סקס והעיר הקטנה: משבר גיל ארבעים הוליד ספר אירוטי נועז

מאיה אדרי עברה משבר אישי, ממנו נולד הספר "סערה מדברית‭,"‬ שבמרכזו בגידה של אישה נשואה. מדוע חשה בהחמצה ואיך הגיב בעלה כשקרא את הטקסט?

מאיה אדרי. "אמרתי לעצמי: קיבינימט, את כבר בת 40 ולא הגשמת את עצמך. הגיע הזמן שתפרצי קדימה" (צילום: עדי אדר)
מאיה אדרי. "אמרתי לעצמי: קיבינימט, את כבר בת 40 ולא הגשמת את עצמך. הגיע הזמן שתפרצי קדימה" (צילום: עדי אדר)

אם נדמה לכם שבעולם שאחרי "חמישים גוונים של אפור" הספרות הרומנטית איבדה כל אפשרות לגרום לקוראיה לנוע באי-נוחות – באה מאיה אדרי והוכיחה אחרת. "סערה מדברית‭,"‬ רומן הביכורים של אדרי, עוסק בנושא שעורר את קהילת הקוראות המסורות של הז'אנר להגיב בחשש. לא בגלל האירוטיקה. הגיבורה של אדרי אמנם עושה לא מעט סקס, ונהנית ממנו מאוד, אבל זה לא העיקר פה. העיקר היא הבגידה. ועוד כזו של אישה נשואה, אם לילדים, המתגוררת בעיר קטנה בדרום, ומפנטזת על גבר אחר בין קיפול הכביסה להכנת סירי מזון לשבת.

 

אדרי לא מופתעת. "היה לי ברור שבגידה זה נושא קשה ושנוי במחלוקת‭,"‬ היא מסבירה. "אבל הכתיבה בערה בי. זה נושא שרציתי לבדוק ולהציג, נושא שהרבה נשים חושבות עליו והוא בעיניי ראוי לכתיבה והחלטתי שאני כותבת מתוך עצמי בכנות ובלי פחד. אחת הקוראות כתבה לי, 'היי, מתי בכלל ישבתי איתך לקפה ואיך זה שאת פתאום כותבת בדיוק את סיפור חיי‭.'?‬ את מבינה? אין אישה שלא עוברת איזשהו משבר בגיל הזה, ואני רציתי לנער את הקוראות שלי ולתת להן על מה לחשוב‭."‬

 

ההחלטה הזו אינה פשוטה, כשאת דומה בכל כך הרבה פרטים ביוגרפיים לגיבורה שלך, ובתוך לבך יודעת שיהיו מי שישאלו את עצמם "היא כתבה את זה מניסיון אישי‭."?‬ התשובה אגב היא לא, אם כי אדרי לא מכחישה שהכתיבה נבעה מתוכה, "בגלל משבר נורא שתקף אותי לקראת גיל 40 וגרם לי להסתכל על החיים שלי, לשאול בשביל מה כל זה ולתהות איפה הייתי היום אילו הייתי עושה בחירות אחרות לגמרי בחיים שלי‭."‬

 

עם אותו גבר מגיל 16 וחצי

אדרי, כמעט בת ‭,40‬ נולדה וגדלה בדימונה. היא נשואה לג'קי, מנהל משמרת בחברה לייצור דשנים, שאיתו החלה לצאת בגיל 16 וחצי ובגיל 24 צעדה עמו לחופה. "הוא אהבת נעוריי‭,"‬ היא אומרת, "והגבר שלי עד היום". היא אם לשלושה בנים: שוהם ‭,(15)‬ עילאי ‭(12)‬ ורועי ‭.(4)‬ במהלך השנים עבדה בשורה של משרות פקידותיות, שהמשמעותית בהן הייתה משרה מנהלתית ברשת מרפאות בדימונה, "שממנה פוטרתי, עקב צמצומים. המשרה שלי בוטלה‭,"‬ היא אומרת. "זה הגיע ביחד עם משבר גיל ה-40 שלי. שמעתי שזה קורה לאנשים, אבל לא ידעתי לזהות שזה מה שקורה לי. הלחצים האלה בבוקר, המחשבות הבלתי פוסקות מה יהיה, עכשיו כשנפלטתי שוב לשוק העבודה אחרי חמש שנים, לאן אני הולכת מפה? הדרך שלי להתמודד עם זה הייתה להחליט שאני אקום ואני אבנה את עצמי, החלטתי שלי לא יהיה בוס על הראש שיוכל שוב לפטר אותי‭."‬

 

מה עשית?

"קודם כל פתחתי בלוג (בסלונה) ידעתי שאם יש משהו שאני אוהבת לעשות וטובה בו זה הכתיבה. אני כותבת מגיל צעיר מאוד, מאז שאבא שלי,יהושע, לקח אותי לספרייה העירונית לשאול ספרים, והבאתי הביתה ערימה של ספרים כשאני נדהמת ממה שמילים מסוגלות לעשות. מאז לא הפסקתי לקרוא וגם לא לכתוב. כתבתי יומנים, בגיל הנעורים כתבתי שירים רומנטיים. לא פרסמתי שום דבר, וכשכבר ניסיתי – זה לא ממש הצליח".

 

מה ניסית לפרסם?

"אחרי שנולד בני הבכור כתבתי ספרי ילדים. שמתי לב שהוא נורא אוהב את הסיפורים שאני ממציאה ומספרת לו. שלחתי לכל מיני הוצאות וקיבלתי תשובות שליליות. אחר כך ניסיתי לכתוב רומן, אבל הפסקתי באמצע. לא הייתה לי השראה, והאמת היא שגם לא היה לי זמן‭."‬

 

ועכשיו, אם לשלושה ילדים שמוצאת את עצמה בבית, פונה לכתיבה כדי להתנחם?

"התחלתי לכתוב פוסטים בבלוג. קודם על עצמי, על האימהות, על הבנים שלי. זה התפתח משם למאמרים פוליטיים, לדעות שלי, וזה התפתח לשיתופי פעולה עם חברות מסחריות כמו גולף אנד קו, וזה נהיה נורא נחמד. חלק מהדברים שכתבתי היו בתשלום, ולאט לאט התחלתי גם לראות שכר‭."‬

 

כתיבה אישית בבלוג מחייבת חשיפה אישית. זה לא קשה במקום קטן כמו דימונה?

"אין לי בעיה עם חשיפה אישית. כל עוד הכתיבה שלי מעשירה מישהו אחר, אני רואה בזה כבוד. כתבתי על ההתמודדות עם ילד שיש לו הפרעות קשב, על ההתלבטות שלי אם לתת ריטלין, אלה נושאים שכל אמא עוברת ולכן אמהות מזדהות עם הכתיבה שלי. הן מזדהות עם מה שעובר על הילדים, עם החששות שלי. היו גם אמהות שביקרו אותי, אבל לאו דווקא אנשי דימונה. דימונה היא כמו משפחה גדולה, כולם מכירים אותי וכולם מפרגנים ומחבקים. פוגשים אותי בקניון בדימונה ואומרים לי 'אני מחכה לפוסטים שלך, תכתבי ‭,' עוד‬ ובסופו של דבר זה דחף אותי להחליט לכתוב ספר‭."‬

 

על המשבר שאת עוברת באותם ימים ממש?

"תיארתי לעצמי שאני לא היחידה שמתמודדת עם משבר גיל ה-40, שלא מעט נשים מרגישות מצוקה ושאולי אם הן יקראו אותי זה ינער אותן.

"החלטתי לכתוב אחרי שקראתי טרילוגיית ספרים שאהבתי מאוד, 'תחרה וצבע' של אילת סווטיצקי. כל ספר שקראתי אחר כך נראה לי אותו דבר: הבחורה הצעירה שפוגשת מיליונר מבוגר במסעדה בצרפת או בבר, סיפורים עשויים בשבלונה. אמרתי לעצמי 'שבי תכתבי את הספר שלך, שיהיה אחר לגמרי', זה ממש בער בי".

 

מה בער בך?

"הייתי מלאה כעס על זה שבעבודה לא העריכו אותי מספיק והיו מוכנים לוותר עליי אחרי שנים של עבודה קשה ומסורה, הרגשתי שהיו צריכים לשמור עליי שם, שאני נכס, ואיך זה יכול להיות שמוציאים אותי משם. בנוסף היו לי מחשבות בלתי פוסקות על זה שאמא שלי נפטרה בגיל מאוד צעיר, 57 בסך הכל, קצת יותר משנה לפני כל זה‭."‬

 

הייתה לי תחושת החמצה

אדרי איבדה את אמה, רחל, אחרי ארבע שנים של מחלה קשה שבמהלכן טיפלה בה במסירות, כבת הבכורה בין ארבעת ילדי המשפחה. קשה לה לדבר על זה, אבל חשוב לה להזכיר את אמה, וכמה חבל שהיא לא זכתה לראות אותה בגלגול הנוכחי שלה. "אמא שלי חלתה במחלה אוטואימונית, שבה הגוף תוקף את עצמו והופך את הריאות לגוש של חומר קשיח, כמו שני גושי אבן‭,"‬ היא מספרת. "היא עברה שתי השתלות קשות מאוד. הראשונה הייתה כישלון מיידי ואחרי השנייה חשבנו שקרה נס. קראנו לה נס חנוכה, כי היא יצאה מבית החולים בלי בלון חמצן. אבל אחרי שבוע התחילה הידרדרות והיא נפטרה חודש לאחר מכן.

 

"זה גרם לי לומר לעצמי 'קיבינימט, את כבר בת ‭.40‬ השנים הצעירות שלך כבר מאחורייך. לא עשית בגיל 20 ו-30 כל מה שרצית, לא הגשמת את עצמך כמו שרצית, אז הגיע הזמן שתפרצי קדימה. הייתה לי תחושת החמצה‭."‬

 

למרות שגידלת משפחה?

"גידלתי שלושה ילדים למופת, אני חיה עם בעל שעברתי איתו הכל בחיים ואני מכירה אותו טוב כמעט כמו את עצמי. ובכל זאת‭...‬ לאורך כל השנים האלה עשיתי ויתורים כדי לא להחמיץ שום דבר מחוויית האימהות. בכל פעם שהייתה הזדמנות לנסוע לחו"ל שלחתי את ג'קי לבד. רציתי להישאר עם הילדים שלי, לישון בשקט, לא לחשוב מה קורה עם המטפלת או הסבתא, להיות צמודה אליהם‭."‬

 

מה היית עושה אחרת?

"הייתי מתחילה ללמוד בגיל יותר צעיר. אני עכשיו בשנה שנייה בחוג לפסיכולוגיה בחינוך. אם הייתי לומדת קודם, אולי הייתי מוציאה מעצמי יותר, ובמקום מזכירה הייתי מנהלת ומשקיעה בעצמי יותר מבחינת קריירה‭." ‬

 

בזמן המשבר, כשהסתכלת סביבך, מה ראית?

"המון דברים טובים. ילדים בריאים, בעל שעובד ומפרנס כמו שצריך. ואני הייתי כבויה. נכנסתי לעצמי והתחלתי לשאול את עצמי שאלות, על הזוגיות שלי שנמשכה מאז ומתמיד, על המסירות לילדים. היו מי שאמרו לי 'תחיי גם את, תעשי דברים',‬ אבל הייתי מקובעת‭."‬

 

למרות שאת שייכת לדור שבו נשים עושות גם וגם – מגדלות ילדים, לומדות, מבלות, עובדות.

"אולי קיבלתי את זה מהבית, אולי זה ככה בדימונה. כל ילדה חולמת להתחתן ולגדל ילדים, לא? זכרתי את עצמי חוזרת הביתה לארוחה חמה, בחורף תמיד היה תנור חם דולק. לא רציתי להתפשר על דברים כאלה, רציתי שהילדים שלי ירגישו דאגה אימהית‭."‬

 

מה השתנה בעקבות המשבר?

"בחרתי בעצמי, הפכתי למאיה אחרת, שתפסה את מקומה של מאיה ההיא. הפכתי להיות הבלוגרית המצליחה, סופרת וסטודנטית. את כל מה שלא עשיתי אז אני עושה עכשיו, ואני שקטה לגמרי, כי יש לי ילדים שגדלו עם אמא בבית. גיליתי שאני מאוד חזקה. אני גם היחידה במשפחה שעמדה בכל מה שעבר על אמא שלי בלי להתפרק אפילו קצת‭."‬

 

לא הרשית לעצמך להתפרק? 

"פעם אחת, בלוויה, ופעם שנייה הרבה זמן אחר כך, אחרי יותר משנה, כשקרסתי ולא הבנתי מה עובר עליי. לא ישנתי, איבדתי את התיאבון, דפיקות לב, רעידות. עד שמישהי מקצועית אמרה לי שזו התמוטטות עצבים, כי כמה את יכולה להחזיק הכל בפנים‭"?‬

 

היא הייתה קשורה מאוד לאמה, אבל דווקא אביה היה (ועודו) הכתובת להתייעצות, שלה ושל אחיותיה. "הוא איש חכם מאוד ואפשר לדבר אתו כמו עם חבר‭,"‬ היא אומרת. למרות שאביה עודו אדם מסורתי, היא לא חששה להראות לו את "סערה מדברית‭,"‬ למרות הנושא, למרות הקטעים הארוטיים. "הוא גאה בי כל כך‭,"‬ אומרת אדרי. "הוא שלח לי שני זרי פרחים ענקיים הביתה וכתב לי 'אני גאה בך, סופרת שלי'" .

 

איך הגיבו שאר בני המשפחה?

"אני לא נותנת לזה שאני כותבת להיכנס למרחב האישי שלנו ולהשפיע על החיים בבית. כשכתבתי את הספר הייתה לי מחויבות לשבת ולכתוב, מצאתי זמן אחרי שכל הבית מסודר והכל מטופל – כי אני צריכה את השלמות הזאת בשביל עצמי‭."‬

 

מי היה הקורא הראשון שלך?

"חברתי הקרובה מרב יפרח. מהתחלה היא אמרה לי 'אל תפחדי, אל תשימי לעצמך מחסומים, תכתבי את הכל'. כשלא ידעתי לאן להמשיך, ישבנו יחד והחלטנו. היא זו שאמרה לי לא לעצור ולהעז לכתוב קטעי סקס. אחרי הכל, הגיבורה שלי בת ‭,40‬ יחסי מין זה חלק מהחיים שלה, אי אפשר לכתוב כאילו זה לא קיים, כאילו היא והמאהב רק שותים קפה כל היום‭."‬

 

ג'קי קרא את הספר?

"קרא חלק מהספר ופרגן מאוד. לפני ש'סערה מדברית' יצא, הזמנתי אתכל המשפחה - אחיות, אחיות, גיסים וגיסות משני הצדדים - והכנתי להם מצגת. הראיתי להם תקציר של סערה מדברית ואמרתי להם 'יכולתי לפחדמהתגובות בחוץ אבל בחרתי להיות אמיצה, ואתם תתמכו בי ובספר, על אף כל מה שכתוב ‭.'בו‬ המשפחה שלי ממש מעריצה אותי, על אף כל מה שכתוב בספר, הם תומכים מאוד. הם יודעים מי אני ומה אני‭."‬

 

כשכתבת סצנות נועזות, לא חששת איך הם יגיבו?

"כתבתי מתוך משבר. הכל בער בי, חשבתי רק על עצמי. כל מה שרציתי היה להוציא דמויות עם עולם שלם, שיעשו דברים אחרת ממה שאני עשיתי. אני כבר יודעת שגם הספרים הבאים שלי לא יהיו פשוטים. ג'קי היה שם תמיד, בכל פעם שהיה לי קשה יכולתי לקרוא לו, לקבל חיבוק של 20 שניות ולהמשיך הלאה. הוא כבר יודע, אם אני קוראת לו זה סימן שזה מה שאני צריכה, ולא משנה מה הוא עושה – הוא בא‭."‬

 

וזו הסערה

"סערה מדברית" (הוצאת ‭U"‬ ספרות שנוגעת‭("‬ הוא סיפורה של תמרה, נשואה ואם בישראל, שמסחררת במשבר של תהיות ושאלות אישיות. בדיוק אז חודר לפייסבוק שלה איתי - סוג של אהבה מפוספסת מגיל הנעורים, שמתגלה כגבר שרמנטי בהווה. תמרה מבלה עם איתי בתל אביב, אבל מחשבותיה נודדות אל הבית שהשאירה בעיירה הדרומית. הרומן מכריח אותה לגלות את האני האמיתי שקברה בתוכה במשך שנים, ומעמיד אותה בפני הכרעה קשה במיוחד.

 

 

כריכת הספר "סערה מדברית"
    כריכת הספר "סערה מדברית"

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד