מאת דקל גודוביץ
כל מי שמסתובב באזור לב תל אביב, שם לב בוודאי לתופעה מעניינת שנמצאת רק בראשיתה: חיבור של שני בניינים שכנים למבנה חדש אחד - או חיבור-בנסיגה בחלק האחורי של המבנים. המהלך הזה חותר תחת הרעיון הבסיסי של עיר-הגנים, שעליו מושתת תכנון העיר שהכתיב פטריק גדס: עיר שבנויה ממגרשים קטנים של כחצי דונם, כשהבניינים בנויים בנסיגה מקווי הבנין ובינם לבין גבול המגרש נשתלת צמחייה. בזכות המדיניות של גדס, תל אביב היא עיר שבנייניה טובלים בירק. לא תמיד נשמרה התבנית הזו, ויש כמה חריגים כמו מבנים היסטוריים מימי תוכנית גדס, שנבנו בקיר משותף ויצרו מבנים בצורת ח' סביב חצר משותפת. עדיין, המסה הבנויה שמאפיינת את העיר היא בניינים בודדים קטנים, בניגוד לכמעט כל הערים האירופאיות שבהן החזית לרחוב מחוברת ויוצרת רצף עירוני בנוי, בעוד השטחים המגוננים נמצאים בחלקו האחורי של המגרש ואינם גלויים לרחוב ולעיר.מי שמוביל את חיבור הבניינים באופן שמגדיל את זכויות הבנייה שלהם הוא משרד בר אוריין אדריכלים, שהיה חלוץ המגמה בשני בניינים: ברחוב החשמונאים 61-63 קם בניין-מחובר שבנייתו הסתיימה ב-2009; וצמד הבניינים ההיסטוריים בשדרות רוטשילד 79-81 (פינת בלפור, מול המשרד של גידי וטל בר אוריין), שבו המבנים הקיימים חוברו בחלקם האחורי כבר ב-2006. כאן מדובר בשני מבנים לשימור, מטויחים ובצבעי שמנת ואדום, שחוברו עם תוספת קומות מבנייה קלה (פלדה ועץ) בנסיגה. במקרה זה, החיבור עצמו משמש כחלק מהדירות ולא כחדר מדרגות.
אדריכלית ניצה סמוק, שניהלה את מחלקת השימור בעירייה וכיום בעלת משרד פרטי, אינה מרוצה מהמגמה. "הפעם הראשונה שנעשה חיבור בניינים היה ברוטשילד 79-81 פינת בלפור", היא מספרת. "זו הייתה טעות. קולגות שלי במחלקת השימור קיטרגו אבל בכל זאת אישרתי, ובדיעבד אני מצטערת. מאז כל פעם שאדריכלים העלו את הרעיון לחבר בקו אפס – אני התנגדתי".
למה?
"למרות שהחיבור בנסיגה, זה שובר את הקצב של הבניינים בעיר. כל היופי של תל אביב זה המרווחים, הבריזה שעוברת במרווחים והצמחייה שגדלה במרווחים. הירוק של תל אביב מגיע מהחצרות שבמרווחים, לא מהעצים שהעירייה שותלת במדרכות. החיבור יוצר עיר אחרת, כמו אירופה של המאה ה-19. והשאלה היא איפה אנחנו צריכים להיות. מישהו צריך להגדיר מה הדברים שעושים את העיר".
אבל יש מקומות שזה מתאים, וזה גם לא הפך לתופעה אלא היה עניין נקודתי. את בעצמך עשית בניין מחובר במזא"ה 10.
"במקרה שלי, זה מגרש אחד. אני גם עשיתי נסיגה ברורה, והשארתי את התלת-ממדיות של המבנה לשימור. בחיבור עצמו יש רק חדר מדרגות ומעלית, והגיוני לרכז את התנועה הוורטיקלית של שני מבנים. כל סיטואציה לגופה".
סמוק אומרת, עם זאת, ש"אני לא רואה שהולכים להיות פה בעיר שיכונים ארוכים". אז לא כל העיר שיכונים, עדיין, אבל ללא ספק זה מתחיל. גידי בר אוריין, שיזם את חיבור הבניינים בלב תל אביב, הפך במהרה לאדריכל מבוקש שאחראי כיום על חלק גדול מה"שיכונים החדשים" -- מבנים מחוברים או כאלה שיתחברו בקרוב - וכמובן שהם לא רוצים שיקראו להם במלת הגנאי "שיכונים".
דוגמאות לפרויקטים ברחבי העיר של אדריכלים שונים? למכביר: המושבה האמריקאית ברחוב הרבי מבכרך 24-26, תל אביב (מאוכלס); מתחם הושע, רחוב הושע 6-22 תל אביב (בתכנון); מתחם בית ציפורן בין הרחובות מזא"ה, אחד העם ונחמני, תל אביב (בשלב הגמר); משטרת דיזנגוף שהופכת למלון בוטיק, של היזם ישראל לוי (מי שקולט במקביל את המשטרה בבניין בזק ברחוב לינקולן - ומעורר מחאה שכונתית), דיזנגוף 221 (בתכנון); גאולה 14, תל אביב (בתכנון); הברון הירש 1-5, ת"א (בתכנון). ויש גם בניינים מחוברים בפינת בלפור ויהודה הלוי, וכמובן שלושת הבניינים של משרד עורכי הדין ש. הורוביץ בפינת אחד העם ויבנה, והזרוע נטויה.
מבט על הפרויקטים שמתכנן המשרד של גידי וטל בר אוריין מגלה, שכבר נדיר למצוא בניין אחד על כתובת אחת. אין כמעט פרויקט ברחוב אסף 22, אלא בנייה מרקמית, או מתחם, או מתחם הרובע, או מגדל, או בניין פינתי או לפחות חיבור של שתי כתובות למיני-מתחם. הנה כמה דוגמאות לשיכונים החדשים: מתחם הכובשים ברחוב הכובשים 56-68; מתחם הבריגדה ברחוב שמעון ויזנטל בהרצליה, קיבוץ גלויות 106-108 / יוחננוף 3-5, תל אביב; מתחם הרובע- יפת 13 -- רבי פנחס 4, יפו; מגדל הרב קוק, הירקון 29-31, תל אביב; לב לבונטין: רחוב לבונטין פינת מקווה ישראל, תל אביב; מרזוק ועזר 11, 11 א', 11 ב', סמוך לשדרות ירושלים ביפו; אנטוקולסקי 3-7, תל אביב; ויסוצקי 6-8, תל אביב; ואפילו בתים פרטיים בשכונת וילות כמו רמות צהלה מתחברים אצל בר אוריין לקומפלקס, למשל מתחם של 16 יחידות דיור ברחוב מויאל אהרון 1/ טולוקבסקי 24.
גידי בר אוריין, אתה משנה את אופי העיר.
"ממש לא. הגזמת! דבר ראשון, אפשר לחבר רק שני בניינים, לפחות בלב העיר, איפה שזו עיר גנים של גדס. במושבה האמריקאית, ביפו ופלורנטין הבנייה מוגדרת כבתים עם קו אפס. תל אביב זו עיר גנים ואין קווי אפס צדדיים, וקווי הבניין לצערנו יוצרים left-over (שאריות, ד"ג). יש מגרשים בלב העיר ששטחם 250 או 300 מ"ר, וכששמים גרעין באמצע זה מקשה על התכנון. קו אפס נותן אפשרות לתכנון מיטבי, בריכוז חדר מדרגות ומעלית על קו אפס ולקבל את החזיתות המועדפות מקדימה ומאחור כחזיתות ארוכות. בתוכנית לב העיר יש מזה גם יותר זכויות בנייה, כי זו תוכנית נפחית (כמות הבנייה מוגדרת רק לפי קווי בנייה ולא אחוזי בנייה, ולכן בנייה בקו אפס מגדילה את הבנייה, ד''ג)".
אבל הפרויקטים שלך ברחבי העיר, שאותם רואים בכל שיטוט בה, מראים שאתה כן עושה הרבה פרויקטים מחוברים ואתה כן משנה את האופי של תל אביב.
"ממש לא, להיפך. אני משתדל להתחבר לתכנון העירוני, אבל לפתח את האבולוציה. בלב העיר אפשר לחבר רק שני בניינים, וזה בכלל לא פשוט".
ניצה סמוק מצטערת שאישרה לך את המבנה המחובר ברוטשילד-בלפור.
"אדם מזור הוא זה שכתב את תב''ע לב העיר ואיפשר בה לחבר שני מבנים, כך שזה לא נתון להסכמתה בכלל".
במבחן התוצאה, המהלך שלך משנה את האופי של העיר.
"יש ערך לגינות בין הבניינים, אבל התוצאה ברוטשילד מצוינת. שני הבניינים שומרו והחיבור לא מורגש בכלל כלפי הרחוב, בגלל הנסיגה והשימוש בזכוכית. ותשמע, אתה גם מתקדם. יש פה תהליך אבולוציוני של שימור וחדש ביחד, וזה אחד הפרויקטים הכי טובים בעיר. הפרויקט הזה פתח את רוטשילד מהבחינה האדריכלית".
והנה פרויקט נוסף שנחנך בימים אלה במורד השדרה המבוקשת: אדריכל השימור אמנון בר-אור שימר וחיבר שני מבנים היסטוריים ברוטשילד 18-20, לטובת קרן רוטשילד.
2 בנייני משרדים מחוברים. שדרות רוטשילד 18-20. אדריכל אמנון בר-אור
יש גם מקרים נוספים של חיבורים, כמו הצמדת מגדל חדש למבנה נמוך לשימור, או הצמדת שני מבנים סמוכים ושונים לגמרי שנבנו בקו בניין משותף - ועכשיו נגזר עליהם להתאחד כדי למקסם את זכויות הבנייה. כך, למשל, הבניין המשותף ברחוב נחמני 13-15, שאותו תכנן אדריכל אלישע רובין. אלא שנחמני 15 תוכנן במקור על ידי אדריכל אסף גוטסמן, שרעיונו השונה הוטמע בבניין מאוחד בתכנון רובין: החניון, המדרגות והלובי משותפים, אבל כל השאר נפרד לרבות המעליות. פרויקט מחובר אחר של אלישע רובין הוא בלפור 13-15.
מבנה דפוס הארץ ברחוב מזא"ה היה כנראה למבנה הראשון ששני בניינים שונים חוברו בו זה לזה, כשאחד מהם הוא לשימור והוא נהרס כולו ושוחזר מחדש כדי לבנות מרתף חניה. מאז שאישרו ב-1993 הריסה ושיחזור חלקי של מבנה לשימור, השתנו כמה דברים. היום לא מאשרים הריסה, מה שמוביל לחיבורים בגב הבניינים לשימור.
עוד פרויקט לשימור שמסתיים בימים אלה הוא חיבור של שני מבני מגורים בסגנון אקלקטי, ברחוב קלישר 44-46 בתכנון משרד מסטר-גל אדריכלים. כאן יהיו 22 דירות. אדריכלית נילי גל-מסטר אומרת, ש"אלה שני בניינים קטנים שכשהם מתחברים ביחד, אז אפשר לסדר מערכות משותפות לשניהם, כמו חניון, חדר מדרגות ומעלית. ועדיין ניסינו לייצר שני בנינים מחוברים ולא בניין אחד ענק, על ידי חיבור שהוא כמו מפרק בין שניהם, עשוי שלד פלדה ורפפות אלומיניום כהות, ומאחוריהם כלום. מעין אטריום פתוח".
ומה יש בו, במפרק?
"מעלית, גשרים עם לובי קומתי בין הבניינים, וחלל גדול. הסיבה שהפרויקט יצא טוב היא בגלל שבחיבור עצמו אין דירות, אלא מפרק צר שלא בא על חשבון כיווני אוויר לדירות".
החיבור נשמע כמו פתרון שמוזיל עלויות לשני הבניינים. איך הצלחתם במקרה זה ואיך בכלל אפשר להצליח בשני מבנים עם הרבה בעלי דירות?
"במקרה שלנו זה יזם אחד שיש לו שני בניינים סמוכים. זה באמת כמעט בלתי אפשרי בבניינים עם בעלויות שונות. כרגע אנו בודקים עם כמה יזמים בנייה במסגרת תמ''א 38/2 – להרוס ולבנות שני בניינים מחוברים. אבל זה עדיין בשלבי תכנון מוקדם".
והנה לא שניים, אלא שלושה בנייני משרדים מחוברים ברחוב יבנה 21 פינת אחד העם 29א' ו- 31, שבנייתם הסתיימה לפני חמש שנים בתכנון אדריכליות מרים מימן וברוריה שקד-אוקון. משרד האדריכלים הגדול ש. הורוביץ מאכלס את כל הקומפלקס. "החיבור הוא אטריום שקוף עם גשרים, מעליות, מדרגות ומעבר בין הבניינים", מספרת מרים מימן. "החיבור יצר מעין כיכר, ואפילו כתבנו שלטים המכוונים לכל אחד מהבניינים כמו בכיכר".
בהקשר זה מעניין לציין עבודה שזכתה בפרס עדי ב- 2002: משרד האדריכלים "החדר" בחן את הפוטנציאל של תל אביב כעיר שיתופית, והציע להרוס את הגדרות והחומות בין הבניינים, כדי לחבר את הגינות הצדדיות והאחוריות לגינות רחבות שישמשו לשלל פעילויות. הרעיון נולד כשהאדריכלים עברו למשרד חדש בקומת הקרקע של מבנה תל אביבי טיפוסי, עם חצר ברוחב שלושה מטרים סביבו. הניסיונות לדבר עם השכנים על גינה משותפת הובילו למריבות ואפילו איומים, כך שחומת הבטון בין השכנים נשארה על כנה עד עצם היום הזה. "בסוף ריססנו על החומה 'ואהבת לרעך כמוך'", מספר אדריכל חנן פומגרין.
אז אולי גינה מחוברת לא תהיה, אבל האם המגמות העכשוויות בעיר לחיבור בניינים לשימור ובעיקר לתוספת בנייה במסגרת תמ"א 38 יתמרצו את השכנים לחבר בניינים, ימלאו את החלל בין הבניינים, יבטלו את הצמחייה ואת אופי העיר לטובת יזמים מאושרים ודירות גדולות יותר? ימים ושכנים יגידו.
