ריבי, מקימת "העמותה למען החתול" (שבינתיים נסגרה) הייתה אז בת 45, פרודה ואם לילד בן 13. ריני, עובדת העמותה, הייתה בת 37, גרושה ואם לשתי בנות קטנות. "גדלנו בדור אחר, אם היו מתבדחים על הומואים היינו מצטרפת לבדיחות, כמובן. לא מספיק שאנחנו אוהבות חתולים, גם להיות לסביות? זה לא נתפס", אומרות שתיהן.
כיום הן מתגוררות יחד בתל אביב, מגדלות באהבה את הילדים שבגרו ועשרות חתולים ומנהלות יחד את 2For Cats - פנסיון, בייביסיטר, ייעוץ והכוונה לגידול חתולים, "חתולים הם כמו ילדים, רק שבמקום על שתיים הם הולכים על ארבע", אומרת ריבי.
המפגש הראשון שלהן היה לפני 18 שנה. ריבי, שגרה אז ברמות השבים, חיפשה עובד לעמותה ופרסמה מודעה בעתון. ריני, שבכלל למדה עיצוב תכשיטים, בדיוק חזרה משהות ממושכת באיטליה וחיפשה כיוון חדש. "הייתי נשואה, אמא לגאיה בת השנתיים, גרתי בעמק חפר ורציתי לעשות משהו אחר", מספרת ריני.
את המפגש הראשון הן מתקשות לשכוח. "תמיד אהבתי חתולים ולכן רציתי לעבוד שם", נזכרת ריני. "הייתי זקוקה לכסף, לא ידעתי להקליד, אבל הצעתי ללמוד חלק מהזמן על חשבוני - העיקר שיקבלו אותי".
ריבי מבהירה: "קיבלתי אותה דווקא בגלל הרצון שהיא הפגינה. היא לא שאלה על תנאים או שכר, רק רצתה לתת מעצמה וזה היה נדיר. מיד אמרתי לה 'התקבלת' ומהר מאוד היא נהפכה לאחראית על הכל".
איך העבודה המשותפת הפכה לזוגיות?
השתיים צוחקות. "זה לא קרה פתאום", מספרת ריני. "המון שנים רק עבדנו יחד, אלה תהליכים חבויים כנראה, היינו שתי חתולות שלא סומכות אחת על השנייה".
ריבי: "במשך שנים דיברנו רק על חתולים, ואחר כך הפכנו לחברות טובות בשעות העבודה. שתינו סגורות מאוד. בדיעבד אני מבינה שזה תהליך לא פשוט, זה שינוי גדול - זה לא רק לראות מישהו, להבין שהוא מוצא חן בעינייך וללכת איתו. זה גם שינוי פנימי. לא הבנו שאנחנו לסביות". ריבי מלטפת ברכות את רגלה של ריני והן מחזיקות ידיים. "בעבר לא היינו מעלות על דעתנו לעשות את זה בפומבי", אומרת ריבי, "היום זה הדבר הכי טבעי בעולם".
צ'יץ' זרק אותי מהמשרד
השנים חלפו. ריבי יצאה עם גברים, אך לא יצרה זוגיות קבועה. ריני ילדה בת נוספת (כיום בת 15) ונפרדה מבעלה. באחד הימים החליטו להיפגש מחוץ לשעות העבודה. "נפגשנו בבית הקפה שבו אנחנו יושבות עכשיו, ופתאום שתינו רצינו יותר להיפתח אחת לשנייה", משתפת ריני. "אני אדם חרדתי. יש אנשים שדברים קורים להם בקלות, אצל שתינו תהליכים מתרחשים לאט". אחרי המפגש התעורר אצל ריבי הרגש החבוי, היא הבינה שהיא מאוהבת בריני.
התוודית בפניה?
"זה לקח לי עוד כמה חודשים וכשהתוודיתי היא התעלמה לגמרי. היה לי כל כך קשה להעלות את המילים על דל שפתיי...".
ריני: "היא אמרה לי את זה ואני ישר הדחקתי, המשכתי כאילו כלום".
ריבי: "במשך חצי שנה הפסקנו לדבר על זה, התנהגנו כאילו כלום לא קרה, הכל נשאר כרגיל. אנחנו אטיות, עוטות הגנות. ואז הגיעה יום ההולדת שלי. כתבתי לה מכתב, חזרתי שוב על מה שאני מרגישה והוספתי שהמתנה שלה תהיה להגיד מה היא מרגישה כלפיי. ביקשתי פתיחות".
ואז?
ריני: "הרגשתי שאני על פרשת דרכים. ידעתי שאם אני אומרת 'לא', אני מאבדת אותה. אם לא אהיה אמיצה ואפתח בפניה את הלב, הקשר בינינו יסתיים. כשהרשיתי לעצמי להיפתח, הבנתי שאנחנו אוהבות. זה לא היה לי פשוט להבין את זה".
איך התמודדתן?
ריבי: "התחושה הייתה שאנחנו חריגות. דיברנו על זה והחלטנו ללכת לפסיכולוגית שמתמחה במעברים. היא הצילה אותנו. באחת הפגישות הראשונות שאלתי אותה: 'עכשיו יגדלו לי קרניים על הראש?'"
איך המשפחה קיבלה את זה?
ריני: "גדלתי בהרצליה בבית טריפוליטאי חם, אבל לא ניהלנו יחסים פתוחים. להפתעתי, אבא שלי ז"ל היה רגיש כלפיי הרבה יותר משחשבתי. המשפחה שלי הכירה את ריבי מתוקף העבודה המשותפת שלנו. אבא, שהתחיל להבין, שיתף את אחותי והיא שאלה. לאמא שלי היה קשה בהתחלה, היא אישה של מסגרות וזה זעזע אותה. כיום היא מקבלת אותנו ואפילו שקלה להתנדב בעמותה להורים שילדיהם יצאו מהארון".
ואצלך, ריבי?
"ההורים שלי נפטרו. אני לא יודעת אם הייתי מעזה לספר להם, אף על פי שלדעתי הם היו אוהבים מאוד את ריני. האחים שלי לכאורה קיבלו אותי".
מה זה אומר לכאורה?
"היחסים בינינו קורקטיים".
במה הורייך עסקו?
"אבא שלי, מרדכי מאייר ז"ל, הקים את מגדל שלום. משפחה מיוחסת, מה שנקרא. אמא הייתה ציירת, בת למשפחת פרלשטיין, אחת המשפחות שהקימו את תל אביב. היום אני עוברת ליד מגדל שלום וכואב לי הלב - הוא היה המגדל הכי גבוה במזרח התיכון, והיום יש אנשים שלא מכירים אותו בכלל. גדלתי עם אבא מיוחד, יזם מדהים שבשנים הראשונות של המדינה הקים חברות שהרימו את הכלכלה על הרגליים, מחלוצי אנשי העסקים בארץ, ציוני נלהב שאסר על אנשים לרדת מהארץ".
איך אבא התייחס לתחום העיסוק שבחרת?
"הוא לא הבין בדיוק, אבל כיבד, עזר ותרם המון כסף. העמותה הוקמה בזכותו. הייתי הבת של אבא, נולדתי אחרי שלושה בנים מבוגרים ממני בהרבה. כשאני נולדתי אבא היה בן 49 ואמא בת 40, זה היה חריג באותה תקופה".
את האהבה העזה לחתולים ספגו שתיהן בבית. "גדלתי בבת ים", נזכרת ריבי. "תמיד היו לנו כלבים וחתולים. כשעברתי לתל אביב, באופן טבעי גידלתי חתולים בבית וטיפלתי בחתולי רחוב. לצערי באותה תקופה עוד הרעילו חתולים ואני החלטתי לעשות משהו בעניין. נלחמתי בעירייה ובכל פעם שהיו באים פקחים זרקתי את הרעל. בסוף נמאס לי, בגיל 20 הלכתי לשעת קבלת קהל של ראש עיריית תל אביב, זה היה אז שלמה להט (צ'יץ'), והטחתי בו שלא עושים דברים כאלה, שזה אכזרי. זה לא עזר, הרגשתי שנזרקתי מהמשרד שלו".
צרכים של נמר קטן
באותם ימים נהגה להתלוות לאביה בנסיעותיו הרבות לאנגליה. "בזמן שאבא עשה עסקים, גיליתי שבעולם הגדול מטפלים בחתולי רחוב בסירוסים, עיקורים, וגם שיש פינות האכלה והגנה חוקית. התחלתי לקחת קורסים בנושא רווחת בעלי חיים, וכשחזרתי לארץ הבאתי ציוד וגייסתי וטרינר. אמרתי לו, 'יאללה, בוא נתחיל לעשות עיקורים'. הבאתי חתולים באוטו שלי לקליניקה שלו. השמועה פשטה מהר מאוד, המון אנשים שמחו והתעניינו, בעיריית תל אביב התחלף הווטרינר, וגם מי שהיה אז ראש העיר, רוני מילוא, היה פתוח לנושא. למעשה, תל אביב הייתה לעיר הראשונה בארץ שאימצה את הסירוס והעיקור באופן רשמי".
"תוך כדי הקמתי את 'העמותה למען החתול' ומרפאה לעיקורים. הגענו לבג"ץ, שאימץ את הדרישה שלנו להכריז על החתולים כעל חיה מוגנת. היום אסור לפי החוק להרעיל חתולי רחוב או להתעלל בהם. זה לטובת כולם, גם לאנשים שלא אוהבים חתולים".
כמה חתולי רחוב יש בישראל?
"כ־2 מיליון. בכל מקום שבו נמצאים אנשים, יהיו גם חתולים. היום אנחנו בתחילתו של פרויקט להקמת מרכז עיקורים גדול וחדשני, שבו המחירים יהיו סבירים ואיכות הטיפול תהיה גבוהה. התוכנית היא שהמרכזים יקומו בכל הארץ, כעסק חברתי".
למה סגרתן את העמותה ב־2004?
ריני: "זה היה קשה. בעמותה פוגשים גם את אלה שרוצים למסור חתולים, לא רק את אוהביהם. החלטנו להקים עסק שבו נפגוש רק אנשים שאוהבים חתולים".
כבר כמה שנים שהן מנהלות יחד את העסק שהקימו, ריבי השתלמה רבות בחו"ל בתחום רווחת בעלי החיים ולשתיים ניסיון מקצועי רב. "חתולים זקוקים לצרכים בשלושה מישורים: פיזיולוגי, התנהגותי ורגשי. התפקיד שלנו הוא לתת מענה מושלם לצרכים האלה", אומרת ריבי.
איך עושים את זה?
"יש לנו אתר ובו אנשים שואלים שאלות, אנחנו גם מגיעות לבתים, והרבה אנשים מתקשרים, מבקשים לדעת מה החתולים צריכים - אין להם שום מקור אחר, כי וטרינרים מטפלים בצד הפיזיולוגי ותו לא".
מה עוד צריך לדעת על חתול חוץ מלתת לו חיסונים, אוכל ומים?
"חתולים הם כמו ילדים. בחו"ל שינו את ההגדרה, אנחנו לא 'בעלים' אלא הורים, אנשים אכן מתייחסים לחתולים כמו לחלק מהמשפחה. יש ילדים על שניים ויש ילדים על ארבע, ודברים קטנים שאנחנו נשנה יעשו פלאים".
ריני: "חתול צריך קבלה ללא תנאים. ברגע שאנשים משנים את הגישה ומבינים שהם צריכים לתת הרבה יותר מאשר אוכל, חיסון ומים - דברים משתנים. יש מישור רגשי עמוק ואנחנו מתחילים ממנו, חשוב להבין מה זה החתול, מה הצרכים שלו במישור ההתנהגותי. מעבר לזה שהוא התינוק הקטן שלנו, יש לו צרכים בהיותו נמר קטן".
אומרים שחתול לא נאמן כמו כלב.
ריבי: "אנחנו במאה ה־21, זה פאסה לחלוטין. פעם אמרו שחתול הוא לא חבר טוב לאדם. היום חתול זו החיה מספר אחת בעולם. יש חוסר הבנה, בורות ופחדים. לפי מחקרים, חתולים עוזרים לרפא מכאובים, מפחיתים סטרס וכולסטרול ומונעים מילדים שחיים בקרבתם לפתח אלרגיות".
ריני: "אני חושבת שמכל יצור חי שלא מקבל מענה לצרכים שלו תצא תוקפנות. הרבה אנשים לוקחים חתול ולא מבינים איך לטפל בו, הרי לא נולדנו עם הידע איך לטפל בחתולים".
ריבי: "יש אנשים שלוקחים חתול הביתה כחיה חד ממדית: רוצים שיתפוס עכברים, מביאים כי הילד רצה וכו'. חשוב לנו שאנשים יבינו שזה יצור עם רגשות. הוא לא שורט כי הוא שטן או עושה את צרכיו מחוץ לארגז כי הוא רע, לכל התנהגות 'שלילית' יש סיבה ופתרון".
מה למשל?
ריני: "חתול שעושה צרכים מחוץ לארגז מחצין התנהגות טבעית כי משהו בסביבה לא מתאים לו - אולי הארגז לא מספיק נקי, וחתול הוא בעל החיים הכי נקי בטבע. או למשל, אם מסתכלים לחתולים בעיניים, זה מאיים עליהם והם ישרטו".
לאחרונה השתתפתן גם ב"חתוליאדה".
ריבי: "נכון, זו תחרות שנתית שבה מגדלים מהארץ מגיעים עם חתולים גזעיים. אנחנו מבקשות להעביר מסר: תנו רק למגדלים המקצועיים לעסוק ברביית חתולים גזעיים. לצערנו, יש אנשים שמתעללים בחתולים, מגדלים אותם בתנאים מזעזעים, לא מעקרים ולא מסרסים אותם, רק מרבים אותם ומוכרים את הגורים בזול".
מה מיוחד בפנסיון לחתולים שפתחתן?
ריני: "זה פנסיון ביתי קטן שמשרת אנשים שנוסעים לתקופות ארוכות. ייעדנו ארבעה חדרים בבית שלנו לטובת החתולים, ובחדר יש מיטות וספות כדי שירגישו בנוח וחלילה לא יהיו בכלובים. חלק מהחתולים נמצאים אצלנו שנה או שנה וחצי, ואנשים שואלים אם החתול יזכור אותם אחרי זמן כה רב. חשוב להבין שהקשר הוא אנרגטי ולא ניתק, כמו עם ילדים".
איך הילדים שלכן מסתדרים עם כל החתולים?
"הבנות שלי לא אוהבות חתולים, הן אומרות שלא יהיו להן חתולים כשיהיו גדולות. תוסיפי לזה את העובדה שאנחנו לסביות, אז בכלל".
קשה להן?
"הקטנה, כיום בת 15, גדלה לתוך הסיטואציה, אבל היא בגיל ההתבגרות ויש רגישויות. הגדולה, כיום מורה חיילת, הולכת למצעד הגאווה ולא פעם מבקשת שנתחתן".
ריבי: "אור, שהוא בן 23, מקבל אותנו בהרבה אהבה, הוא והבנות של ריני מסתדרים מצוין. אני חושבת שהקושי היה בעיקר שלנו, לקח שנים עד שסיפרנו, עד שהעזנו ללכת יד ביד. היום זה כל כך טבעי".
כמה חתולים יש לכן?
ריני: "אנחנו לא סופרות. איך אמא שלי אומרת, 'לא אחד ולא שניים'. חתולים תמיד מאמצים אותנו ולא משנה מה הנסיבות".
תשובות לשאלות שעלו באתר של ריבי וריני
נכדתנו התחילה לזחול ולהתעניין בכל שנקרה בדרכה, כולל חתולתנו... המצב החדש גורם לחתולה להגיב בתוקפנות ולשלוף ציפורניים. מה ניתן לעשות?
תשובה: אין לכם מה לחשוש כלל. דאגו לחתולה למקומות גבוהים כדי שהיא תוכל להתחמק בביטחון, אם וכאשר הנכדה מתחילה לרדוף אחריה... הבהירו לנכדתכם שאסור לרדוף, למשוך בזנב ו/או לגעת בחתולה, אלא אם החתולה מגיעה אליה מיוזמתה, מבקשת ליטופים על ידי התחככות נעימה בה או ישיבה לצדה, וגם אז - הראו לנכדה כיצד ללטף בצורה נכונה... בבקשה אל תסגרו את החתולה ואל תכעסו עליה. זהו ביתה, ונכון שהנכדה תלמד לחיות איתה יחדיו... ואם החתולה תשרוט את הילדה באקראי אל תדאגו, אין כל סכנה בכך. פשוט שטפו את הפציעה בסבון ובמים, חטאו בחומר חיטוי, תנו נשיקה והסבירו שזה קורה לעתים, וצריך פשוט להיזהר.
החתולה שלי אוהבת להשתין לי במיטה או עליי. ארגז החול שלה תמיד נקי. מה אני עושה???
תשובה: עשיית צרכים מחוץ לארגז החול היא פעולה שכיחה אצל חתולים. הבשורות הטובות: זה פתיר לחלוטין. חשוב לדעת שעשיית הצרכים מחוץ לארגז החול מסמנת תמיד בעיה פיזית, התנהגותית ו/או רגשית. אז מה עושים? ראשית, לעולם לא לכעוס, לא להשתמש באלימות ולהבין שהחתולה למעשה סובלת. שנית, דאגי לבדיקה אצל וטרינר, דאגי שהוא יבדוק את השתן של החתולה וכמובן יבצע בדיקה כללית - עשיית שתן מחוץ לארגז החול פירושה, בדרך כלל, בעיה בדרכי השתן. אם הבעיה לא פיזיולוגית, כדאי שתשקלי קבלת ייעוץ התנהגותי...
החתולה שלי מקבלת קריזות של ריצות אמוק בבית, עומדת, מחכה שאסתכל ואז יוצאת לריצה מטורפת כולל זינוקים מבהילים על דברים, מה היא מנסה להגיד לי בזה?... אני משחקת איתה כל ערב חצי שעה, וגם בבוקר יש רבע שעה של פינוקים... מה עובר על הגברת המייללת?
תשובה: התנהגותה של החתולה טבעית לחלוטין! כל החתולים הבריאים בגופם ובנפשם עושים את המרוץ ה"מוזר" הזה, בעיקר בשעות החשיכה. זה טבעי ומעולה שהיא עושה זאת - סימן שהיא חתולה מקסימה, בריאה ומלאת חיים. חשוב לא להפסיק אותה במהלך פעולתה זו וכמובן לא לכעוס עליה.
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
>>> חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
