הכל סביב הפסנתר: דירה משופצת בצפון ת"א שעושה כבוד למוזיקה

בלא מעט בתים בעולם הרהיט המרכזי, שסביבו מסודר הסלון, הוא מסך הטלוויזיה. אבל בדירה הזו, שנמצאת בבניין בן שמונה קומות סמוך לכיכר המדינה בתל אביב, לפסנתר יש מקום חשוב יותר. הדיירים – כלכלנית, אדריכל נוף ושלושת ילדיהם – אמרו למעצבת הפנים ורד בונפיליולי שהפסנתר הוא מרכז הבית ושהילדים מנגנים בו מדי יום, ולכן ביקשו ממנה לתכנן את הסלון סביבו.

הבניין שבו נמצאת הדירה נבנה בשנות ה-70 של המאה הקודמת. הגודל שלה הוא 130 מ"ר, ובמקור היו בה סלון, מטבח, ארבעה חדרי שינה וחדר רחצה אחד. היו בה גם הנמכות גבס רבות, שנהרסו בתחילת השיפוץ יחד עם הקירות הפנימיים, במקביל להחלפת כל התשתיות.

המטבח והמסדרון לפני השיפוץ, משופעים בפורניר בוק ובהנמכות גבס(באדיבות ורד בונפיליולי)

בני הזוג רכשו את הדירה אחרי שגרו בבניין סמוך ופנו לבונפיליולי כדי שתתאים אותה לצרכיהם, שהוגדרו במדויק. אחת הדרישות המרכזיות התייחסה לילדים: בדירה הקודמת הם חלקו חדר אחד, והפעם ביקשו ההורים שלכל אחד מהם יהיה חדר משלו. דרישה נוספת היתה להצמיד חדר רחצה לחדר ההורים ולתכנן אותו כך שיהיה שימושי ונעים. "הם הדגישו שאין צורך להשתגע", אומרת בונפיליולי, "שמשתמשים בו רק עשר דקות ביום, כך שהגודל שלו לא צריך לבוא על חשבון חדר אחר".

המעצבת גם התבקשה לתכנן מקומות אחסון סגורים ומוגדרים, שיתאימו לעיסוקם של בעלי הבית. מכיוון שמדובר בדירה לא גדולה יחסית בשביל חמישה אנשים, נוצל כל שטח, גם כזה שנחשב "מת", לאחסון. למשל, את הפינה שמתחת לדלפק במטבח, שאינה מנוצלת בדרך כלל, הפכה המעצבת לבסיס העומק של ארגז הכביסה שבחדר הרחצה הצמוד. הארון שמוקם במסדרון חולק לשניים, וחלקו השני משמש כארון מגבות בחדר הרחצה של ההורים. מבואת הכניסה לשירותי האורחים, שכללה מראה וכיור בלבד, הפכה לארון מעילים, שבשל עומקו המוגבל תוכנן עם דלתות הזזה וקולבים נשלפים. במגירות שתחתיו מונחות על מדפים משופעים נעליו מלאות הבוץ של האב, שחוזר מהשטח. תשומת הלב לפרטים ניכרה גם בתכנון התאורה הטבעית: את המסדרון בין חדרי השינה מאירים חלונות צרים שמעבירים אור מחדר הרחצה של הילדים.

מימין: אחד משלושת חדרי הילדים. משמאל: ארון המעילים במבואת הכניסה לשירותי האורחים(צילום: גלית דויטש)

החלל הציבורי בדירה מלבני וגדול. בסלון יש ספה שנשענת על קיר שנצבע באפור כהה (בניגוד לשאר הקירות, שנצבעו באפור בהיר), שתי כורסאות פוליגון ושולחן עץ ישן משנות ה-40, שקיבלו מחבר:

הקיר שעליו נשענת הספה נצבע באפור כהה, ואילו שאר הקירות נצבעו באפור בהיר(צילום: גלית דויטש)

פינת הישיבה פונה אל ספרייה, שבמרכזה ניצב הפסנתר ומעליו נתלה ציור קטן של איילת עמרני-נבון:

המרפסת לא היתה בדירה המקורית, והמעצבת החליטה להוסיף אותה כשהבינה שאין כאן צורך בסלון גדול מדי(צילום: גלית דויטש)

"בעלי הבית מארחים הרבה", אומרת בונפיליולי. "אך ככל שהעמיקה ההיכרות שלי איתם, הבנתי שהסלון גדול מדי עבורם. הצעתי להם להקטין אותו לטובת מרפסת, שלא היתה בדירה המקורית". במרפסת, שעומקה מטר וחצי, ניתן לשתות קפה בשניים, או, אם מגיעים אורחים רבים, להסיט את דלת ההזזה ולספח אותה לסלון.

כשמגיעים אורחים רבים, פותחים את הוויטרינה ומספחים את המרפסת לסלון(צילום: גלית דויטש)

בין הסלון למטבח מפרידה פינת אוכל שנרכשה בגראז' סייל בבוסטון בזמן שהמשפחה גרה שם. לכיסאות שנקנו יחד עם השולחן צירפה בונפיליולי כיסאות אחרים, מרוסיה, שנקנו גם הם בגראז' סייל ועברו שיפוץ.

פינת האוכל נרכשה בגראז' סייל בבוסטון. בינה לבין המטבח מפרידה ויטרינה(צילום: גלית דויטש)

בעלי הבית ביקשו שהמטבח יתפקד כחדר שניתן לסגור אותו, ולכן תוכננה דלת הזזה מזכוכית משוריינת, שמפרידה בינו לבין פינת האוכל. כשהיא סגורה ניתן לשבת במטבח בפרטיות מוחלטת. המשכה מפריד בין הסלון ופינת האוכל לבין פינת הטלוויזיה, שנמצאת בתחילתו של המסדרון שמוביל לחדרי השינה:

מאחורי הוויטרינה הסגורה נמצאת פינת הטלוויזיה(צילום: גלית דויטש)

במטבח יש שימוש בשני צבעים: שחור, שבו נצבעו הארונות הגבוהים, ופורניר אלון, שמהם עשויים הארונות הנמוכים שמולם, ושעליהם הונח משטח עבודה מבטון. מעל הכיור יש חלון שפונה לכיוון פיר הבניין, שבו מנועי המזגנים. כדי להוסיף למטבח צמחייה ירוקה, תיכננה בונפיליולי על אדן החלון מבנה ברזל, שעליו מונחות אדניות.

החלון פונה לפיר של מזגנים, והאדניות מרככות ומוסיפות ירוק(צילום: גלית דויטש)

משטח הבטון עוטף את פינת המטבח והופך לדלפק אכילה, שגם משמש את הילדים להכנת שיעורים. מעליו יש חלון שנפתח לכיוון פינת הטלוויזיה:

החלון נפתח לפינת הטלוויזיה ומאיר אותה(צילום: גלית דויטש)

מכיוון שהטלוויזיה לא תופסת מקום מרכזי בחייהם של בני הבית, היא מוקמה בפינה ייעודית בכניסה לחלק הפרטי של הדירה, שממנה מתפצלות דלתות לחדרי השינה והרחצה. כשכל הדלתות סגורות, מוארת הפינה באמצעות החלון שפונה למטבח. את מסך הטלוויזיה השקיעה בונפיליולי בקיר שבצידו השני מוקם ארון בגדים שבאחד מחדרי הילדים.

שני חדרי הרחצה, של ההורים ושל הילדים, צמודים: זה של ההורים מאוורר באמצעות חלון פנימי שנפתח לכיוון חדר הרחצה של הילדים. האסלות ממוקמות גב אל גב, ולכן הקיר עובה. בעומק שנוצר בחדר הרחצה של ההורים, מעל הכיור, יש ארון שמחופה בחלקו במראה. ארון נוסף, צר וארוך, משמש לאחסון מגבות. הצד השני שלו, במסדרון, משמש לאחסון כלי ניקוי וארגזי כלים. בחדר הרחצה של הילדים מוסתרת מכונת הכביסה בארון עמוק.

חדר הרחצה של ההורים. הארון הצר שבתמונה השמאלית משמש לאחסון מגבות, וצידו השני שבמסדרון משמש לאחסון כלי ניקוי וכלי עבודה(צילום: גלית דויטש)

חדר השינה של ההורים נמצא בקצה המסדרון וכולל חדר ארונות עם דלת הזזה, שבתוכו תוכננה עבור בעלת הבית פינת עבודה. שלושת חדרי הילדים זהים בגודלם, כשבכל חדר יש ארון, מיטה ומכתבה.

"אלה היו לקוחות כיפיים", מסכמת המעצבת את הפרויקט. "הם סמכו עליי ושכרו את בעלי המקצוע שאיתם אני נוהגת לעבוד. כל מהלך השיפוץ עבר חלק, ללא תקלות ועיכובים".

• קבלן מבצע: איגור יענקלוב
• נגר: אלון גרבר
• אלומיניום: פ.א. כוכב
• כלים סניטריים, חיפוי, ריצוף ופרקט עץ: HeziBank
• תאורה: קמחי דורי
• רפדות: בדוסה עיצובים
• דלתות פנים: דלתות דרור