"אני גרה במקום מאוד מיוחד שקוראים לו עמק התימנים. כשאני יוצאת החוצה מהבית אחר הצהרים אני מגיעה ליער שיש בו עץ סבא רחב בן 100 לפחות, שאפשר לטפס עליו ולשכב ואני יכולה ממש להירדם שם. יש ביער גם המון חיות: תנים, צפרדעים, צבים, חסידות, צבאים ושועלים והמון ציפורים נודדות".
המשפחה שלי
----------------
אני: טליה תמוז. בת 8, כיתה ג'.
אמא: תמר גולן-תמוז (41). אמא מורה, רכזת שכבה בתיכון.
אבא: ליאל תמוז (42). אבא מלמד נערים בסיכון לרכוב על סוסים.
אחים ואחיות: אביתר, בן 6. עלמא, בת 3.
משמעות השם שלי: אני לא יודעת מה זה טליה. ההורים קראו לי ככה כי הם חשבו שזה הולך להיות שם מקורי, אבל עכשיו בבית הספר שלי יש לפחות עשר טליה.
ארוחה משפחתית: יוצא לנו לאכול כולם יחד כולם רק בימי שבת. באמצע השבוע זה די נדיר.
המטלות שלי בבית: לא יודעת... בימי שבת לפעמים אנחנו קצת מסדרים את הבית.
הילדוּת של אמא ואבא: אני לא יודעת איפה אמא גדלה, אבל אבא גדל איפה שאנחנו גרים עכשיו, בעמק התימנים. כשההורים שלו הגיעו למקום הזה לא היה כאן כלום. אפילו לא היה להם חשמל. הם בנו את הטרסות ועבדו קשה, עד שנוצר המקום הזה.
הבית שלי
-----------
הישוב: עמק התימנים, בעין כרם, בירושלים. פעם מזמן הגיעו למקום הזה תימנים וגרו פה ובנו בתים ואז הגיעו עוד אנשים וחלק מהתימנים עזבו ועכשיו יש קצת מריבות על המקום הזה. אני לא יודעת מה בדיוק. אני שומעת כל הזמן משהו על דמי מפתח. לא יודעת. תמיד מדברים על זה. בעמק כולם מכירים את כולם ויש לנו גינה קהילתית שבנינו במשך הרבה זמן ועשינו טרסות ובנינו סוכה וכולם באים לשם לשחק. אפילו תלינו שם ערסל. אני באה לשם עם האחים שלי או פוגשת שם חברות.
הבית: בבית שלנו יש כל מיני קומות וגרים בו כל מיני קרובי משפחה. למטה גר סבא שלי, אבא של אבא ובעוד קומה גר דוד שלי עם אישתו והילד שלהם ובצד ליד הבית שלנו גרה סבתא שלי, אמא של אבא. הם התגרשו וכל אחד גר בצד אחר של הבית. ואנחנו בין כולם. הם גרים כולם קרובים אלינו, כי ככה אם חסר למשל איזה מלפפון, אז אני הולכת לבקש. יש הרבה אופציות. אני נמצאת הרבה אצל סבתא ואצל סבא ואצל דוד שלי. בדיוק סבתא שברה את הרגל, אז היינו אצלה הרבה והיה צריך להביא לה את הכיסא גלגלים כי יש הרבה מדרגות בדרך לבית שלה.
החדר: אני בחדר יחד עם שני האחים שלי.
<<< רוצים להכיר עוד ילדים? לחצו כאן והיכנסו לעמוד 100 ישראלים קטנים >>>
בית הספר שלי
------------------
בית ספר הניסויי ארגנטינה. זה בית הספר הכי קרוב לבית שלי, אבל הוא גם די רחוק. אפילו כדי להגיע להסעה אני צריכה ללכת רבע שעה ברגל כי זה בקצה ההר, אבל בדרך כלל ההורים מסיעים אותי להסעה.
מה מיוחד בביה"ס שלי? בית הספר שלי הוא בית ספר שנהנים בו. אין יותר מדי מבחנים וגם אין הרבה שיעורי בית. אני מכירה ילדים שבכיתה א' כבר יש להם מבחנים. וגם, אנחנו כל הזמן פעילים בשיעורים ולא יושבים ומשתעממים. למשל, אנחנו לא לומדים על הטבע, אלא ממש יוצאים לגינה, לטבע ולומדים שם. אפילו בחשבון, אמנם יש חוברות כמו בכל בית ספר, אבל אם מישהו לא מבין, אז מביאים גרגרי חומוס כדי להסביר לו את התרגיל. יש לנו גם מרחבי לימוד, שם יש מורה שאחראית על כל מרחב וכשיש למשל שיעור חשבון, אז מחלקים את הכיתה לשתי קבוצות וקבוצה אחת הולכת למרחב והשניה לומדת חשבון. ככה יש פחות תלמידים בכיתה בכל שיעור ויש יותר עזרה ולמורים יש יותר סבלנות.
המקצוע שאני הכי אוהבת: ספורט, כי לא לומדים בו. לומדים בו איך לעשות כיף. ריצה זה להוציא עצבים. זה הכי כיף.
המורה האהובה עלי: המחנכת שלי, יסמין, כי היא ממש נחמדה והיא בקושי צועקת על ילדים. אין לה על מה לצעוק. כמעט כל הילדים אוהבים אותה ולא מתחצפים אליה.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? שתהיה להם סבלנות.
אוהבת ללמוד? תלוי איזה נושא.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? אני לא חושבת שיש דרך. אין דרך. הדרך היחידה היא פשוט שלא נלמד. שתהיה איזו מכונה שתכניס את כל הדברים שאנחנו לומדים כל השנים האלה למוח ופשוט אני אתחיל לעבוד.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: הולכת לחברות בעמק או משחקת עם האחים שלי והבן דוד שלי, בבית שלי או של סבתא או של סבא או של דוד שלי. לפעמים אנחנו גם הולכים לגינה הקהילתית או ליער ומטפסים על העצים או שאנחנו הולכים להאכיל את העזים שרועות בעמק. יש לי חברה אחת בעמק התימנים שגרה מעלי בהר והיא גם בכיתה שלי. אני יכולה ללכת אליה ברגל. לכל שאר החברות מהכיתה צריך להסיע אותי.
הכי אוהבת לעשות בעולם: אין דבר אחד. אם צריך לבחור אז לרקוד פלמנקו.
מאכל אהוב: אני הכי אוהבת בעולם מרק קובה של סבתא מצד אמא.
טלוויזיה: אני צופה לא מעט.
הכי אוהבת לעשות עם אמא: לשחק משחק קלפים, אבל אין לי זמן כי כל הזמן האחים שלי נדחפים. אני הרבה זמן רוצה לעשות את זה עם אמא, אבל אין לי זמן. אני מנסה "להשקיע" אותם בתוך איזו תוכנית ולשחק עם אמא מהר לפני שהם יתעוררו מהדבר הזה.
להיות אחות בכורה – יותר כיף או יותר מבאס? יותר כיף, כי אני נמצאת יותר זמן עם ההורים, עוד מלפני שהאחים שלי נולדו. קראתי כתבה על ילדים בכורים שהם תמיד יהיו יותר חכמים כי היה להם זמן עם ההורים והם לימדו אותם יותר דברים מהראש שלהם.
הכי אוהבת לעשות עם אבא: לראות איתו סרט בסינמה סיטי.
הכי אוהבת לעשות עם האחים: יש משחק שעלמא המציאה כשהיא היתה בת שנתיים ואנחנו פשוט זרמנו איתה ועשינו מה שהיא אמרה לנו. קוראים לו "דולים, דולים, שם, שם". היא אומרת "תעשי לי יויו" ואז היא אומרת "אתר יכבה" (אביתר יתחבא) ואני עוצמת עיניים ועלמא צריכה לכוון אותי לאן אני צריכה ללכת כדי למצוא את אביתר.
הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: גם זה וגם זה, כי אם ההורים רק ישחקו איתנו, אז איך נלמד מהם דברים? אנחנו אמורים גם ללמוד מההורים דברים ולא רק בבית הספר.
החבר/ה הכי טוב: יש לי חברה בכיתה ד', שנה מעלי, שקוראים לה גם טליה ולאמא שלה גם קוראים תמר ואנחנו ממש אוהבות אחת את השניה, כי זה ממש מקרי שאנחנו גם באותו בית ספר ולשתינו קוראים באותו שם ולאמהות שלנו קוראים באותו שם. אנחנו ממש אוהבות להיות אחת עם השניה. אפילו כתבנו ספר, על שתי ילדות. טולי ולולה.
כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: לעוף. כל הזמן אני חולמת על זה בלילה, שאני יודעת לעוף.
כשאהיה גדולה: אני רוצה להיות שחקנית ויותר רוצה להיות מישהי שמצחיקה אנשים, כי עד עכשיו זה עובד לי.
מתי כועסים עלי? כשאני הולכת למישהו, למשל לסבא או לסבתא או לדוד שלי ואני שוכחת להגיד לאמא, כי אז זה נהיה בלגן. אני יודעת כי זה קרה פעם לאח שלי והתחלתי לחפש בכל מיני מקומות ובזמן שאני עשיתי סיבובים הוא המשיך ללכת מבית לבית.
הרגע הכי כיפי שהיה לי: הפסקה פעילה שבה המכיניסטים של בית הספר עושים כל מיני פעילויות ומוסיפים לנו חמש דקות להפסקה. אני הכי אוהבת את הפעילות באולינג ופעם אחת הייתי היחידה שהצליחה להפיל הכל עם הכדור ובזכותי הכיתה שלי ניצחה.
חיות: יש לי כלבה שקוראים לה פנדה.
חוגים: חוג פלמנקו, כי זה ממש כיף לי; להקת פופקורן בבית הספר, כי אנחנו קופצים הרבה. אנחנו לוקחים שיר וממציאים לו תנועות. ויש לי גם שיעורי גיטרה.
לגדול או להישאר ילדה לנצח? הייתי רוצה לגדול, אבל מתי שיתחשק לי אני אפסיק לגדול.
ההמלצה שלי לספר: סדרת ספרים "טין-טין", כי זו סדרה על ילד שהוא לא בדיוק ילד, יותר נער – שיש כל מיני דברים מסוכנים מאוד שהוא צריך לעבור והוא צריך לפתור כל מיני תעלומות ויש פושעים שהוא חייב לשים בבית סוהר ולא אכפת להם שהם שם כי כשהם יוצאים הם ממשיכים לעשות כל מיני דברים, העיקר שהם ישיגו כסף. זו סדרה עם הרבה משקאות חריפים – ויסקי וכל מיני כאלה. אני אוהבת את הסדרה הזאת.
טקס שינה: אני לוקחת ספר וקוראת אותו ובאותו זמן אבא או אמא מקריאים לאחים שלי סיפור ואז כשאני מסיימת ואני מעייפת מספיק את העיניים, אני מבקשת מאמא להחזיר את הספר והולכת לישון.
* * *
מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?
ילדים בגילאי 7-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.
שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.
