בישראל, האדריכלות הברוטליסטית אינה מצליחה להתמקם כסגנון שראוי לשמר את מורשתו. ההילה שמקיפה את הסגנון הבינלאומי (באוהאוס), זו שהפכה אותו למטבע קשה בשוק הנדל"ן התל אביבי, אינה שמורה לסגנון המודרניסטי וחמור-הסבר שנאבק על הישרדותו. בית מנורה-מבטחים ברחוב אלנבי בתל אביב (אדריכלים: אמנון אלכסנדרוני ואברהם יסקי) כוסה בפח אלומיניום לבן כדי להסתיר את הבטון; כיכר אתרים בתל אביב (יעקב רכטר) אמורה להימחק לטובת מגדלים שיחסמו את הים; מדרגות בית אל-על ברחוב בן יהודה בתל אביב (רם כרמי, דב כרמי וצבי מלצר) קורסת עקב תחזוקה לקויה; והתחנה המרכזית בחיפה (שרון-אידלסון), אחת היצירות המפוארות של הסגנון בישראל, עומדת בשיממונה.
הממלכה המאוחדת קמה בחודש שעבר לבוקר חדש, שבו הייתה לסגנון הברוטליסטי עדנה מחודשת. פרס סטרלינג, מהחשובים באדריכלות העולמית, מוענק השנה לבית הספר התיכון לבנות Burntwood בלונדון, שבו חודש קמפוס ברוטליסטי בן 60 שנה תוך הוספת מבני פקולטה חדשים, שיפוץ מבני בטון ופיתוח נופי. כאלפיים תלמידות וכ-200 אנשי סגל ומינהלה כבר לומדים, מלמדים ועובדים בקמפוס בית הספר, ששטחו הבנוי הוא 21,400 מטרים רבועים.
הקמפוס החינוכי נבנה בשנות ה-50 של המאה הקודמת בסגנון הברוטליסטי המוקדם והבלתי פיסולי, שנשען על טהרת הבטון החשוף (beton brut) חמור-הסבר, בתכנונו של האדריכל הבריטי סר מרטין לסלי. בתקציב של כ-42 מיליון פאונד, הוסיף משרד האדריכלים הבריטי AHMM שישה מבני פקולטה חדשים תוך התייחסות לשני מבנים קיימים ששופצו ושומרו.
עלייתו, נפילתו (ושובו) של הברוטליזם
הברוטליזם, כסגנון בעל נוכחות כוחנית במרחב, תפס מקום מרכזי באדריכלות אחרי מלחמת העולם השנייה והפך לזרם שמזוהה לא רק עם מגורים אלא גם עם האדריכלות המוסדית, הייצוגית והממלכתית. בבריטניה, היו אלה בין היתר פרויקטים כמו סאות'בנק בלונדון, מרכז התרבות הגדול באירופה, בית המשפט בסאות'המפטון ותחנת האוטובוסים בפרסטון, שהתבלטו בסגנונם. מבני הסופר-בלוקים, שבהם שוכפלו החללים בחזרתיות לפי הצורך, החלו לצוץ אחרי המלחמה בבתי ספר ברחבי בריטניה, כמו בבית הספר "הנסטנטון" (1954), כביטוי של כוח, יעילות וכנות חומרית המשקפים את ערכיה החברתיים והחינוכיים של הממלכה המשתקמת.
אין זו הפעם הראשונה שמבנה ברוטליסטי מועמד לפרס סטרלינג, לאחר תהליך של שיקום ושיפוץ. לפני שנתיים היה זה "פארק היל" בשפילד, פרויקט המגורים של ג'ק ליון ואייבור סמית, שעבר מתיחת פנים. מדובר בפרויקט דגל שנחנך ב-1954, במגמה - מקבילה לזו ששררה במדינת ישראל הצעירה - להכניס את הברוטליזם לדיור הציבורי כחלק ממדיניות הסוציאליזם של בריטניה. אחרי שהסגנון התפשט ברחבי הממלכה, הוא דעך והלך באמצע שנות ה-70 והפך, כמו במדינות אחרות, לבלתי אהוב. פרויקט "גני רובין הוד" בתכנון הזוג סמיטסון הושלם ב-1972, כשהרעיונות של הברוטליזם נסקו לשיאם, אך במהרה הסגנון שקע והפרויקט הפך, כמעט באופן מיידי, לכישלון שסופו ידוע מראש.
ואמנם, בשנים האחרונות נחל הסגנון כמה אבדות כואבות. בניינים איקוניים הושמדו, בעידודם של מתנגדי הרעיונות החברתיים שאפינו את התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, בתמיכתם של מי שרוצים למחוק את הסוציאליזם מהזיכרון הקולקטיבי, ובדחיפה של תושבים שמתחלחלים מהדיכאון של הבטון ומהכתמים שגשמים מותירים עליו. פרויקטים בולטים ששילמו בחייהם הם חניון פארק טריניטי שנהרס ב-2010 במקום לזכות בשימוש מחודש, ו"המרכז המשולש" בפורטסמות' שנהרס שש שנים לפניו. להבדיל, מרכז ברביקן בלונדון, יצירת בטון כבירה שמכילה מתחם תרבות משמעותי ובתי דירות, היא מתחם מגורים מבוקש ויקר.
נוסטלגיה מחודשת והתעוררותם של אוהדי הסגנון חברו למאמצי בלימה של כדור ההריסה הכבד. "פרויקט Burntwood מראה כיצד עיצוב מעולה של סביבת לימודים יכול להיות בסיס להעלאת ההנאה החינוכית וההישגים של ילדינו. אלפורד הול מונגהן מוריס (AHMM) יצרו קמפוס מדהים", הכריז נשיא RIBA (איגוד האדריכלים הבריטים שמחלק את הפרס), ג'יין דאנקן.
מנוקשות לרכות
התכנון של AHMM מעלה לדיון את השינוי התפישתי והתכנוני באדריכלות של בתי ספר. אם בעבר הם נבנו מאותם מבני סופר-בלוק חזרתיים, בנוסח חברה שוויונית חסכונית, כאן מוצג עתיד שמעניק ייחודיות ועניין למראה הסגפני של חזיתות הבלוק. בכך נשלף הקמפוס מהנוקשות שאפיינה את ראשית הברוטליזם, אל הסגנון הפיסולי והרך יותר של המשך הברוטליזם.
החזיתות המחודשות והחדשות מורכבות משמונה סוגים של פנלים טרומיים ייחודיים מבטון חשוף, החומר שממנו עשויים מבניו המקוריים של הקמפוס. הפתחים מופיעים בחזית לסירוגין ויוצרים מגוון של משחקים צורניים ודפוס חד-פעמי. הפנלים משופעים כלפי הפתחים שנפערו בהם בגדלים משתנים, ומשווים לבניין את אותו מראה פיסולי. החזיתות המגוונות מעצבות חללים פנימיים בלתי זהים, חדרי הלימוד מרווחים, והתכנון מציע מגוון רחב של מרחבי למידה, החל מכיתות רגילות ועד לחללים אינטראקטיביים. "בית ספר יכול וצריך להיות יותר מבניינים מעשיים ושימושיים", התבטא פול מונאהן, אחד השותפים במשרד הזוכה, ברמז להתרחקות מראשית הסגנון הברוטליסטי הנוקשה ואולי גם לתמורות בחינוך עצמו. "בתי הספר צריכים להעלות את השאיפות של הילדים, המורים והקהילה הרחבה יותר. עיצוב טוב משנה את האופן שבו תלמידים מעריכים את עצמם ואת החינוך שמוענק להם".
בית הספר נהנה מאור טבעי ואוויר, החודרים דרך חללים גבוהים המופיעים בקצה כל מסדרון. חללי המעבר והתנועה מודגשים בעזרת הכפלת ושילוש גובהם, כציטוט לברוטליזם המקורי ששם לו לדגש להבליט את החללים הציבוריים האלה, ושאף קרא להם בשם "Streets in the sky" (רחובות בשמיים). החללים בקצה מעברי התנועה פותחים מבט ממוסגר וממוקד אל החוץ, בחלון או בדלת. AHMM עבדו בשיתוף פעולה הדוק עם אמן ציורי קיר, ששילב על הקירות הגבוהים את השילוט והעיצוב של המבנים המודרניסטיים באומנותו.
המעברים המקורים בין מבני הקמפוס לשער הכניסה נועדו להקנות מעמד טקסי לרגע הכניסה לבית הספר, ואדריכלי הנוף ממשרד kinnear ניסו להקנות אופי של קמפוס אוניברסיטאי איכותי, יציב ובטוח. AHMM" יצרו לתלמידות תכנון בוגר, שבמקום להתחנף אליהן דורש מהן יותר", חשבו השופטים. "זו ארכיטקטורת חינוך כפי שחינוך אמור להיות". אפשר להאמין שהתלמידות עשויות לחוש שייכות למקום, דבר שאינו מובן מאליו בקרב מי שלמד בבתי ספר ברוטליסטיים בישראל.
בישראל? רק לעשירים
בינתיים, בישראל, הבטון המפונק מפורר את חזיתות הסמלים הגדולים של הברוטליזם. הבטון החשוף והחושני הוחלף בבטון מסוגנן ומוחלק, שמעצב בעיקר וילות יקרות לבעלי אמצעים. חוסר ההערכה כלפי הסגנון שניסה לעצב שפה מקומית ארץ ישראלית גובה את מחירו, ומוחק את ערכיו ממורשת האדריכלות המקומית. הזמן שנותר עד שהבטון יעלים את עצמו מהמרחב הישראלי, לא עולה בקנה אחד עם שאננות הרשויות כלפי הנושא.
זו השנה ה-20 שבה מוענק הפרס הבריטי המלכותי לבניין החדש הטוב ביותר בבריטניה. המשרד הזוכה היה מועמד לפרס שלוש פעמים בשנים קודמות, בעבור אקדמיית וסטמינסטר (2008), מרכז בריאות העיר קנט (2009) ובית אנג'ל, לונדון (2011).
חמשת הפרויקטים הנוספים שהיו מועמדים לפרס סטרלינג 2015:
UNIVERSITY OF GREENWICH
ARCHITECT: HENEGHAN PENG
THE WHITWORTH, UNIVERSITY OF MANCHESTER
ARCHITECT: MUMA
NEO BANKSIDE
ROGERS STIRK HARBOUR + PARTNERS
WITH JOHN ROBERTSON ARCHITECTS
MAGGIE'S LANARKSHIRE
REIACH AND HALL ARCHITECTS
DARBISHIRE PLACE
NIALL MCLAUGHLIN ARCHITECTS
