איתן כבל רוצה לעזור להורים עובדים? שלא ידבר. שיעזור

לפני שנתיים פחות או יותר, ניסיתי לעניין את אבישי ברוורמן, דאז חה"כ אבישי ברוורמן, יו"ר ועדת הכלכלה, ביוזמת קידום זמן הפנאי להורות שלנו. לא היה הרבה שהוא יכול היה לעשות באותו הזמן בעניין, אך הביע נכונות לעזור אם יתאפשר בידו. הוא שאל אותי לאן אני חושב שזה יכול להגיע ואני השבתי שאני אופטימי, הרי הנה זה עתה הוקמה בכנסת השדולה להורות וקריירה, כך שבטוח שדברים יתחילו לזוז. יו"ר ועדת הכלכלה הביט בי בחיוך ושאל "עמרי, יש לך מושג כמה שדולות קיימות בכנסת כיום? ומה יוצא מהן?".

שוב משיקים שדולה?

לא מן הנמנע שהייתי נאיבי, אבל זה לא מנע ממני לנסות להיות מעורב ככל יכולתי באותה שדולה שהוקמה בד בבד לתקופה בה הפעלנו, פנינה בן שלום, ליאת עזר ואנוכי את תנועת "שמים את המשפחה במרכז". כיום, יותר משנתיים לאחר הקמת השדולה אני יכול להעיד שחיוכו של ברוורמן היה במקומו. השבוע פתחתי את הוואטסאפ וקיבלתי תמונה של גזיר ידיעה מן העיתון: "היום תחנך בכנסת, זו הפעם השנייה, שדולת הורות ומשפחה בעידן של קריירה". במקביל, ראיתי הזמנה בדף הפייסבוק של איתן כבל, הודעה על דיון בנושא, שמטרתו לפתור את הבעיה של ההורים. הידיעה הזו, שאמורה הייתה אולי לשמח אותי, בעיקר הרתיחה אותי.

לפני יותר משנתיים, כשהוקמה לראשונה השדולה, היא זיכתה את מקימיה בכתבות ובאייטמים טלוויזיוניים אין ספור. חה"כ כבל ודוברו (עליו נסמכה היוזמה) צעדו ממסך למסך לקול תשואות ההורים הנפעמים והמתרגשים. חשבנו שהנה, מישהו רואה את מצוקתנו, מישהו יכול להבין שמרוב עבודה אנחנו לא באמת מסוגלים לגדל את הילדים שלנו. מישהו רואה ששעות העבודה במשק הישראלי הן חסרות כל הגיון! ומאז, נראה שמלבד חדשות עיתונאיות, הועדה לא ייצרה שום דבר בעל ערך.

והנה, אתמול פרסם כבל הודעה שמדווחת על הדיון שהתקיים בשדולה, עם הכותרת "שדולת הורות ומשפחה בעידן של קריירה: עוברים לשלב המעשים". מעשים זה מצוין, רק שלפי הדיווח שלו הדיון שוב לא היה דיון של מעשים, אלא פשוט פרט שוב את הבעיה, שכולנו מכירים: "מעבר לעובדה שהיה דיון מרתק ומלא רעיונות, תוכניות ויוזמות חדשניות, יצאנו ממנו עם החלטה חשובה - הקמת שולחן עבודה משותף לממשלה, להסתדרות, למעסיקים, לשדולה ולארגונים חוץ פרלמנטריים, על מנת לגבש פתרונות ישימים לקיצור שבוע העבודה". שוב הצהרות והבטחות, אבל אף מילה על מה שנעשה כאן בשנתיים מאז שהשדולה הוקמה.

מה שכן היה בדיון אלה שוב הסברים על כמה הבעיה חמורה וכמה צריך לטפל בה. "יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הגדיר את המטרה בצורה הכי מדויקת כשאמר שישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי בה הבסיס של שבוע העבודה עומד על מעל ל-40 שעות בשבוע", כותב כבל. "אין שום סיבה שבישראל של 2015 העובדה הזאת לא תשתנה. השלים אותו נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש כשאמר שפריון העבודה בישראל הוא מהנמוכים בעולם. ואני אומר שעובדות אלה מצדיקות עוד יותר לבצע שינוי במודל שעות העבודה". מצוין. גם אנחנו מסכימים.

"זה הבסיס עליו תתחיל העבודה בשולחן המשותף", מוסיף כבל. ואנחנו חשבנו שהעבודה התחילה לפני שנתיים.

הבעיה נפתרה? תלוי עבור מי

אגב, בשנתיים הללו בהחלט היו שינויים בשוק. העובדים התעוררו מעט ומבינים את הלגיטימציה לבקש לראות את ילדיהם. חברות עצמאיות שינו ומשנות לאט לאט את אופן ההעסקה שלהם, כך שיאפשר איזון גדול יותר בין בית לעבודה עבור עובדיהן. אפילו נציבות השיוויון שינתה את חוקי ההעסקה עבור עובדי מדינה כך שמשרת האם הפכה למשרת הורה ויכולה כעת להתחלק בין שני ההורים.

נציבות השיוויון, חברים, קובעת גם את תנאי ההעסקה של חברי כנסת ועובדי המשכן. הרי הם עובדי ציבור. משמעות הדבר היא כי עוזריו הפרלמנטריים ודובריו של חה"כ כבל אכן יכולים כבר לראות את ילדיהם בצורה מוסדרת. משמעות הדבר היא כי כבר למעלה משנתיים, הבעיה העיקרית שהשדולה קמה כדי לטפל בה, נפתרה עבור מגזר ענק במשק. משמעות הדבר היא כי ככל הנראה נותרנו שקופים.

אני מכיר רבים מהמשתתפים בשדולה ומוקיר את פעולתם. רבים מהם ומהן הינם אקטיביסטים חברתיים, בעלי ילדים, משפחה ועבודה, אשר תורמים מזמנם היקר לקידום העניין. אני שואל את עצמי האם מוליכים אותם באף. האם באמת ישנה כוונה לשינוי אמיתי ואם היא אכן קיימת, למה היא לא נראית בשטח. כולי תקווה כי חה"כ כבל יצליח להוכיח שאני טועה לגביו בקדנציה הנוכחית ואולי אפילו יוציא הצעת חוק בעניין. אולי. הוא בכל זאת סיכם את ההצהרה שלו בפייסבוק במילים: "עכשיו חובת ההוכחה עלינו. נמשיך לפעול עד שנראה תוצאות".