אני לא קמצנית, אני חסכנית! שרון בירקמן נגד בזבוזים

היא שותה מים רק מהברז, לא מגיעה רעבה לבתי קפה, לפני חופשה בחו"ל בודקת איפה יש סופר זול ומלבישה את הילדים בעיקר בבגדים משומשים

שרון בירקמן. "לא אצטייר בכתבה כמו איזו פסיכית קמצנית, נכון?"  (צילום: עדי אדר )
שרון בירקמן. "לא אצטייר בכתבה כמו איזו פסיכית קמצנית, נכון?" (צילום: עדי אדר )
שרון בירקמן מציצה בתפריט, אבל לא מזמינה כלום. גם כשהמלצרית בבית הקפה חוזרת ושואלת מה תרצה, היא מנידה בראשה לשלילה.

 

בוער לי על קצה הלשון להגיד לה: "זה בסדר, אני אשלם ואגיש את החשבונית לעיתון", אבל אני שותקת כי אני לא רוצה להיחשד בדעות קדומות. אחרי הכל, הסיבה למפגש הזה היא שבירקמן היא המקימה של דף הפייסבוק "האישה שהפסיקה לקנות" ועומדת גם מאחורי שתי קבוצות פייסבוק נוספות: "ללא בזבוזים — בדרך לעצמאות כלכלית" ו"חסכנים ונהנים". כך שבאופן טבעי אני מניחה שהיא לא מזמינה שום דבר משום שהיא מעדיפה לחסוך.

 

לקראת סוף הריאיון אני בכל זאת אוזרת אומץ ושואלת מדוע הסתפקה בכוס מים רגילים. "אני שותה מים רק מהברז, זה עניין אידיאולוגי", היא אומרת. "וכבר אכלתי לפני שבאתי. ברוב המקרים אני לא באה רעבה לבתי קפה. כשאני יוצאת לפגישות עבודה, אני בדרך כלל מזמינה כוס קפה, אבל עכשיו לא התחשק לי. אני לא מרגישה צורך להזמין משהו רק כי 'לא נעים'".

 

עדיין, את יושבת בבית קפה, המלצרית משרתת אותך.

"אז אני אשאיר טיפ. אני רואה בזה התנהגות נורמלית לחלוטין. הרי זה לא שאני פוגעת במישהו, גם לא ברווחיות של בית הקפה. הוא ריק עכשיו גם ככה. אם המקום היה מפוצץ ולא הייתי לא מזמינה כלום, זה היה סיפור אחר".

 

כשאנחנו נפרדות, היא נראית קצת מהוססת. "לא אצטייר בכתבה כמו איזו פסיכית קמצנית, נכון?" היא שואלת בחשש.

 

אני מבטיחה להציג אותה בדיוק כפי שהיא מתארת את עצמה, למרות שמדובר במשימה לא פשוטה. לא משום שאני חושבת שהיא קמצנית, אלא משום שהיא בעצמה הבהירה שמדובר בהגדרה מורכבת. "בניגוד לאנגלית, שבה יש מבחר שלם של מילים לתיאור אנשים שמתנהלים בצורה מחושבת עם כסף, בעברית יש רק 'חסכן', 'קמצן' ו'כילי'", היא מסבירה. "'כילי' זו מילה קיצונית ומיושנת. אז נשארים רק 'חסכן', שזו גרסת הלייט, ו'קמצן'".

 

ואת לא קמצנית, אלא חסכנית?

"זה לא יהיה מדויק להגדיר את עצמי חסכנית, כי חסכן זה מישהו שלוקח את הכסף שהוא שם בצד ונותן לו לעבוד בשבילו. גורם לו לעשות עוד כסף. אז נשארת רק המילה 'קמצן', אבל אני לא מרגישה איתה נוח. בגלל המחסור במילים, המילה 'קמצן' כוללת גם את הקמצנים החיוביים, אלה שלא מוציאים כסף בגלל השקפת עולם, וגם את הנצלנים שאוהבים לחיות על חשבון אחרים. מה גם שהרבה פעמים מתלווה לזה קמצנות רגשית. הדרך הכי טובה לתאר אותי היא 'יעילה כלכלית'".

 

היא בת 34, היי־טקיסטית לשעבר, יש לה שלל תארים (שניים בכלכלה, אחד במשפטים ואחד בסוציולוגיה), והיא מתפרנסת כיום משני עסקים בבעלותה: משרד פרסום ("יש לי כמה עובדים, כולם עובדים מהבית") ויצוא מוצרי עיצוב ישראליים. בן זוגה דרור (42) הוא היי־טקיסט שנמצא כרגע בין עבודות. יש להם שני ילדים (בן, 11, ומאי, 10), והם גרים בדירה משלהם באזור.

 

הרבה פלאפל

לא תמיד הייתה בירקמן "יעילה כלכלית". "ההורים שלי עלו לישראל מברית המועצות לשעבר בשנת 1974", היא מספרת. "אבא שלי בעל תואר בכלכלה, אמא שלי רואת חשבון עם תואר בהיסטוריה. כשהם באו לארץ, אבא שלי התחיל לעבוד בבנק ואמא שלי עבדה במשרד ממשלתי".

 

"יש לי אח שמבוגר ממני בשלוש שנים, שסובל מפיגור שכלי ובעל 100% נכות. הטיפולים בו עלו הון וההורים שלי לא הרוויחו הרבה. בגלל שהם הגיעו עם חוסר יכולת מוחלט להתמודד עם תרבות של שפע, הם לא ידעו להתנהל נכון מבחינה כספית. הם האמינו שצריך לקנות כל עוד אתה יכול, וגם היה להם חשוב לשמר איזושהי תדמית. לקנות בשוק היה פחיתות כבוד מבחינתם. למרות שלא היה לנו כסף, אם הייתי צריכה ג'ינס, אמא שלי הייתה ממהרת לקנות לי ג'ינס ממותג. החדר שלי היה מפוצץ בדברים שמעולם לא ביקשתי, כמו בית ברבי או 20 כרכים של האנציקלופדיה העברית. בשלב מסוים הם הוציאו את ארון הבגדים שלי לחדר אחר, כי לא היה בחדר שלי מקום.

 

"בתור ילדה זה מאוד הציק לי. הפריע לי שכל החדר שלי מלא בחפצים שמקשים עליי ללכת, ושבשביל להתלבש אני צריכה ללכת לחדר אחר. הפריע לי שלמרות כל החפצים מסביב, היינו חסרי כל. ההורים שלי היו במינוס תמידי".

 

לכן בחרת להתנהל אחרת?

"לא מיד. אחרי הצבא התחלתי לעבוד בהיי־טק, הרווחתי כסף, וגם אני התחלתי לקנות ולקנות. כשיצאתי לדייט הראשון עם בן זוגי, נדהמתי מזה שהוא הגיע לפגישה בחולצה קרועה שנראתה כאילו כיבסו אותה 700 פעם רצוף. הוא היה בקטע של 'אני לא צריך כלום, אני לא קונה כלום'. באותה תקופה כבר גרתי בדירה משלי וכשהוא בא אליי הוא הופתע שיש בה אהיל. הוא לא הבין למה אי אפשר להסתפק בסתם נורה משתלשלת. בהתחלה ניסיתי לשנות אותו. החלפתי לו את כל המלתחה וגרמתי לו לאמץ את אורח חיי. כשהוא אמר שאנחנו צריכים לקנות דירה והגיע הזמן שנתחיל לחסוך, לא הבנתי למה. באותה תקופה שנינו עדיין עבדנו בהיי־טק והרווחנו טוב. לא הייתה סיבה בעיניי שנתחיל להצטמצם".

 

אז איך קרה המהפך?

"לפני שמונה שנים נכנסתי יום אחד הביתה, והרגשתי כאילו אני שוב בחדר נעוריי. פתאום שמתי לב שהדירה מפוצצת בהמון דברים שאני לא צריכה. מצאתי את עצמי זורקת לזבל שקיות ענקיות של אוכל וערימות של בגדים, שעל חלקם עוד היו טיקטים. היה לי ברור שאני צריכה להתחיל לעשות סדר בחיים".

 

מה עשית?

"זה התחיל בצעדים קטנים: במקום לזרוק דברים, התחלתי למכור אותם. החזרתי מתנות, למדתי לקחת זיכויים. בהמשך עברנו משתי מכוניות למכונית אחת. יצרתי אפליקציה של תקציב שבה בכל יום מדווחים מה מוציאים. התחלתי לנהל מלאי ביתי: יש לי רשימות של כל התרופות שיש לנו בבית, של כל הבגדים, של כל המזון. אני תמיד יוצאת איתן כדי לא לקנות משהו פעמיים".

 

"כשקנינו דירה, עברנו אליה רק עם 15 ארגזים, שמתוכם פרקתי רק תשעה. אחרי שששת הארגזים הנותרים נשארו לעמוד במשך שלוש שנים בלי שנפרוק אותם, הבנתי שאני לא זקוקה למה שיש בתוכם. המטבח שלי היום חצי ריק, ואני מאוד מקפידה על זה".

"היינו חסרי כל. ההורים שלי היו במינוס תמידי" (צילום: עדי אדר )
    "היינו חסרי כל. ההורים שלי היו במינוס תמידי"(צילום: עדי אדר )

     

    יש לכם מכונת קפה, בר מים?

    "לא. גם אין לנו תנור כי אני לא אופה. אבל יש לנו טוסטר אובן, מיקרוגל, מדיח כלים".

     

    מייבש כביסה?

    "עם השמש שיש לנו בארץ, אין שום סיבה בעיניי להחזיק מייבש. מצד שני, יש לי גאדג'טים שאין לכולם, כמו רובוט שואב ורובוט שוטף. יש לנו כלב שצריך לנקות אחריו, ולעשות כל יום ספונג'ה לא בא לי טוב".

     

    מה לגבי טלוויזיה?

    "אף פעם לא נכנסה אלינו הביתה. ידענו שאנחנו מהאנשים שיכולים לזפזפ ולהעביר חצי לילה מולה, אז לא רצינו בזה. הילדים שלנו אף פעם לא ביקשו טלוויזיה, כי יש להם מחשב. רוב התכנים שהם רוצים לצפות בהם זמינים גם שם".

     

    אתם אוכלים בחוץ?

    "כן, פעם בשלושה שבועות. יש לנו תקציב מצומצם לאכילה בחוץ על סך 200 שקל".

     

    זה מספיק לארבע נפשות?

    "תתפלאי, אבל זה מספיק לעסקית במסעדות מסוימות ולהרבה פלאפלים".

     

    מה לגבי חו"ל?

    "יש לנו תקציב שמיועד לחו"ל, ואני משתדלת שנצא לחופשה משפחתית פעם בשנה. בקיץ שעבר היינו תשעה ימים בברלין, השנה היינו שבוע בבודפשט. אני כמובן דואגת לתכנן את הטיול על המילימטר. אני יודעת בדיוק איפה נישן ומה נאכל. לרוב אני מעדיפה דירה על בית מלון, כי זה יותר חסכוני ויותר נוח כשטסים עם ילדים. לפני שאנחנו טסים, אני גם בודקת מראש את המחירים בסופרים שם, ואיפה הסופר הזול ביותר שהכי קרוב לדירה. זה נשמע מופרע, אבל זה מאוד כיף".

     

    מה קורה כשהילדים שלך זקוקים לבגדים חדשים?

    "לילדים שלי יש מעט מאוד בגדים, כי הם לא אוהבים הרבה בגדים. אני מחדשת להם את המלתחה רק כשהם מודיעים לי שהם זקוקים למשהו. אנחנו בדרך כלל מתחילים ב'בד קיימא', שזה אירוע של החלפת בגדים שמתקיים פעם בחודש במקום שנקרא 'בר קיימא'. יש שם אולם, את מגיעה עם בגדים שאת לא זקוקה להם, שמה על הקולב ולוקחת חינם בגדים אחרים שאת רוצה. לילדים שלי אין שום בעיה עם זה, להפך. הם יוצאים עם בגדים מאוד יפים באיכות טובה, שאי אפשר להשיג היום בחנויות".

     

    וצעצועים?

    "יש להם את כל המשחקים שאפשר לחשוב עליהם: שבץ נא, מונופול".

     

    אקס בוקס? ווי?

    "הם מעולם לא ביקשו. אם הם יבקשו, נבדוק ביחד אם זה שווה רכישה. הילדים שלי ממש לא חיים בתחושת מחסור קשה".

     

    הם לא ספגו אף פעם תגובות שליליות מילדים אחרים?

    "פעם צחקו על הבת שלי, שיש לה ספרי לימוד משומשים. את הספרים שלה היא יורשת מאחיה, אז אמרתי לה להגיד שהיא קיבלה ספרים מאחיה החכם ושעכשיו יש לה את כל התשובות. לפעמים מציקים לה על זה שאין לה טלוויזיה בבית, ואני מסבירה לה שזה לא אומר שאין לנו כסף. אני אומרת לה: 'אולי בבתים אחרים יש טלוויזיה וכל מיני דברים משעשעים אחרים, אבל לנו יש דירה בלי משכנתה. מה שווה יותר?'"

     

    כינו אותך פעם קמצנית?

    "ההורים שלי מפרשים את ההתנהגות שלי כקמצנות, הם מאוד נבוכים ממנה. הם אומרים: 'היחס שלך לכסף אובססיבי וחולני'. הם גם בטוחים שהילדים שלי נורא אומללים ומנסים לפצות אותם בדרכים שלפעמים חותרות תחתיי. ביום ההולדת הקודם של הבן שלי, הם לקחו אותו לקניון ואמרו לו: 'תבחר כל מה שאתה רוצה ואנחנו נקנה לך'. הוא לא ידע להתמודד עם זה. אף ילד לא היה יודע. בסופו של דבר הוא חזר הביתה עם שורה של חפצים חסרי ערך שעלו יותר מ־200 שקל. שאלתי אותו: 'מה תעשה עם כל זה?' והוא אמר, 'אין לי מושג'. אמרתי לו שבפעם הבאה יבקש מזומן. ביום ההולדת האחרון הוא באמת קיבל כסף והיה מאוד מאושר. הוא יודע שיום אחד הוא יוכל להוציא אותו על משהו שירצה באמת".

     

    מה החברות שלך אומרות?

    "אני בזוגיות 13 שנה, מתוכן 11 שנה אני אמא. לא היה לי הרבה מרחב ליצור חוג חברתי ולשמר אותו. את החוג החברתי שלי אני בונה היום ומשתדלת להקיף את עצמי באנשים שדומים לי".

     

    זו התכלבות!

    חלק מהמעגל החברתי החדש שלה הוא אנשים שהכירה דרך פעילותה בפייסבוק. זה התחיל כשפרסמה את הדף "האישה שהפסיקה לקנות". "תמיד אהבתי לכתוב", היא מסבירה. "היו לי בלוגים בנושאי אופנה ובישום. בשנים האחרונות התחלתי לעסוק בחקר צרכנות ופרסמתי ניתוחים צרכניים, אבל אנשים לא ידעו איך לאכול את זה. אז באוגוסט 2013 הקמתי את 'האישה שהפסיקה לקנות', שמטרתו להנגיש תכנים כלכליים בצורה פשוטה. למשל, עכשיו רוצים להכניס לחיינו כרטיסי דביט (כרטיס חיוב מיידי). אז מה זה אומר? למה זה כדאי? הדף קרטע במשך תקופה מסוימת, עד שיום אחד הוא תפס".

     

    הבלוג המפורסם שנקרא "הסולידית" היווה עבורך השראה?

    "דורין הרטמן, שכותבת את "הסולידית", פתחה את הבלוג שלה בסמוך אליי, לפני כשלוש שנים. אני מאוד מכבדת אותה, אבל לחלוטין לא מסכימה עם הגישה שלה. היא מטיפה לחיות חיי צנע עד גיל 30 או 40, כדי לצבור הון מסוים שיאפשר לך לפרוש ממהמעגל התעסוקתי, ואז להמשיך לחיות בצמצום. אני לא בעד פרישה משוק העבודה. אני חושבת שעבודה זה מתכון לשפיות ותמריץ נהדר לקום בבוקר. אני גם מאמינה שחשוב לקנות דירה. דבר נוסף הוא שלה אין ילדים, ואני לא חושבת שדרך חיים שכזו מתאימה לבעלי משפחות".

     

    איך הפכת למנהלת של הקבוצה "ללא בזבוזים"?

    "לפני כמה חודשים פנתה אליי בפייסבוק מישהי שהכירה את הדף שלי. היא סיפרה שהקימה קבוצת תמיכה בפייסבוק לאנשים שקשה להם להתנהל כלכלית, רצתה להרחיב אותה וביקשה את עזרתי. פרסמתי את הקבוצה בדף וחשבנו שיירשמו 40-30 איש, אבל בתוך יומיים נרשמו 500. מהר מאוד היו בה 1,500 חברים והחלטנו להפוך אותה לסודית, כי אנשים מפרסמים שם מידע אינטימי כמו חשבונות בנק. היום אפשר להיות חברים בה רק אם מבקשים ממני או מחבר בקבוצה להצטרף".

     

    הבחורה שביקשה את עזרתה היא שמרית (שמעדיפה לא להיחשף בשמה המלא), רווקה בשנות ה־30 לחייה. "במשך שנים נהגתי לבזבז על כל מיני דברים שלא באמת הייתי צריכה", היא מספרת. "עד שיום אחד התחלתי לצבור חובות והבנתי שאני חיה מעבר ליכולת שלי. הכרתי בעובדה שאני מכורה לקניות. התחלתי ללמוד איך להתנהל נכון כלכלית, אבל בפועל היה לי קשה מאוד ליישם את זה. הרגשתי שאני זקוקה לתמיכה מאנשים כמוני, שאוכל לספר להם איך עברתי היום מול חנות ובער בי צורך פיזי להוציא את הארנק. אנשים שיזדהו איתי, שיעודדו אותי להימנע מזה. אז הקמתי את הקבוצה 'ללא בזבוזים' ובהמשך פניתי לשרון. ידעתי שהיא תוכל לעזור בחשיפת הקבוצה וגם לתרום מהידע שלה.

     

    "מהר מאוד שרון הפכה למנהלת הקבוצה בפועל. אחד הדברים המעניינים הוא שלא פתחתי את הקבוצה לנשים בלבד. עם זאת, באופן משמעותי, נשים יותר חברות ופעילות בה".

     

    אחת הנשים היא חנית שלמה קפלן (32), גרפיקאית מבת ים, שנשואה למהנדס חשמל. "לפני חצי שנה אובחנתי על ידי פסיכולוגית כמכורה לקניות", היא משתפת. "זה קרה אחרי שבמשך שנים הייתי עושה קניות ומסתירה מבעלי. הייתי קונה גם בחנויות וגם דרך האינטרנט. לא היה עובר יום שלא הייתי קונה בו. אם לא הייתי קונה, הייתי מרגישה רע עם עצמי. נכנסתי למינוסים אדירים. נאלצתי לבקש הלוואות מהבנק, מההורים, מחברים. בשלב מסוים בעלי אמר לי שיש לי בעיה והציב אולטימטום: 'או שאנחנו מתגרשים או שאת פונה לטיפול'. אז הלכתי לפסיכולוגית שמתמחה בהתמכרויות, והיא הסבירה לי שמדובר בסוג של פורקן. שבכל פעם שאני לא מרגישה טוב עם עצמי, אני קונה. בין היתר היא הציעה שאחפש קבוצות תמיכה באינטרנט לאנשים במצבי, וככה התוודעתי לקבוצה".

    חנית שלמה קפלן. "אובחנתי על ידי פסיכולוגית כמכורה לקניות" (צילום: עדי אדר )
      חנית שלמה קפלן. "אובחנתי על ידי פסיכולוגית כמכורה לקניות"(צילום: עדי אדר )
       

      הקבוצה עזרה לך?

      "בהחלט. גם בגלל ההזדהות וגם בגלל העצות. סיפרתי בה, למשל, שאני מוציאה 400 שקל על כבלים, ובין המגיבים היו כאלה שהציעו לי להוריד תוכנה באינטרנט שמאפשרת לצפות בתכנים של ערוצי רשת בחינם. בזכות זה התנתקתי לגמרי מהכבלים. בעקבות הקבוצה החלטתי גם לגזור את כרטיס האשראי. חשבונות כמו ארנונה וחשמל אני משלמת בהוראת קבע, ואת היתר אני משלמת רק במזומן. ככה אני יודעת בדיוק כמה יש לי. המינוס שלי הצטמצם באופן משמעותי".

       

      חלק גדול מנותני הטיפים ב"ללא בזבוזים" הם אנשים שמגדירים את עצמם כבר שנים "חסכנים", מה שהביא בסופו של דבר להקמת קבוצה נוספת בשם "חסכנים ונהנים". "זו קבוצה שנועדה לתמוך באנשים בצד השני של המטבע", מסבירה בירקמן. "החסכנים בקבוצה החלו לקבל הרבה תגובות לא סימפטיות מהבזבזנים. אמרו להם: 'זו התכלבות', 'זו קמצנות'. אז אחת החברות אמרה לי: 'איזה כיף היה אם הייתה קבוצה שמיועדת רק לחסכנים'. אמרתי לה, 'תפתחי, ואני אביא את האנשים'".

      עם זאת, בירקמן פרשה לאחרונה מהקבוצה, אחרי שאותה בחורה (שמגדירה את עצמה קמצנית) פרסמה פוסט שבו ביקשה להבין למה כל הזמן יורדים על קמצנים. "עניתי שהכרתי בחיי גם קמצנים מכוערים, והיא לא אהבה את התגובה שלי", מסבירה בירקמן. "בסופו של דבר נקלענו לאי הסכמה אקוטית לגבי אופי הקבוצה.

       

      "בפועל שתינו נוהגות אותו דבר", מודה בירקמן, "אבל הפרשנות שלנו שונה. חשוב לי ייצור ישראלי, אז אני כן אקנה דורין פרנקפורט למרות שזה לא זול. יש לי רואה חשבון פנטסטי, אבל הוא לא זול. לשני הילדים שלי יש טלפונים חכמים כי זה מקנה לי שלוות נפש. בסופו של דבר, הכל עניין של סדרי עדיפויות".

       

      >>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

      >>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG

      >>> חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד