Boiling Point: Road To Hell

פעמים רבות מצטיינים המשחקים שמגיעים אלינו ממזרח אירופה בחדשנות ושאפתנות, אבל חסרים את הגימור שהתרגלנו אליו מחברות פיתוח מערביות. Boiling Point: Road To Hell, שמגיע אלינו מאוקראינה, עושה הכל כדי להצדיק את המוניטין הזה. 

הוא ענקי (מאות קילומטרים רבועים של מדינה דרום אמריקנית מחכים רק לכם), הוא שאפתני (כלי רכב שאפשר לנהוג בהם, עשרות משימות שאפשר לבצע לפי איזה סדר שאתם רוצים, אלמנטים של משחקי תפקידים) - והוא בעיקר לא גמור.

עלילה פשוטה

העלילה מתחילה פשוט יחסית. סול מאיירס הוא איש צבא בדימוס, המגיע למדינה דרום אמריקנית בשם ריאליה, במטרה למצוא את בתו הנעדרת. ריאליה, תגלו עד מהרה, מלאה בערים, יערות, תושבים, פוליטיקאים מושחתים, לוחמי גרילה ומה לא. אי אפשר שלא להתפעל מכל מה שריאליה מציעה לשחקן - יקח לכם שעות רבות של משחק עד שתבינו מי נגד מי בתסבוכת הלטינית והתוססת הזו.

אבל אחרי שתגמרו להתפעל, יתחילו הבעיות - ומהר מאוד הן יהפכו את חוויית המשחק למסע סיזיפי, מתסכל ורצוף בהפעלות מחודשות של המחשב. נתחיל עם דרישות המערכת. זה שהמחשב שלכם הסתדר עם DOOM 3 זה באמת יפה מאוד,

אבל ממש לא מבטיח שהוא יצליח לסחוב גם את Boiling Point.

משחק מייאש אך עם פוטנציאל גבוה

באיזשהו שלב התחושה היא, שהמחשב סוחב על גבו המסכן כל עץ ועץ שמפוזרים ביערות הטרופיים האינסופיים. אם אין לכם מחשב תותח חזק במיוחד, תשכחו מהמשחק.

ועוד לא דיברנו על הבאגים: בעיות סאונד, דמויות שמתחילות לרחף באוויר, אינטליגנציה מלאכותית שגורמת לאויבים להילחם בקירות חפים מפשע - כל אלה הם רק טעימה ממה שמחכה לכם במשחק.  

כואב הלב. פשוט כואב הלב. Boiling Point הוא משחק שהפוטנציאל שלו מרקיע שחקים, אבל הביצוע והתוצאה הסופית גוררים אותו למטה, אל מחוזות התסכול והיאוש. ברגעים שהכל עובד כמו שצריך, ויש הרבה כאלה, אפשר להתרשם ממה שהיה יכול להיות אחד המשחקים הטובים של השנה. בשאר הזמן, אפשר רק להתרשם מאינטליגנציה מלאכותית בעייתית, מבאגים מעצבנים ולקנח את הזיעה הקרה.