המשפחה שלי
----------------
אני: לב הרשברג, בן 8, בכיתה ג'.
אמא: אלקי הרשברג (35), סייעת טיפולית בכיתות א' בבית הספר האנתרופוסופי "אדם" בירושלים.
אבא: אבי הרשברג (36), מוזיקאי ומעצב בעץ.
אחים ואחיות: רפאל, בן 6. יותר כיף להיות אח גדול מאח קטן. פעם חשבתי שאח קטן זה דווקא יותר טוב, אבל עכשיו אני מעדיף להיות אח גדול.
משמעות השם שלי: מישהו שהוא לבבי.
המטלות שלי בבית: אין לי מטלות בבית. בשבת אנחנו עוזרים לאמא.
הדת: אני לא דתי, אבל אצל אבא אני שומר שבת והולך לבית כנסת ומתפלל וגם אבא לא מרשה להיכנס אליו בלי כיפה על הראש. זה לא מבלבל אותי. אני מרגיש עם זה טוב. לפעמים כיף לי להיות דתי כי אני אוהב לעשות קידוש בשבת, אבל לפעמים משעמם לי כי אין טלוויזיה ומחשב ואין מה לעשות. אני יותר אוהב להיות חילוני".
<<< רוצים להכיר עוד ילדים בפרויקט? לחצו כאן והיכנסו לעמוד 100 ישראלים קטנים >>>
הבית שלי
-----------
הישוב: ירושלים. עברו רק לפני שנה מהישוב אפרת, אחרי שההורים התגרשו. אני גר באפרת כשאני נוסע לאבא. אני שמח שעברנו, כי באפרת לא היה לי אף חבר ועכשיו יש לי איזה 24 חברים.
הבית: אני גר בבנין, בקומה שלישית. בגלל שאני אוהב לזוז הרבה, יש לנו בסלון נדנדה מעץ והמון משחקים מעניינים בבית ותוף שאני אוהב לתופף עליו כשאני צריך לזוז. הקירות שלנו מכוסים בציורים ויש לנו מרפסת, שאנחנו אוהבים להיות בה ולהסתכל על האוטובוסים בלילה. באפרת כמעט לא היתה תחבורה.
החדר: אני בחדר יחד עם אחי. באפרת הייתי בחדר לבד.
בית הספר שלי
------------------
בית ספר סאדברי, בית ספר דמוקרטי, בשיטת אנסקולינג. זה אומר שאני יכול לעשות מה שבא לי, אפילו לשחק בטלפון באמצע שיעור. בבית הספר אין לנו שיעורים בכלל, אלא רק מרחבים, שם אנחנו יכולים להיות. זה כמו בית עם כל מיני חדרים מיוחדים. למשל, חדר קרמיקה, חדר צילום, חדר ערבית, שתי ספריות, מטבח אישי, חדר לגו, סלון, תערוכות, חדר משחקים ויש גם חצר. כל אחד פשוט עושה מה שהוא רוצה כל הזמן.
מה מיוחד בביה"ס שלי? יש לנו בבית הספר אסיפה, שמגיעים אליה ילדים ומצביעים. אם אנחנו רוצים שלא יהיה חוק מסוים אנחנו מצביעים נגדו. למשל, אני ועוד 10 ילדים רצינו פעם לבטל את חוק ההטענה, שאומר שאסור להטעין בבית הספר טלפונים ומכשירים, אז הלכנו לאסיפה, אבל לא הצלחנו. 26 הצביעו נגד הביטול ורק 10 בעד. מאוד התבאסתי. בבית הספר אפשר גם לתבוע אנשים. למשל, אם מישהו הורס משהו למישהו אחר או אם מישהו מרביץ לי, אני יכול לתבוע אותו ובית המשפט, שהשופטים בו הם אנשי צוות וילדים, יכולים להחליט להעניש אותו.
השיעורים בבית הספר: אין בבית הספר שלי שיעורים ואין לנו מערכת, אבל אם אנחנו רוצים ללמוד משהו אנחנו מארגנים בעצמנו קבוצת למידה. מתארגנות קבוצות למידה – זה מגיע מתוך התלמידים עצמם. למשל, היו ילדים שרצו ללמוד מדע, אז הם קראו כל מה שאפשר על הנושא וכשזה לא הספיק הם פנו לצוות וביקשו ללמוד מדע ואז יצרו קבוצת למידה. אם ילד מתעניין בחשבון, אז הוא יכול לקחת דף ולכתוב עליו תרגילים ואם הוא רוצה לדעת משהו, למשל 2 ועוד 2, אז הוא פשוט שואל מישהו.
אני לומד: רובוטיקה, שם בונים רובוטים מלגו וזה ממש קשה. אני אף פעם לא מפסיד את השיעור הזה ויש לנו גם שיעור מכשירים דיגיטליים ושיעור שפות ולפעמים אני סתם בוחר לשחק תופסת בחוץ.
המקצוע שאני הכי אוהב: רובוטיקה ובמקום שני זה אולי שיעור קרמיקה. אנחנו יכולים למשל להכין שם כוסות עם חימר ולהכניס לתנור ואז לחזור אחרי שעה ולקחת את הכוס.
המורה האהוב עלי: בבית הספר שלנו אין מורים. יש אנשי צוות ואני לא אוהב אף אחד מהם. הם מעצבנים. הם כל הזמן שומרים על ילדים. אם אני שם נעל על הספה, מישהו למשל אומר לי אסור להיות עם הנעל על הספה. הם הולכים לכל המקומות שהילדים הולכים וזה ממש ממש מעצבן.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? שלא יעקבו אחרי ילדים ויגידו לנו מה לעשות.
אוהב ללמוד? לא כזה. אני רוב הזמן משחק בטאבלט שלי ובטלפון שלי. אני אוהב שיעור רובוטיקה ואת האסיפה.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? בסאדברי יותר כיף לי, כי בבית הספר הרגיל באפרת הייתי כל יום אצל המנהלת והיא ממש מעצבנת.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: משחק במחשב וצופה בסרטים. לפעמים חברים באים אלי.
הכי אוהב לעשות בעולם: לשחק במחשב ובטלפון הנייד.
מאכל אהוב: ספגטי.
טלוויזיה: אני צופה הרבה בסרטים במחשב. אין לנו טלוויזיה.
הכי אוהב לעשות עם אמא: אנחנו רואים סרט כל לילה וזה מה שאני הכי אוהב.
הכי אוהב לעשות עם אבא: ללכת לפיצה.
הכי אוהב לעשות עם האחים: לשחק לגו וגם לשחק כדורגל עם אבא שלנו ביום שישי.
החבר הכי טוב:
עמנואל מירושלים, כי הוא החבר הראשון שהכרתי כאן וכי הוא נחמד. באפרת לא היו לי בכלל חברים, כי כולם שנאו אותי. אני לא יודע למה. אני לא קורא את המחשבות של האחרים. היה לי שם חבר אחד, אמיר, שהוא היה החבר הכי טוב שלי כשגרנו שם, אבל זה השתנה כשעברנו לירושלים כי כאן יש לי איזה 24 חברים.החלום שלי: בא לי אייפון 6.
כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: סופר-ספיד - מהירות-על , כי ככה אני ארוץ סופר-מהר.
כשאהיה גדול: אני לא רוצה לעשות כלום. אני חושב המון בזמן האחרון אם כשאהיה גדול אני אהיה דתי או לא. חשבתי על זה כל היום ועדיין אין לי מושג. זה כל הזמן בראש שלי. אני חושב שכשלא דתיים, אז זה דווקא יותר כיף, כי אפשר לראות סרטים בשבת ודתיים סתם לא עושים כלום ומשעמם.
מתי כועסים עלי? כשאני מרביץ לאחי.
הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשהלכתי לרמת הגולן ועשיתי חולצות – ציירנו עליהן עם גואש.
חוגים: אין לי חוגים השנה, כי חוגים זה סתם משעמם. היה לי כל כך משעמם בג'ודו.
הייתי רוצה לחיות ב: אנגליה, כי זה המקום האהוב עלי. הייתי שם פעם אחת עם אמא שלי. זו היתה החוויה הכי כיפית בעולם.
לגדול או להישאר ילד לנצח? הייתי רוצה לגדול, כי אח שלי מעצבן אותי. הוא עושה לי דברים לא יפים, מושך אותי, מרביץ לי. אם אני אהיה מבוגר הוא לא יוכל להרביץ לי.
ההמלצה שלי לספר: בון – כי זו סדרה טובה ויש לי הרבה ספרים שלו. מתוכם אני הכי אוהב את "סיפורי הכובע הגדול", כי הוא הכי מצחיק.
טקס שינה: אני הולך למיטה ואמא שלי מכסה אותי, אבל קשה לי להירדם. לוקח איזה שעתיים עד שאני נרדם ובזמן הזה אני מרגיש שזומבי אוכל לי את המוח. אני מסתכל כל הזמן למעלה שזומבי לא יאכל לי את המוח ואז אני פשוט נכנס לשמיכה ובועט בקיר, כאילו זה הזומבי.
* * *
מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?
ילדים בגילאי 7-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.
שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.
