חדקונית הדקל, חיפושית שעושה שמות בדקלים ברחבי הארץ, הרגה את אחת משדרות הדקלים היפות בישראל – שדרת הדקלים הקנריים בגן המושבה במרכז ראשון לציון. כפי שמעידים הצילומים, ההרס ניכר בעצים העתיקים שמסודרים בטורים אחידים בלב הגן, הידוע גם כ"גן העיר" או "גן הנדיב". גם שדרת העצים הוותיקים הסמוכה למחלף עתלית ניזוקה קשות כתוצאה מפגיעת החיפושית.
במקור, היה זה פרדס שניטע ב-1883 כשטח חקלאי של מושבת הברון רוטשילד. כעבור שבע שנים ניטעה בו שדרת הדקלים הקנריים, שהפכה לאזור הייצוגי של המושבה ולאחד מסמליה הבולטים. בין הנכבדים שביקרו בה היו בנימין זאב הרצל, ארתור ג'יימס בלפור וגם ווינסטון צ'רצ'יל. ב-1939 הגיעה מועצת ראשון לציון להסכם עם פיק"א על העברת הפרדס לבעלות המועצה, וכך התאפשרה הקמת גן ציבורי בשטח. המתכנן היה אדריכל הגנים יחיאל סגל, שהשאיר אחריו גם את הגן הבוטני בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" ואת הגן של בית ביאליק בתל אביב.
האם אפשר היה להציל את העצים, באמצעות חיסונם (ראו פרטים בסוף הכתבה), ולמנוע את ההרס? דובר העירייה מסר ל-Xnet, כי "העירייה בודקת אפשרות לחדש במהלך 2016 את כל הדקלים בשדרה, בפרויקט מושקע הכולל גם עבודת ריצוף וגינון". הוא ציין, כי נציגים מערים אחרות הגיעו לראשון לציון כדי ללמוד על הטיפול הביולוגי שמבצעת העירייה בגן המושבה ההיסטורי. כפי שאפשר לראות, עם זאת, הטיפול נעשה מאוחר מדי.
אחד העצים החשובים בארץ ישראל
דקל התמר הוא עץ מרשים עם פירות טעימים במיוחד, אך יותר מזה, הוא חלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. מאז ימי קדם, זהו אחד העצים החשובים ביותר בארץ ישראל. עד לתקופה הממלוכית (המאה ה-13) היה התמר ענף גידול מרכזי בארץ. במצדה נמצא גרעין פרי תמר בן 2,000 שנה, ובחפירות ההתיישבות הביזנטית בעין גדי ובניצנה נמצאו שרידים רבים של קורות וכפות תמרים ששימשו לבנייה, לצד שרידי סלים ומוצרי קליעה שנעשו מסיבי התמר.
במאה השנים האחרונות יש נטיעה מסיבית של תמרים בארץ, לצרכי מאכל אך גם לנוי. קשה לדמיין את נופי הארץ בלי עצי התמר – למשל בבקעת הירדן ובין קיבוצי ים המלח, בשדרה הנודעת של מקוה ישראל ובכביש הישן שמחבר את פרדס חנה עם בנימינה. בעבור אדריכלי הנוף והגננים זהו עץ אידאלי, משום שאפשר לטעת אותו כשהוא בוגר וגבוה וירוק, ובדרך כלל תוך תחזוקה מינימלית. לכן רואים את הדקל גם לאורך רחוב אבן גבירול בתל אביב, באיי תנועה בכל עיר בישראל, ברחבה שלפני שער שכם בירושלים, ואיפה לא.
כיצד צצה כאן החדקונית
חדקונית הדקל האדומה (Rhynchophorus ferrugineus) הגיעה לכאן מאסיה הטרופית. אורכה נע בין שניים לחמישה סנטימטרים וצבעה אדום-חלוד. זחלי החדקונית חופרים בגזעי הדקל חורים, שאורכם יכול להגיע למטר, וגורמים להצהבה ולנבילה של כפות הדקלים – עד שהעץ מת וקורס. החיפושית ההורסת פלשה ב-1999 למטעי הדקלים של עין גדי, ומשם הספיקה לתפוס טרמפים לנהריה בצפון ולאילת בדרום.
עיון באתרי אינטרנט של רשויות מקומיות מגלה, כי רבות מהן מודעות למגיפת החדקונית ומיידעות את התושבים עליה, אך אינן מטפלות בעצים הנמצאים בגינות הפרטיות וממליצות לבעלי הבתים לטפל בבעיה בכוחות עצמם. על פניו, עיקר החשש של הרשויות הוא מפני נפילתם של גזעים מתים תוך פגיעה בנפש או ברכוש, כפי שקרה לאחרונה בפתח תקוה.
אדריכל הנוף שחר צור אומר לערוץ האדריכלות של Xnet כי המדיניות של עיריית תל אביב-יפו, העיר שבה הוא מתגורר, עודדה את החדקוניות לעבור מהמרחב הציבורי למרחב הפרטי: ברגע שהמרחב הציבורי מרוסס, החדקונית אינה נשארת חסרת עבודה אלא מחפשת עצים חלופיים בגינות – מה שמוביל לתמותה בולטת של דקלים בגינות במרכז תל אביב. צור מזהיר שזה לא ייגמר בדקל הקנרי, אלא יתפשט לדקלים אחרים.
האגרונום שמעון ביטון, מנהל תחום הגנת הצומח במשרד החקלאות, מסביר ש-80% מעצי הדקל נטועים בחצרות הפרטיות, שם נהנות החדקוניות מתנאים חלומיים. לדבריו, הרשויות חוששות להיכנס לחצרות הבתים מאחר שמדובר ברכוש פרטי ואין להן גיבוי משפטי לפעול בו, ולדעתו המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות חייבים לקבל על עצמם את האחריות בנושא ולתת לרשויות העירוניות גיבוי משפטי, כדי לאפשר גם טיפול מונע בעצים הנגועים בחצרות הפרטיות. ביטון מזכיר שלא מדובר כאן בעניין נופי גרידא: משקלו של ראש הדקל הוא כחצי טונה, ונפילתו על הקרקע עלולה להרוג.
איך מטפלים
מות הדקלים אינו גזירת גורל. כדי להתמודד עם החדקונית, יש לאתר את המחלה בשלב מוקדם, לגזום את הענפים היבשים ולהחדיר בריסוס רעל קוטל-חרקים לתוך גזע העץ.
למה דקלים לא עושים צל - ובכל זאת שותלים אותם באיי תנועה?
