"הבנתי שאני לא רוצה חיים של שחקנית"
קרן וולף, מעצבת תכשיטים ואביזרים ובעלת "קרן וולף." בת .37 נשואה ואם לשתיים. מתגוררת בתל אביב
"במשך 17 שנה הייתי שחקנית והתפרנסתי מעבודתי בתיאטרון 'הבימה'". הרגע שבו החלטתי שמגיע לי יותר קשור לאפיזודה מסוימת שבה ישבתי ברכב שהוביל שחקנים להצגה בטבריה. אני זוכרת שבשעה חמש בבוקר, כשהייתי עוד חצי רדומה, ראיתי שחקן מבוגר עולה ומתיישב לצדי. אני זוכרת היטב את הרגע הזה, שבו שאלתי את עצמי: ככה גם חיי ייראו מעתה והלאה? זה מה שמחכה גם לי? ככה אני רוצה להיות, גם כשאגיע לגילו? תלויה תמיד בתקציבים שאולי יהיו ואולי לא, ובתפקידים שאולי אקבל ואולי לא, ובבמאים שאולי יבחרו בי ואולי לא? החוויה הזו טלטלה אותי מאוד. היה משהו קצת עלוב בשעה ובדרך שבה התקבצנו וזה נגע לי בפחד פנימי וגדול. ואז פתאום בער לי לשנות את מצבי. רציתי להיות עצמאית, גם כלכלית. לא תלויה יותר בתיאטרון ובמפיקים ובאחרים שיקבעו מה יהיה לי ומה לא.
"במקביל לתהליך השינוי שעברתי, התחלתי לעצב תכשיטים לעצמי ולחברות. נסעתי ללמוד פלמנקו בספרד, וגם שם עיצבתי ומכרתי תכשיטים. אבל אז, אמי, שתמיד הייתה מקור ההשראה שלי, חלתה ובהמשך נפטרה. הטראומה הזו גרמה לי להיכנס לעולם שלה ולהתחיל לעצב תכשיטים בסגנון שזכרתי שאהבה. לאט לאט התפתחתי בתחום הזה, שבו גם הרגשתי שאני קרובה אליה".
"את הסדרות הראשונות של התכשיטים ואביזרי האופנה יצרתי בעיקר מהמקום של הכאב, אפילו בלי לחשוב על הכסף. אבל כשלקוחות התחילו להגיע, בהתחלה לדוכן בדיזנגוף סנטר ואחר כך לחנות שפתחתי בנווה צדק, וגם התחלתי להרוויח יפה, הרגשתי הרבה יותר שמחה ושלמה עם עצמי. היה לי ברור שזה מה שאני הכי רוצה לעשות. לעצב תכשיטים ואביזרי אופנה, להתחדש וליצור כל הזמן. להיות זו שקובעת מה אני עושה ומה מגיע לי. היום אני גם עוסקת באמנות ואת היצירה שלי, עגילים בצורת כנפיים, אפשר יהיה לראות גם בתערוכה שאוצרת נורית טל טנא בגלריית החוה בחולון. השילוב של אמנות, יצירה ופרנסה עושה לי רק טוב".
"אבא נפטר וכל עולמי השתנה"
יפעת ברכה דה לרנה, מנכ"לית חברת "ליה לונדון הלבשה תחתונה." בת .40 נשואה ואם לשניים. מתגוררת בפתח תקווה
"משה, אבא שלי, שהיה בעל תפקיד מאוד משמעותי בגידול שלי ושל שלוש אחיותיי, ואיש שכולו לב אחד גדול, היה איש עסקים. כנערה סייעתי לו בעסקי היבוא והיצוא שלו, ואחרי השירות בצבא הוא קיבל יפה את בחירתי ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטה, כדי שאוכל לעזור לאחרים ולתרום לחלשים בחברה. אבל אז, לפני 15 שנה, ממש יום לפני יום ההולדת שלי, אבא נפטר מהתקף לב וכל עולמי השתנה. לאחר מותו הרגשתי שנשארתי בלי הגנה. שאני לגמרי מרוקנת ושלא אוכל לתת מעצמי לאחרים או לעזור למישהו.
"מותו גרם לי להבין שאני לא יכולה להרשות לעצמי להיות עובדת סוציאלית שמקבלת משכורת רעב של 5,000 שקל ובסוף כל חודש אבא עוזר לה. הרגשתי שכל התמיכה והגב הכלכלי שלי נעלמו ולכן, מעכשיו אני חייבת לעמוד על רגליי ובזכות עצמי. לאמא שלי, אוליביה, סגנית מנהלת בבית ספר תיכון, היו בבית ילדות קטנות שצריך לדאוג להן. אני זוכרת שיחד עם ההבנה שאני צריכה להיות עצמאית כלכלית הגיעה גם הידיעה הברורה שמגיע לי יותר. שמעכשיו עליי לדאוג לעצמי לביטחון כלכלי, כדי לא להפוך לעוד נטל על כתפיה של אמא.
"בשלב הראשון עשיתי תפנית ופניתי לתחום העסקים. הפכתי לסוכנת נדל"ן עסקי ולמדתי הכל מאפס. אחרי שהרווחתי יפה מאוד במשך כשלוש שנים והחלה האטה בשוק הזה, עברתי לתחום הליסינג, שגם בו לא ידעתי כלום בהתחלה. בהמשך גם עשיתי תואר שני במינהל עסקים, כי רציתי לדעת כמה שיותר על הדרכים לעשות כסף. בכל התפקידים שמילאתי לאורך השנים, כל הזמן דאגתי שיהיה לי הביטחון הבסיסי, שבא לביטוי בכסף. כי רק כשיש לי שקט וידיעה שיש לי מספיק כדי לכסות את ההוצאות והתשלומים השוטפים אני באמת רגועה ויכולה לעשות עסקים טובים.
"את הבעלים של 'ליה לונדון' הכרתי כשעשיתי להם עסקת ליסינג. ב-2008 הציעו לי להיות מנהלת הסחר של החברה, למרות שלא היה לי מושג בתחום. במשך כמה שנים פעלתי שם בניהולה של המנכ"לית רונית קאשי ציטיאט, אישה חזקה ומדהימה שלימדה אותי המון, העצימה אותי, דאגה לי מבחינה כלכלית וגם נתנה לי השראה. לפני שלוש שנים, כשהיא פרשה, הוצע לי להיות המנכ"לית ומאוד שמחתי על האתגר החדש. היום ברור לי שאני יודעת מה מגיע לי, מהן השאיפות שלי ולאן אני רוצה להגיע. ביטחון כלכלי הוא כל מה שאני צריכה כדי להמריא".
"זה התחיל כשהכנתי עוגת יום הולדת לבני"
נעמי שלום, יזמית ובעלת - CooKiss" קוקי'ס, עיצוב בבצק סוכר." בת .40 נשואה ואם לשניים. מתגוררת ביהוד
"עד לפני שמונה שנים עבדתי כמנהלת חשבונות בחברת אינטרנט. הרווחתי טוב וגם הייתה משכנתה לשלם, אבל הרגשתי שאני נבלעת בניירות, לא מקבלת את התמורה שמגיעה לי וגם לא ממצה את עצמי. היו לי רצון וצורך ליצור וליזום ורציתי להפסיק לחיות רק כדי לשלם את התשלומים. החלטתי לפתוח עסק עצמאי שיאפשר לי להתחיל לבסס את עצמי.
"למדתי עיצוב ציפורניים, אבל זה לא היה זה. אחר כך עיצבתי שמלות כלה וערב, אך המשכתי להחזיק במשרה המלאה. ואז, כשהכנתי עוגת יום הולדת לבן שלי, נולד המפגש שלי עם בצק הסוכר, חומר שמאוד סיקרן ואיתגר אותי. רציתי לדעת עליו הכל, ביליתי שעות בפורומים באינטרנט והתחלתי ליצור ממנו קישוטים, של פרפרים ודובונים ופרחים, ופתאום הייתי מאושרת. כשחברות התחילו לבקש שאכין גם להן קישוטים לעוגה הבנתי שאני יכולה לעשות משהו שאני באמת אוהבת וגם להרוויח מזה הרבה יותר.
"בסיוע שבועון 'לאשה' ובתיווכו של אלון גל, בעליו של בית הספר למאמנים 'תות' פגשתי את המאמנת אודליה טופל דיין, בפברואר 2007 התחלתי לתכנן בהדרכתה את התוכנית העסקית שלי וזמן קצר לאחר מכן התפטרתי מעבודתי ופתחתי מפעל קטן בשטח של 30 מ"ר ביהוד. העסק הלך וגדל ושאב לתוכו לא רק אותי אלא גם את יגאל, בעלי, שלפני כן היה טכנאי מיקרוגל.
"נכון, לפעמים אחרי השכבת הילדים חזרתי לעבוד עד הבוקר, וברור שלא הכל היה ורוד. עשיתי טעויות בדרך. גיליתי שלא כל מה שנוצץ זה זהב - לפעמים זו סתם דמעה. הרבה דלתות נסגרו לי בפנים ושמעתי גם הרבה מאוד '.'לא אבל האמנתי במה שאני עושה וידעתי שמגיע לי יותר ממשרה של שכירה. בתחילת הדרך הצבתי לי מטרת-על להגיע בעסק שלי למחזור של 250 אלף שקל לחודש. היום מחזור המכירות שלנו עומד כבר על 350 אלף שקל לחודש. זה כמובן לא כסף בכיס, כי יש הלוואות להחזיר ואנחנו מת- פתחים כל הזמן, אבל אני לומדת מהכל ומברכת גם על הרע, כי מהדברים הקשים אני לומדת הכי הרבה. נכון לעכשיו, אנחנו מעסיקים 20 עובדים, במפעל ובשתי החנויות שכבר פועלות. רק לפני כחודש פתחנו את החנות השלישית בשוק האוכל בשרונה ואני כבר מפנטזת על החנות הבאה".
"בן זוגי נפטר וקלטתי שהחיים קצרים"
ננה שרייר, מסעדנית ובעלת "ננוצ'קה - מסעדה גרוזינית טבעונית." אם לשתיים. מתגוררת בתל אביב
"הבנתי שמגיע לי יותר, אחרי שקלטתי כמה החיים קצרים, בעקבות המחלה והמוות של בן זוגי האמן מאיר פיצ'חדזה. כשהמוות והכיליון כל כך ברורים וקרובים אלייך, את פתאום מבינה שיש בשבוע רק 168 שעות ושאף פעם לא תספיקי לעשות את כל מה שאת רוצה לעשות. לכן, את צריכה להפסיק לחיות על פי ההרגלים האוטומטיים שלך ולהתחיל לעשות את הדברים שאת רוצה לעשות. להיות יעילה. להרחיב את היכולות שלך, אבל גם לדרוש את התמורה על כל מה שאת עושה ומאמינה שצריך לעשות. בעיניי, לא מדובר רק בתמורה כספית. הצלחה לא נמדדת רק בדבר האחד הזה.
"אמנם כבר כשפתחתי את העסק הייתי צמחונית, אבל אז עוד לא האמנתי שעסק צמחוני או טבעוני יכול להצליח. עם השנים הבנתי שמגיע לי יותר מאשר רק להתפרנס בכבוד. החלטתי שאני רוצה לעשות את מה שאני אוהבת ומאמינה בו וגם להיות שלמה עם עצמי ואחראית על כל מגוון הפעולות שאני בוחרת לעשות. לפני כשנה וחצי הרגשתי שמוסרית אני לא יכולה להתחמק יותר מהאחריות שלי כלפי מה שנעשה לבעלי החיים, והחלטתי להפוך את המסעדה שלי לטבעונית. כמובן שהיו אנשים שמתחו ביקורת, ואמנם לקח לזה כמעט שנה להתקבל, אבל לא ויתרתי על הדרך גם כשהיה קשה. ידעתי שמגיע לי להרגיש טוב עם מה שאני עושה בעסק שלי. גם האופן שבו אני מרוויחה את כספי חשוב לי".
"שיעמם לי, הרגשתי שמיציתי"
ניצה רוגוז'ינסקי, רו"ח ומבקרת הפנים של חברת החשמל. בת .42 נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בראשל"צ
"בתחילת דרכי רציתי להיות מורה. אבל אחרי שהבנתי שאני לא רוצה להיות זוטרה בארגון, וחשוב לי שתהיה לי השפעה ועצמאות כלכלית, בחרתי במקצוע ראיית החשבון - והתמחיתי בתחום הביקורת כדי להיות במגרש של הגדולים. בתום הלימודים, התחלתי לעבוד במשרד רואי החשבון דלויט, ובמשך שלוש שנים הייתי מנהלת ביקורת, התקדמתי מהר וגם תוגמלתי יפה.
"אבל אחרי שילדתי בפעם הראשונה חשבתי שאני רוצה להתנסות גם בהקמת עסק ולא רק בביקורת על עסק שהקימו והפעילו אחרים. אחרי הלידה השנייה הקמתי עם חברה את 'קואל,'ה מקום שנתן שירותים לנשים בהיריון ואחרי לידה ולאמהות צעירות. לאחר שנה וארבעה חודשים ילדתי שוב ולאורך התקופה הזו פיתחנו את העסק, שבו אירגנו מגוון פעילויות שמתאימות לנשים קרייריסטיות, שפתאום הן אמהות שמתעסקות בחיתולים. העסק, שאמנם סיפק לי ריגוש והתנסות וחוויה של הקמה והפעלה, נכנס לסוג של שגרה. כבר לא הרגשתי שאני מותירה חותם, העולם הזה שיעמם אותי. היה לי ברור שמיציתי ושמגיע לי יותר, שאני לא מסתפקת במה שכבר יש אלא ממשיכה הלאה. רציתי למלא תפקידים בכירים ומשמעותיים, שייתנו לי גם עצמאות כלכלית, שמאוד חשובה לי.
"במשך שש השנים הבאות עבדתי כמבקרת הראשית בקרנות הפנסיה הוותיקות, בכפיפות למנכ"לית דאז, יעל אנדורן, שהפכה לדמות מפתח בקריירה שלי. מילאתי את תפקידי במסירות ובמקצועיות והתמורה הגיעה. בשנה וחצי האחרונות אני גאה להיות מבקרת הפנים של חברת החשמל. בתפקיד הזה, שבעבר מילאו אותו רק גברים, שכולם היו אנשי מקצוע מבוגרים ממני, אני מרגישה שאני לא רק עצמאית כלכלית, אלא גם עושה שליחות ציבורית חשובה".
