה את עומדת היום, במאבק על הכביש ובחיים בכלל?

    "בשנה שעברה, כמעט שנתיים אחרי מותם של יותם ויואב, נסגר נתיב התחבורה הציבורי שכונה 'נתיב המוות'. המאבק למציאת האשמים במחדל עדיין לא תם. בגדול, אני מאמינה שלאנשים יש אחריות אישית כלפי פנים וגם כלפי חוץ. זו הסיבה לכך שיצאתי למאבק הזה ולא הרפיתי עד שהציר נסגר לכל אורכו. חשבתי על כך, שאילו מישהו היה עושה זאת קודם, אולי יותם ויואב היו חיים עדיין וכך גם האיש שנהרג שם זמן קצר אחריהם. אבל, אני מאמינה שחסכתי בכך חייהם של עוד רבים אחרים.

     

    "בדיעבד הבנתי, שאם אנחנו נלחמים מספיק, אנחנו יכולים לשנות מציאות. עובדה שאני שיניתי את המציאות של חיי, וגם במובן רחב יותר - מציאות חייהם של אנשים שחוצים בבטחה את כביש ז'בוטינסקי בפתח תקווה".

     

    אם נחזור רגע לתא המשפחתי - מטריד אותך שכשהתאומים יהיו בני 20 יהיו להם הורים מבוגרים מאוד?

    "אם נהיה בריאים, הם לא יחסרו דבר בחוויה ההורית שלנו. אני מקווה ומאמינה, שאצליח לגדל ילדים בעלי עמוד שדרה וביטחון כזה, שיהיו להם מספיק כלים להתמודד עם העולם ולא להתנצל בפניו".

     

    את לא חוששת שגדילתם בצל השכול תהיה עול כבד על כתפיהם?

    "מה נעשה והם חיים במציאות של הורים שאיבדו שני ילדים, על כל המשתמע מכך. זו החבילה שהם מקבלים. מצד שני, יש להם הורים מאוד מודעים ובעלי יכולת לראות את הצד החיובי של החיים, ורצון להנחיל להם חיים טובים ושמחים. האם העול יכבד עליהם? נשאל אותם בגיל 18".

     

    "קרה לי האקסטרים שבמשברים, ואני מרגישה שיש לי אפשרות להגיע לבני אדם ולהראות להם שאפשר לקחת את סך כל הדברים שקרו ולמנף את החיים". מלכה חכם (צילום: עדי אדר)
      "קרה לי האקסטרים שבמשברים, ואני מרגישה שיש לי אפשרות להגיע לבני אדם ולהראות להם שאפשר לקחת את סך כל הדברים שקרו ולמנף את החיים". מלכה חכם(צילום: עדי אדר)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד