>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
בשבוע שעבר סוכם שהאזור יפונה ויעבור הסבה לשימוש אזרחי, אבל לא ברור במה מדובר. העירייה הכריזה בקומוניקטים שבכוונתה להפוך את השטח ל"עוגן תרבותי, חינוכי ותיירותי", בעוד שתוכנית מפורטת עדיין אין. החשש שבתוך כמה שנים יתרוממו שם מגדלים מפלצתיים בהחלט קיים, בהתחשב במגדליזציה שבירת הנגב עוברת בשנים האחרונות. מי יקבע את התוכנית?
"האתר יהיה אטרקציה שתמשוך צעירים לעיר", מבטיח דובר העיריייה, אמנון יוסף, ולדבריו "התוכנית תתגבש בהתאם לצרכים של הצעירים, שמוזמנים להציע מיזמים ושימושים ייעודיים". איתן ולקובר, תושב העיר וממפעילי קבוצת הפייסבוק "מבנים נטושים בעיר העתיקה באר שבע", אופטימי ומקווה שכבר באביב הקרוב תתחיל הפעילות המחודשת במתחם. לדבריו, המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון, שממוקמת לא רחוק מכאן (בשכונה א'), נמצאת במגעים עם העירייה בנוגע לאפשרות לפתוח מחלקה לאדריכלות (יש לציין, כי אין כל אישור נוכחי להקמת בית ספר חדש לאדריכלות). סביר להניח שיוקמו גם בנייני מגורים, חלקם לצעירים, אבל רוב השטח יוקדש למסחר, לתעסוקה, לחינוך ולפנאי.
בין שתי הערים
מחנה ורד נמצא בעיר העתיקה, סמוך למסגד הגדול ולמוזיאון הנגב לאמנות (ששימש בעבר כבית המושל העותומני), וכמעט צמוד למפקדה של פיקוד דרום, ולכן חיילות הבסיס שוכנו כאן במהלך שירותן הצבאי. בעבר שימש המחנה את חיל הנשים, אבל בהמשך שירת גם חילות אחרים. בשנים האחרונות שימש הבסיס בעיקר את חיל החינוך, וניתן היה למצוא בו מורות חיילות, מש"קי חינוך ומדריכי נוער. ב-2003 יצאה מכאן אחת החיילות והתייצבה במדי צה"ל מול סוללת בוחנים של תוכנית ריאליטי חדשה. שמה של התוכנית היה "כוכב נולד", ולחיילת קראו נינט טייב.
עשרות מבנים יש בבסיס; חלקם נבנו בתקופת השלטון העותומני ושימשו כמחסנים של הרכבת הטורקית (אחד מהם שירת עד לאחרונה את משרדי קצין העיר). בתקופת המנדט הבריטי עבר האזור פיתוח והוקמו בו מבני אבן מרשימים, שעברו עם הקמת המדינה לשימוש צה"ל. לדברי עופר יוגב, מנהל מחוז דרום במועצה לשימור אתרים, מצבם טוב יחסית, שכן "צה"ל לא בנה תוספות משמעותיות למבנים ההיסטוריים ולא גרם להם נזק". לצד בנייני האבן הקים משרד הביטחון מבני אזבסט רבים, שבשנים האחרונות עלה חשש שהם פולטים חומרים מסרטנים. מבנים אלה אמורים להתפנות.
מיקום המחנה בין העיר העתיקה לחדשה הפך אותו למעין-חיץ בין שני האזורים, שבעשרות השנים האחרונות התרחקו זה מזה במידה ניכרת. העיר העתיקה של ביר א-סבאע החלה להיבנות על ידי הטורקים ב-1900 בעבור משפחות הפזורה הבדואית, כרשת רחובות שתי וערב הפונים לצפון-מערב ולדרום-מזרח. בין הרחובות תוכננו מגרשים בגודל 3.6 דונם, והוקמו בהם מבני מגורים מאבן או מחימר סביב חצר פנימית. במרכז העיר ניצבו המסגד והעירייה.
שלטון המנדט הבריטי אימץ את התכנון העירוני, והרחיב אותו בהתאם לאותם עקרונות ב"תוכנית קנדל" (ע"ש המתכנן הנרי קנדל), אלא שהתוכנית לא יצאה לפועל במלואה. לאחר קום המדינה וכיבוש באר שבע, פרסם ב-1951 אגף התכנון תוכנית אב מקפת למדינת ישראל – "תוכנית שרון" ע"ש האדריכל אריה שרון, ראש אגף התכנון וחניך בית ספר "באוהאוס" בגרמניה.
באר שבע החדשה התחילה מאפס, עם תושבים יהודים שלא גרו בה לפני המלחמה, ואמנם הוגדרה כ"עיר חדשה" בתוכנית האב. התוכנית הזו התעלמה מנתוניה הפיזיים של העיר העתיקה ונשענה על דגם ערי הגנים של האדריכל והתאורטיקן אבנעזר הווארד, שאפיינה את הערים האנגליות החדשות. בשונה מדגם העיר העתיקה הדחוסה, ערים אלו נבנו בצפיפות נמוכה ובינוי דליל, כמו אסופת כפרים טובלים בירוק באירופה. ואמנם, העיר החדשה של אריה שרון משתרעת על שטחים עצומים וכיום היא העיר השלישית בגודלה בישראל בהיקף שטחי השיפוט שברשותה.
עם התפתחות המרכזים השכונתיים, שטחי המסחר והתעסוקה, הורחקה ונותקה העיר העתיקה מהתשתיות הציבוריות והכלכליות שנבנו בעיר החדשה. האזור ההיסטורי נחלש בעקבות מהלכים מכוונים ומשמעותיים, כגון העתקת משרדי הממשלה מהעיר העתיקה אל קריית הממשלה (שבמקומם נכנסו לאזור מוסכים), ובניית קניונים שהתחרו והכשילו את המסחר ברחובות העיר העתיקה, עד שהחלו להפיל זה את זה. הנטישה של המוסדות הובילה להאצה בבנייה הפיראטית והעיר ההיסטורית נעשתה גדושה בתוספות בנייה, עם חזיתות שעוותו וחריגות נוספות וצורמות על רקע המבנים ההיסטוריים.
החייאת העיר העתיקה
בשנים האחרונות יש ניסיון להחיות את העיר העתיקה. תחנת הרכבת הטורקית הוכרזה כאתר לאומי, והמבנים הנמצאים בה עוברים שיקום במטרה להפוך את האזור למתחם בילוי. כדי לעודד צעירים לעבור לאזור, מופעלים בו שני מתחמי מגורים לסטודנטים מטעם עמותת איילים, שעוסקת בעידוד ההתיישבות בנגב ובגליל, והעירייה מעניקה מלגות מגורים לסטודנטים ולאמנים. הפינוי של מחנה ורד ופיתוח האזור מחדש הם חלק מהמהלך. בקרוב אמורה גם מפקדת פיקוד דרום לעזוב את השטח ולעבור לעיר הבה"דים החדשה.
>> מה מתאים לבאר שבע יותר: ברוטליזם או אוריינטליזם?
מתחם שרונה כתקדים מסוכן
חידוש השטח שבו פעל מחנה ורד מציב אתגר רציני לרשות המקומית. עיריית באר שבע אמנם קיבלה את הקרקע בחינם, אבל הסבתו של מתחם צבאי נטוש למרכז תוסס היא תהליך שלא יכול להתנהל בלי תקציבי עתק. העירייה תצטרך לפרק את מבני האזבסט המסוכנים, לשמר את המבנים ההיסטוריים ולפתח את השטח שהוזנח – וכל זה עולה כסף.
לפני תשע שנים החל בתל אביב תהליך דומה, כשהוחלט להעביר לעירייה את מחנה שרונה ולהפוך אותו לאזור בילוי. העירייה הוציאה שני מכרזים (אחד לשטח המערבי של המתחם, ואחר לחלק המזרחי), ומי שזכתה בהם הייתה "החברה לניהול שרונה", שאיחדה את שני האזורים. תהליך השיקום והפיתוח עלה כ-380 מיליון שקל. מתוך 33 המבנים שנכללו בתוכנית, רק חמישה נשארו בחזקת העירייה והפכו למבני ציבור. שאר 28 המבנים עברו לגופים מסחריים בשל מחסור בתקציבים לפיתוח. מדובר בתהליך מסוכן: ההפרטה של המרחב הציבורי נוטלת מהאזרח את זכותו הבסיסית להימצא באופן חופשי במרחב שמיועד לו.
>> מה נשאר מההבטחה של שרונה?
יש לקוות שבבאר שבע זה יהיה אחרת. מסירת השטח הצבאי לעירייה היא הזדמנות נדירה לחבר בין ישן לחדש, להשריש תחושת גאווה ושייכות בקרב תושבי העיר, למשוך תיירים לאזור ולהביא אליו אוכלוסייה צעירה וסטודנטים. השאלה היא אם העירייה תישאר נאמנה למטרות הללו. יזם אחד וכמה מאות מיליוני דולרים יכולים לשנות הכל.
