אור גדול ונצחי:
החנוכיה הסודית שהחבאנו מהנאצים

הנזירה שמרה את החנוכיה של תלמידותיה היהודיות שנתפסו על ידי הנאצים והחביאה אותה למען ילדה יהודיה שהתחבאה אצלה. איפה החנוכיה היום?

מלי גרין

|

06.12.15 | 09:08

"בלב של ילדה קטנה הבנתי כי מתרחש לפני הבלתי אפשרי". צילום אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
"בלב של ילדה קטנה הבנתי כי מתרחש לפני הבלתי אפשרי". צילום אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

הגעתי לחנות גלריה בירושלים כדי לרכוש חנוכיה ויצאתי משם גם עם חנוכיה וגם עם סיפור מרגש לחג, כשמאיר הלר, בעל הגלריה, הצביע על תמונה של שתי ילדות קטנות, אחיות, המחזיקות בידן חנוכיה.

 

כולם "קנו" את הסיפור

יום אחד הגיעה אלי ניצולת שואה עם התמונה הזו בידה, הוא מספר. 'מי צילם את זה?' התעניינתי, והיא מיהרה לספר לי את הסיפור שעומד מאחורי החנוכייה. "זה קרה בשנת 1943, במלחמת העולם השנייה, בכפר קטן בבלגיה, כשהייתי מוסתרת אצל משפחה נוצרית", היא התחילה לספר למאיר בהתרגשות, חוזרת אחורנית אל ילדה בת תשע שהוסתרה היטב אצל שכניה הנוצרים. היא זכרה כי בכפר, בשכנות אליהן, התגוררה משפחה יהודית נוספת ולה שתי בנות בגילה בערך.

"הם הצליחו לשכנע את כולם בכפר כי אני אחיינית שהגיעה אליהן, כיוון שהורי נהרגו באחת ההפגזות ואני ניצלתי. למזלי הצבעים שלי התאימו לצבעי המשפחה, כך שכולם 'קנו' את הסיפור. למדתי בבית הספר הנוצרי אצל נזירות. רק הנזירה הראשית ידעה שאני יהודיה. ידעתי שהתאריך מתקרב לחג החנוכה ובכל זאת התפלאתי כשהנזירה הזמינה אותי למשרדה, שם היא שלפה חנוכיה קטנה והזמינה אותי להדליק נר חנוכה".

 

להדליק את ההיסטוריה

"'את יודעת שחג החנוכה מתקרב?' שאלה אותי הנזירה בעדינות ואז הוציאה מארונה חבילה. היא פתחה את החבילה ובתוך הנייר היתה מונחת חנוכייה מזהב. 'מהרי והדליקי נר, לכבוד החנוכה ולזכר התלמידות שלי' ומול עיני הנדהמות, הנזירה הזילה דמעה וסיפרה לי שהילדות היהודיות שלמדו אצלה הן אלה שנתנו לה את החנוכיה. 'ואפילו צילמתי אותן', היא המשיכה בשלה והדמעות זלגו מעיניה, עד שבאו הנאצים ולקחו את כל המשפחה וגם אותן והלב שלי אומר לי שהן אינן בין החיים יותר. כמה שאהבתי אותן.

"'תבואי בחנוכה ותדליקי במשרד שלי נר בכל יום. אני לא יכולה לתת לך את החנוכיה. זה עלול לסכן אותך', בלב של ילדה קטנה הבנתי כי מתרחש לפני הבלתי אפשרי. כמובן שמאוד התרגשתי ובכיתי.

"אני ניצלתי ועד היום איני יודעת את שמן של הבנות ומה עלה בגורלן ולכן כשראיתי יצירת אומנות שיצאה מהגלריה שלך, עלה במוחי הרעיון", היא פנתה בתחינה למאיר. "שחזר לי את החנוכיה. אולי מישהי תזהה אותה ואם לא, נדליק בה את נרות חנוכה ונכוון לעילוי נשמת הבנות".

אותה ניצולת שואה השאירה אצל מאיר פיסת חיים, פיסת חיים אותה היא מקווה שהוא יצליח בעזרת צוות האומנים שעובדים איתו, להחזיר לחיים. חג החנוכה שמתקרב מדליק נר זיכרון לעבר, להווה ואפילו לעתיד. בין תחריטי הנחושת, לחנוכיות מעוצבות, מאיר מבין כי ניתנה לו הזכות להדליק קצת את ההיסטוריה, באור אחר, אור של אומנות יהודית.

בעוד צוות האומנים שלו עמלים על שחזור החנוכיה שמוצאה באירופה, אני מיהרתי להעלות את הסיפור הזה על הכתב. חנוכה שמח.

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד