אוספים אישיים, איורים וקשתות: ביתה של המאיירת מיכל שלו ביפו

כלים שאיירה בעלת הבית, מיכל שלו(צילום: גדעון לוין )

הדירה הייתה נטושה ומוזנחת שנים רבות. היא ממוקמת בקומה הראשונה של בניין ערבי שנבנה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, עתיר באלמנטים קישוטיים כמו קשתות, עמודים ואריחים מאוירים. היום היא מתפרשת על פני 150 מטרים רבועים, 40 מהם בקומת גלריה. שתי קומות נוספות נבנו במהלך השנים בבניין, ובהן מתגוררות משפחות יפואיות ותיקות.

הדירה לפני השיפוץ(צילום: באדיבות אפרת זילברמן ומיכל שלו)

לא נרתעת מהסביבה?

"לרגע לא. סבתא שלי גרה במנשייה שהיתה חלק מיפו, והמיקום היה לי טבעי. אבא שלי יליד מצרים, הדודות שלי דיברו ערבית ועבדתי עם פלשתינאים בשימור פסיפסים עתיקים במזרח ירושלים. מבחינתי זה השלום האישי שלי, דו קיום. יפו היא כפר דייגים עם חיים איטיים והיא לא דומה לשום דבר בורגני. אין בה קניון ופיתויים חוץ מחומוס. נקלטנו בשכונה בצורה מוחלטת, יש לנו שכנים טובים ואנחנו ביחסים מעולים עם כולם".

לפני שנתיים החלו עבודות השיפוץ, והמהפך הוא תוצאה של שיתוף פעולה מוצלח בין שלו ובן זוגה יובל ובין האדריכלית אפרת זילברמן, שתיכננה מחדש את הבית וליוותה את תהליך השיפוץ.

בתהליך. קורות תומכות החליפו את הקירות הנושאים(צילום: באדיבות אפרת זילברמן ומיכל שלו)

הקירות הפנימיים נהרסו כמעט לחלוטין, למעט ארבעה עמודים שיוצרים שלוש קשתות בקומת הכניסה – הד לשלוש הקשתות בקירות משני הצדדים. שלו וזילברמן לא ביקשו להתאים את יתר הבית אליהן, אלא הקיפו אותם בפריטים עכשוויים דווקא. "ביקשנו ליצור מראה של לופט, להשתמש בחומרים טבעיים ולהדגיש אותם. התוצאה היא בית שחלליו מודרניים, פתוחים וזורמים, מחומרים שהושארו בהקשר של השכונה", מסבירה זילברמן. היא ביקשה לשמור על התקרה הגבוהה הייחודית, ולכן לא נעשו הנמכות גבס כדי להסתיר את תשתיות המיזוג או לשקע תאורה. במקום נבחרה מערכת מיזוג במראה תעשייתי, עם צנרת גלויה.

מימין: מיכל שלו, שהציורים שלה מעטרים את הקירות (משמאל)(צילום: גדעון לוין )

בני הזוג שיפצו בעצמם חלק גדול מהפריטים, כמו משקופי החלונות המקוריים, שאותם שייפו וצבעו. שלו ביקשה להשתמש באדני החלונות כמדפים שעליהם תוכל להציג את אוספי הכלים וחפצי הנוי שברשותה, ולכן ביקשה לתכנן את החלונות במישור החיצוני של קיר הבניין.

אוספים של חפצי נוי על מדפים ואדני החלונות הרחבים(צילום: גדעון לוין )

ואוסף של מקלות הליכה בעבודת יד(צילום: גדעון לוין )

בעלה שייף את המשקופים המקוריים והרכיב עליהם מסגרות חדשות. "שנינו יוצרים והיינו מאוד מעורבים", היא מספרת. "שמחנו על כל פרט שהצלחנו להציל. הסורגים בחלונות המקושתים שמעל דלת הכניסה, למשל, היו חלודים. אמרו לנו שאם נוציא אותם הם יתפרקו, ולכן היינו מאושרים כשהצלחנו לפרק, לצבוע ולהחזיר אותם למקומם". קיר דלת הכניסה נהדר ביופיו, עם שלוש קשתות ושני חלונות מצדי הדלת (אחד מהם נפתח מחדש, לאחר שנחסם בידי הדיירים הקודמים).

שביל הכניסה מהשער והמרפסת, לפני השיפוץ(צילום: באדיבות אפרת זילברמן ומיכל שלו)

ולאחר שיושרה ועוצבה מחדש(צילום: גידי בועז)

העמודים שנשמרו בתוך הבית גורדו עד שהתגלה צבעם הבהיר, שנמשח בשיטת סטוקו, שיטה מסורתית שבה מעורבב הצבע בדבק עצמות. "הפועלים גירדו את הצבע הלבן שמעל לקשתות והתחילו לתקן את הטיח עד שעצרנו אותם. הזמנתי מומחה לשימור פרסקאות עתיקים ממוזיאון רוקפלר, שם אני מתנדבת ומשמרת פסיפסים עתיקים, והוא הנחה אותי איך לשחזר ולשמר את הסטוקו", מספרת שלו.

העמודים המקוריים גורדו מהצבע שכיסה אותם, עד שנחשפה השיטה המסורתית שבה נצבעו(צילום: גדעון לוין )

מרחב, קשתות וצבע(צילום: גדעון לוין )

ארונות המטבח, בצבע טורקיז בהיר, הוכנסו לתוך נישות גבס המקיפות אי מעץ. מעל משטח העבודה מאירה מנורה ארוכה ממתכת שחורה, שמהדהדת את קורות הפלדה התומכות בתקרה. מהמטבח יש יציאה ישירה לשביל הכניסה ולמרפסת. בסלון רהיטים שהובאו מהבית הקודם: "אני לא מאמינה בלזרוק ולקנות הכל מחדש", אומרת שלו. רק הספה הסגולה והמנורה העומדת נקנו עם הכניסה לבית. שולחן האוכל המשיך עם המשפחה מהבית הקודם, כך גם המראה הממוסגרת שעל גבי הקיר ממול לדלת (שבגלגולה הקודם הייתה תלויה בחדר השינה).

שירותי האורחים טויחו בכתום ועוצבו בהשראה צפון אפריקאית(צילום: גדעון לוין )

כדי להגיע לחדר השינה והרחצה של בני הזוג יורדים שלוש מדרגות. גם מכאן יש יציאה ישירה למרפסת שבחזית הבית. בקיר שמפריד בין החדר לבין החלל הציבורי בולטת משרבייה מעץ שסוגרת פתח שהיה במקור, ואת עומק הקיר ניצלה זילברמן לטובת ארונות קיר עם דלתות בקו גיאומטרי.

שלו בחרה צבעים, וזילברמן מיתנה(צילום: גדעון לוין )

חדר העבודה שבקומת הגלריה(צילום: גדעון לוין )

עם נוף לים(צילום: גידי בועז)

"שיתוף הפעולה בינינו היה נפלא", קובעות שלו וזילברמן. "הצלחנו ליצור בית שמשקף את האנשים שגרים בו, ולא נראה כמו קטלוג".

למה היית צריכה אדריכלית?

שלו: "אני לא מבינה בדברים הטכניים – גדלים, גבהים, מדרגות, מיקום התאורה והחוזק של גופי התאורה שנדרשים לה, הזוויות של המדרגות. שלא לדבר על הפרופורציות בבית, שחשובות ומשפיעות נפשית על הדיירים, אם מרחב הוא קטן או גדול מדי, נמוך או לא מספיק מואר. בלי אדריכל הבית לא היה יוצא נכון".

זילברמן: "זה יותר מאתגר אבל זה מה שהפך את הפרויקט למיוחד. למדתי ממיכל המון, היא סיפקה לי גירויים שפתחו לי את המחשבה ואת האופקים. תפיסת החלל שלי חזקה יותר ואצלה הצבעוניות והבנת הטקסטיל. התייעצנו לאורך כל הדרך. הלוואי שיהיה לנו עוד פרויקט משותף".

ושלו מסכמת: "אני מעצבת בדו ממד ואפרת בתלת ממד, וזה המפגש בינינו".

תוכנית קומת הכניסה. משמאל מרחב גדול ופתוח, מימין האגף הפרטי(באדיבות אדריכלית אפרת זילברמן)

תוכנית קומת הגלריה (מימין, מעל האגף הפרטי בקומת הכניסה), עם חדר עבודה וחדר שינה נוסף(באדיבות אדריכלית אפרת זילברמן)

(צילום: גידי בועז)

• קבלן: רפאל לעדן
• מסגרות ובניית הגלריה: ניסים סייג
• חלונות בלגיים ודלת כניסה: ג'ובראן מסגרות
• נגרות: דוד הנגר
• אריחים מאוירים: "המומחה"
• פרקט: "אלוני"
• ספה: B&B - The Box
• מנורה עומדת: Kai Arc של המעצב Kenneth Cobonpue, "סיאם"
• רהיטי גן, אביזרים וגופי תאורה: "פנטזיה מרוקאית"
• עבודות זכוכית: all glass
• בדי ריפוד: "רנבי"
• כיסאות מטבח, קונסולה וגופי תאורה: "טורקיז האוס"
• ייעוץ צבע: "נירלט"
• כלים סניטריים, קרמיקה ואביזרי אמבטיה: "הכוח"
• פרזול, ידיות וזוויות למדפים: "יעד פרזול"