הכתובת: שבזי 1, נווה צדק, תל אביב.
הגודל: 20 מ"ר של בית מלאכה, המופרדים בדלת קטנה מ-50 מ"ר המשמשים כחנות.
הפסקול: "יש כאן כל הזמן מוזיקה, כמעט תמיד זו מוזיקה של נשים. המוזיקה הופכת בבת אחת לחלק מהאווירה, היא משאירה אותך בקצב מסוים. אני לא יכולה לשמוע רדיו או דיבורים בשום אופן, אבל יש פה גם סאונד של מכוניות שעוברות, דפיקות פטיש, עבודה. כשאני צריכה רגע של שקט, אני יוצאת לגינה, מתנתקת לכמה דקות וחוזרת".
חובה בסטודיו: "מוזיקה, ריח טוב, משהו מתוק ובעיקר אווירה טובה. אם אני מרגישה שאני לא במצב רוח טוב, אני משתדלת לקחת הפסקה, כי זה מאוד משפיע גם על היצירה". מילה לחורף: מחמאות.
אם קירות הסטודיו של קרן וולף יכלו לדבר, אפשר להניח שהם לא היו שותקים לרגע. המבנה הקטן והירקרק שעומד בתחילתו של רחוב שבזי ראה בוודאי לא מעט, גם לפני התנופה שלה זכה האזור בשנים האחרונות. "זה מבנה מלפני 100 שנה, למעשה המבנה הראשון של נווה צדק. טוענים שזרח ברנט גר פה בעצמו", מספרת וולף כשהיא יושבת בתוך החלל המחולק למעין חדרים, מוקפת מכל עבר בתכשיטים נוצצים ואווירה של סרט תקופתי. "שיפצנו פה מהיסוד, אבל היה לי חשוב לשמר את השפה של פעם עם החומרים, עם הריצוף, לשמר את ההיסטוריה הזאת".
היא נמצאת במקום כבר עשר שנים, שומרת על הסטודיו הקטן בעוד הסביבה משתנה. "כשהגעתי לנווה צדק לא היה כאן כמעט כלום, וזה הרגיש לי כמו בועה – מנותק מצד אחד, ארצי מצד שני", היא נזכרת. "יש משפט שאומר שיש שתי דרכים לראות את העולם: הראשונה היא לנסוע הרבה ולהסתובב בכל מקום, והשנייה היא להישאר בפינה אחת ולראות את הכול עובר מסביבך. אז זאת הפינה שלי, שממנה אני רואה את העולם".
העולם שאותו רואה וולף כולל גינה גדולה שנבנתה לאחרונה, נוף לים, וגם לא מעט מכוניות ותיירים שעוברים בחיפוש אחר בתי העסק הרבים שצצו בנווה צדק. "האוכלוסייה כאן מאוד מגוונת, עם פערים מאוד גדולים", היא אומרת. "זה דרום תל אביב, אבל יש פה משהו מאוד אליטיסטי".
תחושת הניתוק מתעצמת עוד יותר בתוך הסטודיו עצמו, שנראה כמו דלת לתקופה אחרת, מהודרת ונשית יותר. בובות תצוגה ישנות, קופסאות תכשיטים מרופדות בקטיפה, אבנים בוהקות בשלל צבעים וקישוטי ראש מעוטרי פנינים, כל אלה מקיפים מיד את מי שנכנס מהרחוב הצר. העבודה על התכשיטים מתבצעת במרחק מטרים ספורים, ליד שולחנות המסודרים במסדרון צר מעבר לדלת צדדית.
"אני מכינה כל הזמן סקיצות ועובדת על קונספט בחלוקה לארבע קולקציות שונות: כלות, Ready to Wear, אביזרים ו-Fine Jewelry", מסבירה וולף. "התמחור הוא כמובן לפי העבודה, חומרי הגלם וההשקעה בכל מוצר, לא לפי הקווים השונים. אני מכינה את האבטיפוס, ואז מעבירה את זה לביצוע בצוות שלי. זה אקססוריז קוטור – גם עיצובים אישיים, גם ייצור פה בעבודת יד. אפשר אפילו להגיד שיש משהו קצת פרימיטיבי בתהליכי העבודה, כי היום כבר לא עושים דברים בצורה הזאת. אנחנו מכינים כאן הכול: יציקות, גילוף, הכנת מודל, חיבורים בין חומרים, שיבוצים וציפויים".
למרות שהיא שומרת בקנאות על פינתה הקטנה והקסומה, העסק של וולף מתפתח בתקופה האחרונה גם מעבר לגבולות ישראל. "זה לא פשוט לשרוד כעסק במדינה המורכבת שלנו, והרגשתי שזה הזמן", היא אומרת. "התחלתי לנסוע לתערוכות בחו"ל ונפתחתי לשיתופי פעולה. נסעתי הרבה לניו יורק ולאירופה, ומאוד ריגש אותי לראות פתאום את התגובות ליצירות שלי. בישראל כבר מכירים אותי ואני מזוהה עם סגנון מסוים, ושם זאת היכרות חדשה. לצאת למקום חדש מכפיל את היצירתיות שלך, זה הכניס לי את ההתלהבות של ההתחלה – שזה משהו שמאוד חסר למעצבים בתהליך העבודה, כי אתה לא רק מעצב אלא גם מנהל, מייצר. אתה במרדף תמידי. זה לא קל וזה לא זול, אבל הרדיפה אחרי החלומות שלך היא מרוממת, היא נותנת עוד דברים לחלום עליהם".
חלומות, כך נראה, הם חלק משמעותי ביצירה של וולף, שכל פריט שלה נראה כאילו הוא עטוף בסיפור רקע רומנטי. "אני טוטאלית, לטוב ולרע", היא מודה. "אני לא יודעת לעשות את ההפרדה ביני לבין העסק. בתור מעצבת תכשיטים, מה שכיף זה להפוך לחלק מהשמחה של מישהו. יש המון לב בדבר הזה. עם חלק מהלקוחות עברתי שינויים גדולים – רווקות, אירוסין, נישואים, מתנות ללידה. זה מאוד מרגש אותי לראות את התהליכים שהן עוברות ואיך הסגנון שלהן משתנה, ועדיין להיות מסוגלת להציע להן את מה שהן אוהבות. הלקוחות שלי תמיד מספרות לי על המחמאות שהן מקבלות וזו גם הסיבה שהן חוזרות ומביאות חברות. זה מה שחשוב לי לעשות, את הפריט הקטן שימתיק לך את היום, כי הרי מי לא אוהבת לקבל מחמאות?"
3 תכשיטים שיגרמו לכל אחת לנצוץ
1. עגילים בצורת כוכבים, 620 שקל
2. עגילים ארוכים, 680 שקל
3. תכשיט לראש, 680 שקל
