לא בוגדת. נאמנה לעצמי:
כך פירקתי שתי משפחות

למרות הכאב, ייסורי המצפון, הילדים המבולבלים ובני הזוג הפגועים, היא לא מתחרטת שפירקה שתי משפחות כדי להקים משפחה עם אהובה, אבא של ילדה מהגן של בתה

ענת לב אדלרפורסם: 26.11.15 09:34
"סוף סוף היה לי עם מי לדבר". צילום אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
"סוף סוף היה לי עם מי לדבר". צילום אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
"בתוך התהליך הרגשתי שאני נקרעת, שאני נשרפת מבפנים. הייתי חצויה. מצד אחד צוחקת, מצד שני בוכה. רגע אחד מאושרת כמו שלא הייתי בחיים ורגע אחד פשוט רוצה לקפוץ ממגדל גבוה על מה שאני עושה למשפחה שלי ולמשפחה שלו ולילדים שלנו ולבני הזוג שלנו, שבאמת לא עשו לנו שום דבר רע.

 

"שוב ושוב שאלתי את עצמי, מה פתאום אני מפרקת שתי משפחות? מאיפה האומץ? מאיפה החוצפה? אבל זה היה חזק ממני. זה היה חזק משנינו. נכון, הוא ניסה פעם ועוד פעם לחתוך ולחזור הביתה כי הוא אמר שהוא לא מסוגל לעשות את זה לילדה שלו ושהוא בעצם אוהב את אשתו. האמת היא שהבנתי אותו מאוד. גם אני אהבתי את בעלי. גם אני לא הייתי מסוגלת לעשות את זה לילדים שלי. אבל בסוף זה היה חזק מאיתנו.

 

"בסוף, כמו שידעתי שיקרה, לא הייתה שום אפשרות אחרת. פרקנו את הבתים שלנו בשביל הלב שלנו. הדבר הכי חשוב לשנינו זה הילדים ולכן חיכינו ששני הילדים שלנו – הבן שלי והבת שלו - יסיימו את הגן שהם למדו בו יחד, כדי שזה לא יהיה הדבר הכי נורא בעולם – שני מבוגרים שמצאו אהבה פתאומית, מפרקים שתי משפחות של שני ילדים מאותו הגן – ורק אז, עשינו את הצעד".

 

לא מתחרטת

נילי (שם בדוי) מספרת לי את הסיפור והעיניים שלה מאירות כמו פנסים בלילה. אנחנו נפגשות בבית קפה קטן במרכז המסחרי ליד מקום עבודתה, כמה ימים לאחר שהגיעה להרצאה בה שיתפתי תובנות ממסע אמצע החיים והיא המתינה לי לסוף. "זאת אני, נילי, שכתבתי לך מייל. אמרתי לך שיש לי סיפור בשבילך". זה נכון. היא שלחה לי מייל וכתבה שתשמח לספר לי את הסיפור שלה, שהפך לה את החיים באמצע החיים.

 

ולא, היא לא מתחרטת, למרות דרך הייסורים; למרות נקיפות המצפון הכרוכות בפירוק של שתי משפחות; למרות הבלבול של הילדים שלא מבינים מה קרה ואיך זה שהחברה מהגן לשעבר היא עכשיו אחות חורגת שיושבת לידך בארוחת הערב או במושב האחורי של המכונית בטיולים של שבת בבוקר. היא לא מתחרטת למרות הכאב החותך של בן הזוג לשעבר, שלא הבין מה היא בכלל רוצה ומה היא בכלל עושה ולמה היא מפרקת את המשפחה הזו.

 

הרי רק לפני שנה ושמונה חודשים נולדה להם תינוקת חדשה ומה פתאום לא מאושרת? מתי הספקת להיות לא מאושרת? הוא שאל אותה שוב ושוב בזמן שהיא סיפרה לו שכבר יותר משנה היא בקשר עם ג', האבא החייכן מהגן, זה שתמיד היה לו זמן להישאר ולקשקש לאחר שהייתה משאירה את הגדול מאחורי השער ויוצאת עם העגלה או עם המנשא של התינוקת בחזרה אל השכונה ולפעמים ישבו לקפה לא מחייב במאפייה הקטנה שמול בית הספר היסודי, היכן שהוציאו כיסאות לרחוב ויצרו סוג של סלון שכונתי. וכיוון שהוא עבד רוב הזמן מהמחשב הנייד שלו, הוא היה יכול לשבת שם שעות על גבי שעות וככה גם היה לה עם מי לדבר במהלך היום ולא רק לשתוק וככה הם גילו מפעם לפעם שבעצם השעות עברו והנה כבר כמעט צריך כבר להחזיר את הילדים מהגן, כי שניהם לא נשארו לצהרון – הרי היא בחופשת לידה ארוכה והוא עובד מהבית – אז למה לשלם על סידור כשלא צריכים? וככה גם יצא שמפעם לפעם היה קופץ רק אחד מהם להוציא את הילדים ולפעמים היו חוזרים לאחד הבתים, יחד עם התינוקת ומכינים לכולם ארוחת צהרים.

 

סוף סוף היה לה עם מי לדבר

בעלה היה מאושר מזה שהיא לא לבד עד שהוא מגיע מהעבודה והיא הייתה מאושרת מזה שיש לה עם מי לדבר. סוף סוף לדבר. כי בכל פעם שהתקשרה אליו, באמצע היום, כלומר כשהוא היה בארץ ולא בין נסיעות או בפגישות חשובות, הוא תמיד אמר שבערב ושעכשיו אין לו זמן והוא במיליון משימות, אבל בערב תמיד היו שיחות הוועידה לבוס בארצות הברית, שאצלו זה אמצע הצהרים, בזמן שכאן מקפיצים את החביתות או מקמבנים מקלחות ואיכשהו היא תמיד היתה נרדמת על הספה או לא מצליחה להחזיק מעמד או שהוא היה צריך לארח במסעדה נחשבת מישהו מחו"ל בחליפה ומתנצל שגם הערב הוא לא יכול להיות איתה. והיא האמינה לו באמת. להתנצלויות. ללחץ התמידי בעבודה ולכאב בעיניים על כך שהוא מפסיד את המשפחה שלו. ככה הוא אמר. המשפחה שלו. כלומר, הילדים. ומה שהוא לא לקח בחשבון עד הסוף זה שהוא מפסיד על הדרך גם אותה.

 

"אז עכשיו אני עם ההוא, שבשבילו פרקתי את הבית שלי ואני לא יודעת מאיפה היה לי את האומץ. אבל אני יודעת שלא הייתי יכולה אחרת. אני פשוט מרגישה שמצאתי את החצי השני שלי, שכל החיים שלי עד עכשיו, כל שבע השנים של הזוגיות הקודמת, שנתיים ומשהו שבהם היינו חברים ועוד כמעט חמש שנים של נישואים – כאילו לא היו הדבר האמיתי עבור הנפש שלי, למרות שיש לי בזכותם את הדבר הכי אמיתי בעולם – שזה הילדים שלי. אבל הצלחתי במאמצים נורא גדולים ובצורה קרה לעשות את ההפרדה – בין האושר שלי לבין הצרכים של הילדים והחלטתי שלילדים יהיו תמיד אמא ואבא שלהם, אבל עדיף להם אמא מאושרת".

 

לעשות שינוי - גם אם הוא כרוך בכאבים

היום, היא אומרת, כששניהם כבר אחרי פירוק הבתים, אחרי ההלם והשבר מצד בני הזוג, אחרי ההתחלה הקשה שבה הילדים לא בדיוק מבינים מה קורה ואיך הגן מתערבב עם הבית, אחרי שעברו לשכונה קצת מרוחקת, אבל לא מדי רחוקה, כדי לא לראות יומיום את אותם הורים שהיו איתם בגן; אחרי כל אלה, יש להם אהבה מעצימה, אהבה שנותנת לשניהם דרייב לעוד "מיליון שנה של חיים", ככה אומרת נילי ומדגישה שהיה לה חשוב לספר את הסיפור שלה בשביל עוד נשים או גברים, שאולי יבינו שלא תמיד צריך להגיע לקרקעית הסבל והמיאוס כדי להודות שפשוט לא טוב לך היכן שאתה נמצא – ולעשות שינוי.

 

"גם אם השינוי, כמו אצלנו, כרוך בהרבה מאוד כאבים וייסורי מצפון. יש לו צדדים טובים שהופכים את החיים שלך למשהו הרבה יותר שלם, משהו שלם שלא הייתי מסוגלת בכלל לדעת שהוא קיים, אם לא היה לי את האומץ לקחת את הצעד", היא מסבירה בצורה כמעט לקונית וכל כך נחרצת והעיניים שלה פתאום נראות לי אגמים של קרח תכול. ואולי, היא אומרת, זה קשור לעובדה שהיא עוסקת כבר שנים, עוד מאז הייתה חיילת, למעשה, בתחום מקצועי אנליטי ומורגלת בקבלת החלטות חותכות לכאן או לכאן.

 

"לאורך החיים נדרשו ממני אפס טעויות. בצבא שירתי ביחידה שבה כל טעות שלי הייתה יכולה לעלות בחיים של חיילים. למדתי לקבל החלטות נכונות. אני יודעת שגם כאן, למרות השבר העצום שנגרם למשפחה שלי, למרות שהיה לא פשוט להסביר לכולם מה קורה, להורים שלי, לחברים שלנו, לאחים, כי הרי הכל היה בסדר, אז מה לא בסדר? אבל אני יודעת שקיבלתי את ההחלטה הנכונה עבור עצמי", היא מסכמת באופן שגורם לי אולי קצת להירתע ממנה, אבל קצת גם לרצות פיסה מאותה נחישות והידיעה הפנימית המוצקה של מה טוב עבורך.

 

ואני נזכרת במשפט של יעל, הגיבורה של "כותבת ומוחקת אהבה", שאומרת, "אני לא בוגדת. אני נאמנה לעצמי". ולפני שאנחנו נפרדות אני שואלת את נילי האם בכל מחיר אנחנו צריכים להיות נאמנים לעצמנו? ש' חושבת שכן. וזה הסיפור שלה.

 

--------------------------------------

 

דייט של אמצע החיים

רוצה להיפגש עם ענת לב-אדלר לשעת שיחה על מסע אמצע החיים? לפרטים לחצ/י כאן .  

ענת לב אדלר , מעבירה הרצאות וערבים חווייתיים לנשים בנושא אמצע החיים והצורך בשינוי ובהתפתחות בתקופה זו; מחברת הרומן רב המכר "כותבת ומוחקת אהבה". 

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אמא, כותבת, נשואה, עובדת, אוהבת, מגדלת, מג'נגלת, ממהרת. לא מתחרטת, לא משתעממת, לא מזריקה, לא צובעת (בינתיים), לא יוצאת מהבית לא מאופרת. מרצה וסופרת, מחברת רב המכר "כותבת ומוחקת אהבה", מפרסמת את "מחברות אותך לעצמך" - מחברות השראה, יומני תוכן וקלפי השראה לנשים. מרצה על שינוי באמצע החיים.