המשפחה שלי
----------------
אני: מרקו-אליהו גלאור, בן 6.
אמא: הדר פרנקו גלאור (37). אמא מורה בבית. היא מלמדת תלמידים מבוגרים עם קשיי למידה.
אבא: שגיא גלאור (41), עובד באמדוקס בתחום החדשנות. אבא ממציא דברים. אני אוהב ללכת לעבודה שלו.
אחים ואחיות: יש לי שתי אחיות: סימון בת 4 וצ'ארלי בת שנתיים. זה כיף שיש אחיות, אבל הייתי רוצה שיהיה לי אח בן. יש לי שלושה בני דודים בנים.
משמעות השם שלי: אבא רצה את השם מרקו על שם מרקוס אורליוס – לא יודע מי זה.
ארוחה משפחתית: רוב הימים אנחנו אוכלים כולם יחד וזה כיף.
המטלות שלי בבית: אין לי. לפעמים אני רוצה לעזור ואז אני עושה את התפקיד שאבא נותן לי.
הגמ"ח: אנחנו אוספים בבית שלנו כל מיני דברים ואז מעבירים לבתים אחרים. אנשים באים עם מכוניות ומביאים לנו כל מיני דברים שהם לא צריכים, כמו צעצועים ובגדים ואנשים אחרים באים עם המכוניות ולוקחים את זה.
האוכל בבית: יש לי צליאק וזה אומר שאני רגיש לגלוטן. זה לא שאני אמות אם אני אוכל לחם, כי סימון למשל ממש אלרגית לבוטנים ואם היא אוכלת אז צריך לתת לה זריקה כי אחרת היא יכולה למות, אבל מגלוטן אי אפשר למות. זה רק עושה לי מחלה כזאת בתוך הגוף. אבל לכל דבר יש תחליף. אפילו לפיצה, שאני הכי אוהב. אנחנו מכינים פיצה ללא גלוטן בבית ויש מקומות שמוכרים פיצה כזאת. כשאני הולך לחברים, אני פשוט אוכל פירות וירקות וביצים. הכי הייתי רוצה לאכול פסק זמן ואין לזה תחליף בלי גלוטן.
<<< רוצים להכיר עוד ילדים בפרויקט? לחצו כאן והיכנסו לעמוד 100 ישראלים קטנים >>>
הבית שלי
-----------
הישוב: כפר ויתקין. אני אוהב לגור פה, כי אנחנו גרים מול הים ויש הרבה מקומות שאני אוהב לטייל בהם. הכי אני אוהב ללכת לפוליצר (המכולת).
הבית: הבית שלנו הוא במשק של המשפחה ויש בו חדר שינה אחד – שבו כולנו ישנים יחד וחדר עבודה לכולם ופינה קטנה מתחת למדרגות שאנחנו קוראים לה "המועדון".
החדר: אני בחדר עם ההורים והאחיות שלי. הייתי רוצה חדר לבד, אבל רק כשאני אהיה בן 9. עד אז אני לא רוצה.
בית הספר שלי
------------------
בבית. אני אוהב ללמוד בבית. כרגע לא הייתי רוצה ללכת לבית ספר, אבל הייתי רוצה ללכת כשאני אהיה כבר בכיתה האחרונה של התיכון, כי ככה לא יהיו לי מלא-מלא כיתות ללמוד, אלא רק את הכיתה הזו.
איך אני לומד? יש לי חוברות ופינת לימוד וכשאני רוצה – אני פשוט יושב שם ועובד בחוברות.
מה מיוחד בביה"ס שלי? בכל יום שני יש לנו יום נושא, שבו אנחנו נפגשים עם עוד ילדים בחינוך ביתי ובכל פעם זה בנושא אחר. למשל, היה לנו יום נסיכות, שבו עשינו כל מיני דברים שקשורים לנסיכות או מסיבת חנוכה, שבה גם עשינו יום הולדת לרוני והכנו סביבונים ואפילו הופעתי בהצגה של גברת קרש. הייתי מר תרווד.
המקצוע שאני הכי אוהב: אני הכי אוהב לעשות את המבוכים שבחוברות שלי.
המורה האהוב עלי: אני אוהב ללמוד בעצמי ולהסתכל בחוברת וללמוד. אני קורא לאבא או לאמא רק כשאני לא יודע מה לעשות.
אוהב ללמוד? מזמן לא עשיתי את זה, אבל כן, אני אוהב.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
הכי אוהב לעשות בעולם: לשחק קפוארה.
מאכל אהוב: ממתקים.
טלוויזיה: אין לנו טלוויזיה בבית, אבל אני אוהב ללכת לסבתא, שגרה בבית לידנו ולראות טלוויזיה.
הכי אוהב לעשות עם אמא: זה אף פעם לא קרה שאני עם אמא לבד, אבל אם זה יקרה, הייתי רוצה ללכת שוב לגלידריה ולאכול גלידה פצפוצים.
הכי אוהב לעשות עם אבא: אוהב ללכת למזבלה של בוקי. זה מקום שיש בו הרבה זבל. אני אוהב ללכת לשם בשביל לשתות שלוק מהקפה המגעיל שבוקי מכין לאבא.
הכי אוהב לעשות עם האחיות שלי: ללכת לקניון עם אבא וגם לדיונות.
הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: הם כבר מספיק חברים ועדיף שהם יישארו ככה.
החבר הכי טוב: פעם היה לי חבר מיתר, שקראתי לו מי מיי (שהיה בחינוך ביתי ועכשיו הוא בבית ספר) והיום יש לי חבר הכי טוב חדש שקוראים לו שליו, שהוא גם בחינוך ביתי. אנחנו נפגשים בימי שני בכפר מונש ביום נושא.
החלום שלי: בא לי להמציא מקום עם מסעדה ודברים כאלה של חלל ודברים כיפיים של ילדים עם אוכל ללא גלוטן, אפילו פיצה. יקראו לו פיצה פלנט, בהשראת העיצוב של החלל.
ספר החלומות שלי: אמא המציאה מן דבר כזה, שנקרא יומן חלומות והיא מלמדת אנשים להבין את החלומות שלהם. לי יש גם ספר חלומות ואני כותב בו לפעמים, לא תמיד.
חלום שחלמתי אתמול: הלכנו למסיבה, לבושים כולנו באותם בגדים, אבל בגדים מבוגרים כאלה. זה היה על הר כזה שהיה ממש קשה לטפס עליו כי הוא חלקלק. היה מישהו שטיפס על ההר והגיע כבר ואנחנו לא והיה לי ממש קשה, אבל כולם הצליחו ללכת. אני החזקתי למעלה את הידיים על האוויר. לאט לאט החלקתי, עד שירדתי ופגשתי את אמא. היא פישפשה את צארלי (הרימה אותה כדי כשהיא תוכל לעשות פיפי, כמו שמרימים בנות), אז היא אמרה לי ללכת. ואז לא מצאתי את אבא ואת החברים ואת אמא גם לא. החלק הזה גרם לי לבכות, גם כשאני מספר אותו עכשיו, בגלל שאני לא רואה את אמא ואבא שלי ואני כבר שוכח איך הם נראים וגם את החברים שלי אני שוכח.
כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: הייתי רוצה להיות יכול להפוך לקטן-קטן או לגדול-גדול. אני אהפוך לקטן כי אז אם תהיה לי מכונית על שלט אני אוכל להיכנס ולהיות בתוך המכונית וזה יהיה כיף ואהפוך לענקי ומלא כוח, כדי שאוכל להרים הר ובית ודברים ממש גדולים וכבדים.
כשאהיה גדול: אני אהיה שוטר ואתפוס גנבים, כי אני רוצה לתפוס פושעים.
מתי כועסים עלי? כשאני מעצבן.
חיות: יש לי כלבה שקוראים לה בלה ותרנגולות ורפת מול הבית.
חוגים: חוג יצירה וקפוארה. ביצירה אנחנו עובדים עם חימר וצבעים. בקפוארה אנחנו משחקים קפוארה ובסוף השיעור יש מסלול.
לגדול או להישאר ילד לנצח? להישאר ילד תמיד, כי אז יהיה לי יותר זמן לחיות. אני רוצה לגדול רק עד לגיל 41, הגיל של אבא.
ההמלצה שלי לספר: פיטן פן, כי אני אוהב את הקרב בין פיטר פן לקפטן הוק הרשע. לפיטר יש פגיון ממש קטן ולהוק יש חרב חדה מאוד.
טקס שינה: לוקח לי מלא זמן להירדם. לסימון לוקח קצת זמן. בדרך כלל אני, אבא וסימון הולכים למיטה ביחד ולפעמים גם צ'ארלי ואמא נשארת לראות סרטים של גדולים, כמו 24.
* * *
מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?
ילדים בגילאי 7-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.
שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.
