את התקופה האחרונה סול הקדישה בעיקר לעשייה מאחורי הקלעים, מלבד עונה חדשה של "סברי מרנן" שצפויה לעלות למסך ומשחקת בה, היא עסוקה בכתיבה של סדרות טלוויזיה כמו הקומדיה "משפחה שולטת" המשודרת בערוץ הילדים בלווין. בנוסף היא מתנדבת במד"א ולאחרונה אף הופיעה בסרטוני הדרכה כיצד לנהוג במקרים של פיגוע דקירה - אבל מעל לכל היא ממשיכה בלימודי הפסיכולוגיה שלה ומגישה כעת מועמדות לדוקטורט בתחום. "אני עוף מוזר במקצוע", היא מעידה, "תמיד עבדתי והתנדבתי במקומות אחרים מהשואו ביזנס. זה מעבר הדרגתי ותהליך התפתחותי עם עצמי. קצת פרונט וקצת מאחורי הקלעים, שהוא יותר נכון לבן אדם שאני".
בראיון למגזין המודפס ימית מספרת ליפעת מנהרדט על הדינמיקה בין הפרסום לפרטיות
סול (33) עברה ילדות לא פשוטה בתא משפחתי שהתפרק. ובכל זאת, מהמקום שבו היא נמצאת עכשיו - שחקנית פעילה, תסריטאית, נשואה באושר, אמא לילד ודוקטורנטית לעתיד - היא מרגישה אל משפחתה, על כל חלקיה, בעיקר חום. סול היא בחורה אינטליגנטית ומחושבת. כמעט בכל ריאיון שנתנה בעבר סיפרה כמה היא נרתעת מראיונות, ואיך אפילו כשהיא מצטלמת לשער, היא משתדלת להסתגר בבית, בזמן שהעיתון נמצא בדוכנים.
"זו תשומת לב שמביכה אותי", היא אומרת. "אני יודעת שזה נשמע מוזר בהתחשב בכך שאני מופיעה בטלוויזיה, אבל יש בי צד ביישני ופרטי. מצד שני, לפעמים ראיונות יכולים להביא לשיחה טובה. כשאני מצטלמת, אני נהנית מהאיפור ומהתסרוקות. וברור שזה נחמד לראות את עצמי אחרי זה על השער".
חקר הסכיזופרניה
האמביוולנטיות שלה, בין הרצון לשמר את פרטיותה לבין המקצוע שדורש חשיפה, גברה אחרי שהחליטה ללמוד פסיכולוגיה. לפני ארבע שנים סיימה תואר שני, ולאחרונה הגישה מועמדות לדוקטורט. "יש הצעת מחקר מעניינת שאני עובדת עליה עם פרופ' דני קורן, שהוא חלוץ במחקר הסכיזופרניה", היא מספרת. "בקרוב נדע אם התקבלתי או לא. אני תמיד אומרת לחברים שלי שהחלטתי להמשיך לדוקטורט בגלל שמשעמם לי, אבל גם בגלל שאני רוצה להכריח אותם לקרוא לי דוקטור. אני אומרת להם שכבר מהרגע שאתקבל, הם צריכים להתחיל לקרוא לי ככה. לא חייבים ד"ר סול. אפשר גם ד"ר ימיתוש".
הבחירה בפסיכולוגיה קשורה למשברים שחווית?
"ברור שהלכתי ללמוד גם כדי להבין את עצמי, את המשפחה שלי. אבל זה לא בא רק מהמקום שמתמקד בעצמי. בגלל שאני אדם שחווה כל מיני דברים קשים, אני יודעת מה זה אומר שכואב. אני מאוד רגישה לאנשים".
ב־2008 הייתה אמורה להשתתף בסרט הצרפתי "שלום ולהתראות", שצולם בישראל בכיכובו של ז'ראר דפרדייה, אלא שבאמצע הצילומים נטשה את הסט, אחרי שהוטרדה על ידי השחקן המהולל. סול החליטה לדבר על הנושא רק חמש שנים אחרי זה, כשסיפרה בריאיון למוסף "7 ימים" שדפרדייה אמר לה באנגלית משהו מזעזע שאותו פירשה כ"הטרדה מינית בוטה".
נו, אז מה הוא אמר לך?
"מביך אותי להגיד את זה. הוא לחש לי באוזן 'את רוצה לראות את הנקניקייה שלי?', ובמקביל נצמד אליי וגרם לי להרגיש את הנקניקייה שלו. הייתי מזועזעת, ועוד יותר התעצבנתי על זה שהוא הסתלבט עליי אחרי זה. הוא צחק שלקחתי את מה שאמר בצורה כזו חמורה".
לא היה עדיף לפרסם את הסיפור מיד? אולי למנוע ממנו להמשיך להתנהג ככה?
"חששתי שאנשים יחשבו שאני אומרת את זה רק כדי להתפרסם על חשבונו. גם לא בכיתי או נעלבתי אחרי שזה קרה, פשוט כעסתי מאוד, אבל עכשיו אני חושבת שאולי אני צריכה לכעוס על עצמי שזה לא היה משהו טראומטי עבורי. אולי כן הייתי צריכה לספר מיד ולשלוח איזה מסר, להבהיר שדבר כזה לא מקובל. אני מתנחמת בעובדה שהוא הרס לעצמו את התדמית לגמרי לבד - כמה שנים אחרי זה שמעתי שהוא השתין בתא הנוסעים במטוס. זו כנראה הבעיה עם אנשים שהשתן עולה להם לראש".
חתונה קיסרית
בתקופה זו סול מתמקדת בעיקר בכתיבה. לאחרונה הסתיימו הצילומים של שתי עונות חדשות ל"משפחה שולטת", ובקרוב צפויה לעלות עונה חדשה של "סברי מרנן", שבה היא גם משחקת. כרגע היא גם מחליפה זמנית את פאולה רוזנברג בתוכנית הבוקר של ערוץ 2. כשהיא לא כותבת, משחקת, מנחה או שוקדת על דוקטורט, סול היא גם אישה נשואה (לאדריכל ישראל נוטס) ואמא לפעוט מתוק (אריאל, בן שנה ועשרה חודשים).
החתונה שלה עם נוטס ב־2012 הגיעה אחרי רזומה רומנטי שכלל גם נישואי בוסר. בגיל 21 נישאה לאיש היי־טק בשם אייל פלדמן, שממנו התגרשה אחרי ארבע שנים. "אני חושבת שבתת מודע שיערתי שאנחנו לא מתאימים ובגלל זה לא הבאתי איתו ילדים", היא אומרת היום. אחרי הגירושים ידעה רומן בן שנה וחצי עם הצלם יריב פיין, ואחריו הייתה כמעט שנתיים עם עומרי פידברג, איש עסקים. "ממש לא התאמנו", היא מספרת. "אבל כל כך רציתי שזה יעבוד, שלא רק שבניתי מגדלים באוויר, אלא בניתי שכונה. ואז יום אחד הוא חיכה לי בבית עם תיק ואמר לי שהוא רוצה שניפרד. הייתי בשוק. הייתי כל כך עסוקה בדמיונות, שלא ראיתי את זה בא".
אחרי הפרידה מפלדמן, סול הכריזה שהיא מתנזרת מגברים, אלא שאז חברה טובה מהלימודים רצתה להכיר לסול חבר ילדות שלה, סול נפנפה, אבל חיפשה אז דירה, החברה אמרה לה שבבניין של החבר התפנתה דירה, וסול נאלצה לדבר עם הברנש. "דיברנו בטלפון, הבנתי שהדירה לא מתאימה, אבל השיחה נמשכה", היא נזכרת. "דנה פרידר, שהייתה אצלי בבית, כתבה לי על דף: 'את שמה לב שאת מפלרטטת?', כתבתי לה: 'מותר לי'".
הוא הזמין אותה לתה, הם שתו בירה, ואחרי שבועיים הוא כבר הציע לה נישואים ("אבל זה היה בצחוק", היא מבהירה. "לא הייתה טבעת"). אחרי שמונה חודשים, כשחגגו את יום הולדתה ה־30 בפריז, הגיעה ההצעה הרשמית. ולמרות שאחרי גירושיה לא האמינה שתתחתן שוב, לא רק שהיא ונוטס נישאו ברבנות, אלא גם עשו חתונה גדולה בקיסריה.
באמת רצית להיכנס שוב לשמלת כלה?
"זו בכלל לא הייתה דילמה. רציתי לחוות עם ישראל את הכל מההתחלה. מה גם שעברו הרבה שנים בין החתונה הראשונה לשנייה. החתונה הראשונה נראית לי כמו חיים של מישהי אחרת".
איך ידעת שישראל הוא האחד?
"הכל הרגיש מאוד בטוח איתו כבר בהתחלה. הוא אמר לי בדייט הראשון 'כשאוהבים, שמים את הבן זוג ראשון'. וזה לא משהו שאת שומעת מכל אחד. אני כנראה צריכה בן אדם כזה, כי גם אני כזאת. בגלל זה אולי הרבה פעמים התאכזבתי בקשרים. לא שמו אותי ראשונה, והרגשתי שהקשר לא הדדי. עם זאת, ברור שיש לי פחדים לגבי העתיד וגם עם ישראל יש חילוקי דעות".
זוגיות זו עבודה?
"בטח. בעיקר כי החיים כל הזמן מפריעים לנו. יש לנו משכנתה, ארנונה, את המישהו מהעבודה שעצבן אותנו, את הילד שצריך להאכיל ולקלח. ויש גם משברים. לבעלי יש סיפור חיים קצת טרגי. לפני שנים הוא איבד את אחיו בהתרסקות מטוס אזרחי, ובהמשך את אחותו בתאונת דרכים. הוא נשאר בן יחיד לאביו ולאמו. זמן קצר אחרי החתונה אבא שלו חלה בסרטן ואחרי הלידה של אריאל מצבו התדרדר. ישראל ואמא שלו ישנו בלילות בבית החולים ובבוקר אני השארתי את התינוק אצל המטפלת, והחלפתי אותם קצת. זו הייתה תקופה מאוד קשה. הייתי יושבת באוטו וצורחת 'למה?'. בנוסף לעצב הגדול, הייתי צריכה להישאר לבד בבית עם תינוק טרי, כשברקע מלחמה. לפני עשרה חודשים אביו נפטר, ואנחנו עדיין מתקשים להתאושש".
ובזמן הזה רואים תמונה שלך מטיילת עם התינוק וחושבים איזו אידיליה.
"ברור. בעידן האינסטגרם והפייסבוק, מוכרים לך רק אושר. כולם אוכלים במסעדות הכי שוות, כולם מתעמלים במקומות הכי מגניבים. אנשים הרי לא מעלים תמונות בדיכאון. אני זוכרת שפעם הייתי עם אמא שלי בבית חולים. בחמש בבוקר צילמתי את הערפל בחוץ, שהיה מדהים. לא רציתי לכתוב 'הדסה עין כרם' אז כתבתי רק 'הרי ירושלים'. כל התגובות היו 'וואו, איזה צימר מהמם'. בכלל, שמת לב שכולם מקדשים היום רק את היופי?"
הראיון המלא עם ימית סול בגיליון החדש - השבוע בדוכנים
