מי שלא בילה במסיבה של סוזן בארש בניו יורק, לא טעם חיי לילה אמיתיים מימיו. בין אם אתם ילדי מועדונים צעירים, עכברי טכנו חובבי מרתפים אפלים, הומואים, או קלאברים שרקדו באומן 17 בימים ההם בירושלים ועדיין לא מוותרים על הבילוי השבועי - מסיבה אחת אצל מלכת חיי הלילה של מנהטן מזה שלושה עשורים תראה לכם איך עושים את זה נכון, מקורי ומטורף. עכשיו עורך לכבודה מוזיאון האופנה של F.I.T (המכון הטכנולוגי לאופנה בניו יורק) תערוכת מחווה רטרוספקטיבית, שהפכה את ערב הפתיחה של המוזיאון הקטן למועדון לילה רווי בטיפוסים אקסטרווגנטיים.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
Underground Fashion: The World of Susanne Bartsch (אוצרת: ואלרי סטיל, נעילה: 5 בדצמבר) אינה עוד תערוכת אופנה המסכמת את פועלו של מעצב משפיע, מגמה בולטת, או תמה היסטורית, כפי שמציג מדי שנה המכון לתלבושות במוזיאון המטרופוליטן - זוהי תערוכה המסכמת 30 שנות השראה, השפעה ועיצוב של מוזה ייחודית, שברוחה נבראו הקלאב-קידס של מנהטן בשנות ה-90. בארש היתה הראשונה למכור בניו יורק את עיצוביהם של מעצבי אופנה פרועים כסטיבן ג'ונס, ויויאן ווסטווד וג'ון גליאנו, ומסיבותיה שימשו בית גידול ליוצרים רבים, ביניהם אפילו ליידי גאגא, בימים שעוד קראו לה סטפני ג'רמנוטה.
בארש, אישה ללא גיל, נולדה וגדלה בשוויץ. בגיל 17 שכנעה את הוריה שיאפשרו לה לעבור לחיות בלונדון, כדי שתשפר את יכולותיה בשפה האנגלית. "היה לי טיימינג מצוין להגיע ללונדון. עברתי דרך ההיפים, הפאנק והניו רומנטיק", סיפרה לסוזי מנקס בראיון לאתר ווג.קום. הימים היו תחילת שנות ה-70 בלונדון, ובארש טעמה את רוח תת התרבויות המגוונת של העיר, שם הכירה גם את אוסף המעצבים הפרועים שלימים תמכור את סחורתם האקסצנטרית בבוטיק הראשון שלה בניו יורק.
בשנת 1981 עברה בארש מלונדון לתפוח הגדול ופתחה בוטיק בווסט ברודווי שכאמור, הביא לעיר הגדולה את מיטב האופנה הלונדונית של אותו עשור - ויויאן ווסטווד, לי באוורי, ג'ון גליאנו, והכובען סטיבן ג'ונס - מבלי לקפח גם את פריז, ממנה ייבאה בארש לבוטיק את עיצוביהם של ז'אן פול גוטייה, טיירי מוגלר ואזדין אלאייה. בארש לא עסקה רק בייבוא מעצבים אירופאים לאמריקה, ובסוף שנות ה-80 היא אף פעלה בכיוון ההפוך, כשסייעה למעצבים אמריקאים כמו קלווין קליין ודונה קארן לפרוץ ביפן, בתקופה בה הפכה טוקיו לאחת מבירות האופנה החשובות בעולם.
ווסטווד, גליאנו, מוגלר, גוטייה, ריק אוונס ואלכסנדר מקווין - כולם מרכיבים את המלתחה האישית של בארש, שלדברי האוצרת הידועה ואלרי סטיל תופסים נפח של כ-50 אחוז מהתערוכה המוצגת בשלושה חללים. החלל הראשון מוקדש למעצבים הבריטים שחשפה בשנות ה-80 לקהל הניו יורקי, החלל השני מציג אאוטפיטים שהרכיבה בארש לעצמה לאורך שנותיה כפרפורמרית ומפיקת מסיבות בניו יורק, והחלל שלישי מדמה את דירתה במלון צ'לסי בעיר, מרכז עולמה היצירתי. מנקס מדווחת כי דירתה של בארש מורכבת משלושה מפלסים המעוצבים באקלקטיות המתכתבת עם סגנון הלבוש הפרוע של הדיירת ועמוסים בציורים סקסיים של גיבורי על.
בשיחה עם מגזין i-D סיפרה בארש כי הרעיון לתערוכה נולד לאחר מפגש אקראי עם ג'יימס גאג'ר, המנהל הקריאטיבי של חברת האיפור M.A.C. גאג'ר החמיא לבארש על ריסיה המלאכותיים שלכדו את עיניו, והזמין אותה לארוחת ערב שאליה הצטרפה גם סטיל האוצרת. "דבר הוביל לדבר, ומארוחת הערב הזו נולדו שני פרויקטים", סיפרה בארש, "התערוכה שאצרה סטיל וקולקציה של ריסים מלאכותיים בעיצובה של בארש, שתושק בינואר 2016 על ידי M.A.C". החברה גם העניקה חסות מרכזית לתערוכה.
התערוכה מאפשרות להיחשף לעבודותיהם המוקדמות של מעצבי אופנה שהאסתטיקה שלהם היתה משויכת לחיי הלילה ותרבות המועדונים. על הבובות בתערוכה תפגשו, למשל, מחוך מפוסל של גליאנו משנת 1989, כובע נוצות בצבע פוקסיה של סטיבן ג'ונס מ-1985, ושמלה של אלכסנדר מקווין מ-1996. אחד הפריטים החזקים בתערוכה הוא בגד גוף עשוי לאטקס המוצג על גוף בתלת ממד בעיצובו של טיירי מוגלר, שלבשה הדוגמנית ג'רי הול בתצוגת האופנה של המעצב בשנת 1997. במקור עוצב הבגד לחתונתה של בארש עם איש העסקים דיויד ברטון, ממנו התגרשה לפני חמש שנים. החתונה נערכה בחסות מגזין פלייבוי, עם 47 דראג קווינס במראה של בתולות ים, בעוד את תפקיד השושבינה מילאה חברתה הטובה של הכלה, הדראג קווין רו פול. לשניים בן אחד, ביילי בן ה-21, סטודנט ללימודים קלאסיים באוניברסיטת בראון היוקרתית.
"סטייל זו הדרך שלך להפגין את האישיות שלך", אמרה בארש בשיחה עם סטיל, אוצרת התערוכה, בערב שנערך לפני שבועיים במוזיאון. "אתה יכול להיות מי שאתה רוצה: מארי אנטואנט בארוקית או כוכב פאנק ויקטוריאני. אני אוהבת שאתה יכול לשנות את עצמך באמצעות תלבושות ואיפור".
"אני לא אוהבת להתלבש אותו הדבר יום-יום", הוסיפה בראיון למגזין Crave. "להתלבש עבורי זאת פעולה שבה אתה משנה את עצמך. אני זוכרת שכבר בגיל 8 הייתי מודאגת ממה שאלבש לבית הספר, ואימא שלי היתה צריכה להתווכח איתי מדי בוקר. כבר אז התעקשתי לרכוש בגדי יד שנייה, וההורים שלי היו מזועזעים מזה. זה לא עזר להם. בגיל 12 כבר הייתי לבושה בבגדים שקניתי בחנויות צדקה, עם סילואטות משנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת".
"היא אדם מאוד נדיב, שנון וחד – אלה תכונות שיש להרבה אנשים מחיי הלילה, אבל כשאנחנו נפגשות לארוחות ערב אני פוגשת בן אדם רציני, שמצחיק בדרכו שלו מעבר לכל הדארלינג-שמרלינג שלה", מספרת חברתה הטובה סטלה עמר. השתיים מכירות משנות ה-90, ובארש אף הפיקה את מסיבת יום ההולדת של עמר לפני שנתיים, ואת השקת ספרה Size Sexy בניו יורק. "יש לה מעמד מאוד חזק במנהטן כבר שלושה עשורים, וזה לא דבר שקל לשמר אותו. היא מגדלת כבר דור שני של קלאב קידס, ויש לה חיבור חזק מאוד לאופנה. כל מי שהוא משהו בתעשייה מבלה במסיבות שלה: מג'יאני וראסצ׳ה ז"ל בשנות ה-80, ועד מארק ג'ייקובס כיום".
פעילותה של בארש בשדה האופנה התקיימה במקביל להשפעתה האדירה על חיי הלילה – במה שהחל במסיבה הראשונה שערכה במועדון Savage באמצע שנות ה-80, וממשיך עד תקופתנו, עם המסיבות בימי שלישי בערב בקומת הבר של מלון הסוהו האוס, שהתקיימו בשנה שעברה, או מסורת המסיבות השנתיות שהחלה בשנת 1988 לגיוס כספים למאבק באיידס.
במסיבות שלה תוכלו למצוא צעירים מהדאון טאון, אנשי עסקים מעונבים מהאפ-טאון, הומואים, טרנסקסואלים, אושיות אופנה כמו הסטייליסטית פטרישיה פילד ואמנית הבורלסק דיטה פון טיז, קלאב קידס בתלבושות אקסטרווגנטיות, ואמנדה לאפור אחת, עם פניה למודות הבוטוקס, שנוכחת שם על תקן אביזר בלתי נפרד מהתפאורה.
כפי שמציינת בארש בראיונותיה לתקשורת לרגל פתיחת התערוכה, מי שמניע את הסגנון המוביל של ניו יורק ומעניק לה השראה כיוצרת הם ילדי המסיבות הצעירים ששומרים לה אמונים, ומרכיבים לכל מסיבה מראות פרועים באווירה פוסט מודרנית ופוסט אפוקליפטית. "אני חושבת שהקלאב קידס של היום יוצרים לוקים מרהיבים", מפרגנת בארש. "אני אוהבת אנשים שלא חוששים להביע את עצמם באמצעות לבוש ולהיות שונים מהחברה. הילדים האלה יוצרים בהשקעה של 10 דולר מראות שאתה רואה בתצוגות הוט קוטור".
על אף הפרגון לדור הצעיר והרצון ליישר קו עם הטכנולוגיה המתקדמת, יש לבארש לא מעט ביקורת על עידן הרשתות החברתיות והסמארטפונים, שלדבריה שינו לחלוטין את חיי הלילה. בראיון ל-i.D אמרה כי בעידן שלפני הסמארטפונים החיים היו הרפתקה גדולה יותר לעיניים שלא ידעו שובע. "היום אנשים כבר לא הולכים לשומקום אף פעם", היא נשמעת מודאגת. "היום אתה יכול למצוא דרך הטלפון הנייד שלך סקס, אתה יכול שיהיו לך מיליון חברים, להזמין אוכל, לחיות את החיים שלך. אבל כדי לרקוד עם אנשים, אתה עדיין צריך לצאת מהבית ולהתנתק מהטלפון. לצערי, אנשים מעלים היום באינסטגרם או בטוויטר תמונות לפני יציאה למועדון, וזה גורע מההתרגשות שהיתה פעם לראות את הלוקים שהם הרכיבו במועדון עצמו. אני מקפידה עדיין להפתיע".
