לפני כשלוש שנים קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה משרון גיא (28), מהנדסת חשמל ופיזיקה ואשתו של בן דודי האהוב, שביקשה להיפגש איתי ועם שלוש אחיותיי כדי שנחווה דעה בנוגע למוצר שהיא מפתחת. בתור אחת שהדבר היחיד שפיתחתי בחיי זה תמונות ווירוסים, הסתקרנתי מאוד. מה כבר אפשר לפתח בעולם שיש בו הכול? ואם כבר משהו חסר, כנראה שהיה מסובך מידי לפתח אותו, לא? כך חשבתי במעמקי ליבי הפחדן והנוטה שלא להעז. ובכן, טעיתי. ביג טיים.
שרון הגיעה באותו ערב מצוידת בדגם ראשוני ולא מפתה במיוחד של מברשת וביקשה שנסתרק. כל אחת מאיתנו בורכה בשיער אחר, ולכן היינו קבוצת הניסוי המושלמת:
לאחות אחת יש תלתלים מקורזלים (שזו הגדרה מפרגנת ל"ליפה"), לשנייה שיער כמעט חלק, לשלישית גלי ולי משהו בין לבין, תלוי על איזה צד קמתי בבוקר.
מה אומר? לא ששתי לקרב באותו רגע מברשת רותחת ולא ממש עשויה לראש שלי. בין שלל התוכניות שהיו לי באותו יום, כוויה בקרקפת לא הייתה בלו"ז. חששתי. שרון, לעומת זאת, הייתה נראית מאוד רגועה ומאוד בטוחה בעצמה וזה הרגיע גם אותי. העברנו את המברשת מאחת לשנייה ולאט לאט הספק נעלם. "וואלה", מלמלנו, "נראה שהיא עלתה כאן על משהו".
השנים חלפו ומפעם לפעם שאלנו לשלומה של המברשת. "זה תהליך ארוך" הסבירה לנו שרון, אבל הבהירה שזה לגמרי קורה. ואז, בוקר אחד, בסוף ספטמבר האחרון, הגעתי למשרד ונכנסתי היישר אל תוך התרחשות. כולן התקבצו סביב העמוד האחורי של ידיעות אחרונות ודנו בתגלית החדשה: "דפני - מברשת חשמלית שמחליקה את השיער בחמש דקות". "הי, זאת שרון!" צווחתי בגאווה ולא ברור ממה התרגשתי יותר, מזה שאני רואה אותה בעיתון או מזה שהמברשת סוף סוף כאן והקץ למלחמות השיער שלי קרב מתמיד!
תוך שעות ספורות הידיעה מהעיתון עשתה לה כנפיים והפייסבוק רחש וגעש. כולן רצו לדעת האם זה באמת עובד ולשים את ידן על המוצר החדש שיגאל אותן משנים של התמכרויות לפנים ולמחליקי השיער. הבאזז היה כ"כ גדול שהמברשת אזלה תוך ימים ספורים מהמלאי (על אף מחירה הלא זול, 699 שקל) ורשימות המתנה אינסופיות החלו להיערם.
סרטון פשוט שעלה לאתר של "שקם אלקטריק" שבו צולמה שרון מחליקה את שיערה צבר יותר מ־100 מיליון (!) צפיות בכל העולם, שעברו מאחד לשני, מבלי כל קידום או השקעה כספית. הסרטון הוליד המון סקרנות ופניות רבות ממגזינים חשובים בעולם כמו גלאמור פריז ו־techinsider וערוצי טלוויזיה ענקיים כמו CBS וcanal+. מהר מאוד החלה לחלחל התובנה שיש כאן GAME CHANGER אמיתי. מוצר שמשנה את חוקי המשחק ואת איך שהבקרים שלנו, הנשים, הולכים להראות.
שיעור בשיער
"לפני ארבע שנים בערך ספּר חדש אִתגר אותי לעשות שינוי קיצוני. הסתפרתי קצר עד אמצע העורף והתגובות שקיבלתי היו פחות "וואו, איזו יפה!" ויותר 'וואו, איזו אמיצה!'", מספרת לנו שרון. "בלית ברירה קניתי מחליק שיער והשתעבדתי. לא האמנתי שזה כל כך קשה ותובעני לתחזק שיער מסודר.
"באותה תקופה הייתי סטודנטית להנדסת חשמל ופיזיקה ותמיד הייתי משוחחת עם אבא שלי, מהנדס בכיר, וזורקת לו רעיונות למה נעשה ביחד, כי נורא רציתי הרפתקה משותפת. כשהתלוננתי בפניו על מורכבות השימוש במחליק, הוא עשה חיפוש קצר בגוגל ולמד שהפטנט על מחליק הוא מ־1909 (!), ואז הוא אמר: 'למה שלא נעשה מברשת?'. הדגם הראשון הורכב מחלקים מחנות חומרה, מבול עץ ומשברי מסרק. קראנו לזה 'המברשת של פרנקשטיין'. להגיד עליה שהיא הייתה מכוערת זה אנדרסטייטמנט, אבל כבר אז היה ברור לי שאין סיכוי שאני חוזרת אחורה למחליק".
מתי הבנת שיש לך ביד מוצר שכל העולם צריך להכיר?
"אחרי הדגם הראשון של המברשת (שאגב, קרויה "דפני" על שם אחותה דפנה, אר"ג) נכנסנו להליך חשיבה ואופטימיזציות. הדגם השני שיצרנו, שהיה גם הוא מאוד לא בשל, העלה בחכה מייסד של אחת מהחברות הכי גדולות בתחום, שהגיע ארצה במיוחד כשבועיים אחרי ששלחנו לו סרטון שימוש. ההתלהבות הייתה מאוד גדולה. אמנם היינו במצב בוסרי בפיתוח ולא יכולנו ליצור בינתיים שיתוף פעולה שיווקי, אבל הפידבק הזה בהחלט נתן לנו ביטחון להתקדם".
אילו חששות היו לך במהלך הדרך?
"תמיד יש חששות, זה חלק מהחוויה והאתגר. קראתי איפשהו שהחיים מתחילים כשאתה יוצא מאזור הנוחות שלך. אני מאוד מאמינה בזה. היו לי חששות שבסוף שום דבר לא ייצא מזה, ובינתיים חברים שלי יתקדמו במשרות הייטק ואני אהפוך לפחות ופחות רלוונטית. היו גם חששות שקיבלנו החלטות לא נכונות בכל מיני צמתים".
היו רגעים שאמרת "למה אני צריכה את כל הבלגן הזה?"
"ברור, אינסוף. מאוד קשה להפריד בין מחלוקות בעבודה לבין המשפחה, יש קו הפרדה שחשוב להקפיד עליו וזה לא תמיד קל".
חיידק היזמות בער בך כל החיים או שנוצרה הזדמנות ופשוט הלכת עליה?
"אני חושבת שהבנתי שאני רוצה ללכת עם רעיונות וחלומות כשהכרתי את מי שלימים הפך לבעלי. יש בו משהו רגוע, צנוע וממלא בביטחון. אני לא חושבת שהאומץ לעשות משהו 'אחר' היה מגיע בלעדיו".
בשלוש השנים שעברו מאז תחילת הדרך ילדת שתי בנות. איך עושים הכל בו זמנית?
"פעם ג'יי קיי רולינג נשאלה איך הצליחה לכתוב את 'הארי פוטר' כאם חד הורית מובטלת והיא השיבה: 'הבית היה מלוכלך'. הקשב מתחלק בין הבנות לדפני, השאר מתועדף מאוד נמוך. נכון, זה לא המצב האידיאלי מבחינת איזון, אבל זו תקופה מיוחדת ואנחנו משתדלים להוקיר את העומס".
את זוכרת את הנסיעה הראשונה שלך לסין במסגרת תהליך הייצור? איך זה הרגיש להיכנס פתאום לעולם העסקים המטורף הזה?
"כשסגרנו עם היצרן המדהים שלנו, נסענו, אבא שלי, אני ובתי הבכורה בת השישה שבועות. זאת הייתה חוויה מאוד מיוחדת. יצאתי מפגישות כדי להניק ולחתל במשרד של הבוס הגדול, ובחלק מהפגישות השתתפה גם בִתי גבריאל (אבל לא הפריעה אף פעם, באמת!). גם התרבות הסינית הייתה מאוד משונה. העגלה של גבריאל הייתה ורודה מכל זווית, ועדיין כולם שאלו "בן או בת?", וכאשר שאלו בת כמה היא והשבתי שישה שבועות, כולם צחקו צחוק גדול. לא הבנתי למה. רק אחר כך הבנתי שלא מוציאים ילד סיני מהבית לפני גיל חודשיים־שלושה ושהם לא האמינו שהעליתי את בִתי על מטוס בגיל הזה".
איך מתמודדים עם חיקויים שצצים כל הזמן?
"בפעם הראשונה שראיתי חיקוי לא אכלתי יומיים. אחר כך נרגעתי. ברור לי שכאשר אתה עושה משהו טוב, אנשים רוצים להיות חלק מזה, וסוג האנשים שהם, אומר איזה חלק הם רוצים להיות. תאוות בצע לא מייצרת איכות או מותג. אז כן, איזשהו מודל של דפני דלף ויש חיקויים, אבל למחקים לא אכפת מהלקוח באף צורה. הם משתמשים בחומרים הכי זולים, משקרים לגבי כתובת, טלפון ותקינות, מעלים בלי בושה את הסרטון שלי ומטעים שהם מוכרים 'את זה' ביותר זול.
"יש לי פטנט רשום ומשרד עורכי דין מצוין, אבל אני מאמינה שבחורה ישראלית שדואגת לשערה ובכלל לבטיחותה לא תחבר לחשמל ותניח על ראשה מתכת שקנתה מספק סמוי באינטרנט. אני באופן אישי לא מוכנה להתנסות, אבל שמעתי על הרבה שרכשו את החיקוי ואז קנו דפני".
מרגע פרסום הכתבה בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" הבשורה התפשטה כמו אש בשדה קוצים והמלאי נגמר תוך ימים ספורים. הופתעתם מההצלחה המיידית?
"מאוד. האמנו בעצמנו אבל לא שיערנו שזה יהדהד בכל העולם בכזו מהירות".
ההמצאה שלך משנה סדרי עולם בכל הקשור לעולם הביוטי שלנו. אילו תגובות את מקבלת על כך?
"מדהימות, 'איך לא חשבו על זה קודם", ומלא שאומרות שהן חייבות עוד מכשיר לחברה / לאמא / לאחות. מישהי כתבה לי 'I now know what love is'. וגם כועסות שנגמר המלאי".
היו גם תגובות פחות מפרגנות?
"יש סקפטיים, אבל הדגמה אחת קצרה תמיד עושה את העבודה".
יש לך טיפים פרקטיים ליזמית צעירה בתחילת דרכה?
"אני עדיין מרגישה בתחילת דרכי ויש לי עוד המון מה ללמוד. אני חושבת שאין מישהו שעשה מיליונים שלא היה לו קודם רעיון מדהים. בשביל לבצע צריך להתמסר לרעיון, לסנן את הביקורות של אלה שאף פעם לא באמת הרשו לעצמם לחשוב לבד ולהעז, והכי חשוב – לא להשתתק ממחשבה על כישלון. אחרת אתה מהר מאוד מעדיף משכורת בטוחה ורכב חברה.
"אני שואלת את עצמי הרבה פעמים: מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות בסיטואציה הזו, ואז הרבה יותר קל לחשוב. בעיניי ליפול זה לא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות, הרבה יותר מפחיד אותי להשתתק מהפחד ולא לנסות".
אני משערת שהתהליך היה נורא יקר.
"השקענו בשלוש שנים של עבודה ופיתוח כמה מיליוני דולרים, מהשלב שהרעיון היה כמעט דמיוני. לקחנו סיכון גדול".
בלעדי מי המוצר הזה לא היה רואה אור?
"זו רשימה ארוכה מאוד. פגשתי המון אנשים בדרך שהשאירו בדפני ובי חותם. אי אפשר בלי זה. המברשת הזו ליכדה את המשפחה שלי, יש לנו מנכ"לית משותפת מצוינת ואנחנו גם חבים תודה גדולה לאלקטרה שהאמינה בחדשנות ובאיכות שלנו ולקחה סיכון עם מותג חדש".
