מערכת החינוך של הקופים
בחברת הקופים קיימות מערכות חוקים פשוטות, שכל אחד יכול ללמוד ולהכיר. מסיבה זו, היחסים החברתיים בין הקופים יעילים יותר, והם לומדים במהירות כללי התנהגות וענישה. חלק שני
- לחלק הראשון של המאמר - לחצו כאן
.
הבדל בולט בין חברות הקופים לחברות האדם קשור במערכות החוקים שלהן. מערכות החוקים האנושיות מורכבות ביותר ורוב החוקים אינם מוכרים לרוב בני האדם. כתוצאה מכך צמחו עורכי דין הבקיאים בדיני פליליים, אחרים העוסקים בדיני חברות ואחרים שהתמחו בתביעות גירושין ובתביעות בנושאי רשלנות רפואית - ואלו רק דוגמאות למורכבות מערכת החוקים.
בחברות הקופים השונות קיימות מערכות חוקים פשוטות שכל אחד יכול ללמדן ולהכירן. קוף אינו זקוק לעורך דין שיטפל בענייניו, וכל פרט בעדת הקופים מכיר את מערכת החוקים ומתפקד בהתאם לה. קופים צעירים שאינם מכירים את החוקים לומדים אותם בעזרת אמהותיהם ובעזרת קופים אחרים, בעיקר זכרים בוגרים, ולומדים עד מהרה מהם החוקים וגם שכדאי לקיים אותם. שכן פעולות לא חוקיות או עבירות על כללי ההתנהגות גוררות אחריהן סנקציות מיידיות.
אחריות, מתירנות ואכיפת החוק
חברת הקופים אינה מתירנית. רק תינוקות הקופים רשאים לנהוג ככל העולה על רוחם, אך עם סיום תקופת העוללות הם לומדים את חוקי ההתנהגות ומחוייבים להם. אצל כמה ממיני הקופים קיימים סימנים המבדילים בין העוללים שהחוק אינו חל עליהם ובין ילדים החייבים לציית לחוק. אצל הבבונים למשל, שערם של העוללים שחור ופניהם ורודים. כשהם הופכים ילדים מאפיר שערם ופניהם משחירים. מרגע שצבעיהם השתנו הם חייבים במילוי קפדני של החוק, כולל מתן כבוד לקופים הבוגרים והפגנת הכנעה בפני הזכרים השליטים.
הקופות האמהות הן מתירניות במידה רבה, בהתאם לאישיותן, ורבות מהן סלחניות ומאפשרות לילדיהם לעבור על חוקי ההתנהגות. אולם חברים אחרים בעדת הקופים אינם מתירנים ואינם מאפשרים לקופים הצעירים להפר את חוקי ההתנהגות. אצל מינים רבים של קופים הפרה של חוקי ההתנהגות מלווה בנזיפה מיידית, באיום (על-ידי חשיפת הניבים החדים, למשל) ובאלימות פיזית. הבוגרים הלא מתירנים ממהרים לטפל בכל עבירה ואינם מוותרים לעבריין. אם הוא מנסה להימלט, הם רודפים אחריו ואז עונשו כבד יותר. לכאורה מדובר בהתנהגות "פרימיטיבית", אך מבחן התוצאה מוכיח שהענישה ואכיפת החוק מניבות תוצאות טובות: רוב הקופים הצעירים לומדים להכיר את הקשר המיידי והמחמיר שבין העבירה לעונש - הם לומדים עד מהרה שעבירה קשורה בעונש והם נמנעים מעבירות על חוקי ההתנהגות ונוהגים על-פיהם.
לכאורה מדובר בחברה אכזרית המפעילה עונשי גוף על העבריינים, אף במקרים של עבירות קלות. אך בפועל החינוך הקשוח הזה מצליח להפליא וחברת הקופים אינה חברה אלימה. נהפוך הוא, בהיעדר עבריינים על החוקים המועטים, הקונפליקטים החברתיים מצומצמים וחברת הבבונים (שבה מקובלים עונשי הגוף יותר מאשר אצל שאר מיני הקופים) היא חברה שלווה, שהאלימות בה פחותה בהרבה מזו הנהוגה בחברות אנוש רבות. את חברת הבבונים אפשר להשוות למסגרות צבאיות שבהן מקובלת היררכיה ברורה. רק המציית לחוקים יכול להשתלב במערכת הצבאית ולשרוד בה. ומי שמשתלב אף יכול לעלות בשלבי ההיררכיה, להפוך למפקד, ואולי להגיע אף למעמד בכיר בארגון ההיררכי הקשוח.
החברה האנושית העבירה חלקים ניכרים מן החינוך לידי סוכנים מקצועיים: מורים, גננות, מרצים וחונכים למיניהם, שהתמחו בחינוך ובהוראה. ככל שהחברה הלכה והתפתחה מן הבחינה הטכנולוגית הלכו הסוכנים הללו והתמחו: מורים מקצועיים לאנגלית, למדע ולחינוך גופני מסייעים למורים הכלליים וכך הלכה והתפתחה מערכת ענפה של חינוך והשכלה שבה לפרופסור לכימיה אורגנית אין צל-צילו של מושג בזואולוגיה, והפרופסור לביוכימיה אינו חייב להכיר את שייקספיר וביאליק.
הרחבתה והתמקצעותה של מערכת החינוך מבטאות חלק מהסרת אחריותם של ההורים מחינוך ילדיהם. בחברה המודרנית ההורים עסוקים יותר בפרנסה ובפיתוח קריירה והזמן שהם מקדישים לילדיהם, אף שהם מכנים אותו "זמן איכותי", הולך ופוחת. הטלת האחריות על מערכת החינוך מתאימה להורה המודרני, המעדיף לשלם ל"מקצוען" שהתמחה בחינוך ולא להתמודד עם בעיות החינוך והלימוד של ילדיו.
שיטה זו מאפשרת להורים, ובעיקר למשכילים ולמצליחנים שבהם, לבוא בטענות למערכת שבידה הפקידו את חינוך ילדיהם, לרוב מבלי לבדוק מהו חלקם בבעיות החינוך שמגלים ילדיהם. ההורים המצליחנים והמשכילים גם מבקרים באוזני כול, כולל ילדיהם, את המורים שבידם הפקידו את מלאכת החינוך וההוראה, ובדרך זו הם פוגעים בדימוי של המורים בעיני ילדיהם ומקטינים את יכולתם לחנך אותם.
מצב פרדוקסלי
זה מצב פרדוקסאלי: מצד אחד מסירים ההורים את האחריות לחינוך ילדיהם מעל עצמם, ומצד שני הם פוגעים ביכולתם של המורים להצליח בחינוך וגורמים לירידה תלולה בהערכת המורים וגם לא מתגמלים אותם כראוי.
הירידה במעמדם של המורים חלה גם בשל השינויים המהירים החלים בחברה האנושית ובקושי של רבים מן המורים להתאים עצמם לשינויים אלה. כך, למשל, מורים שאינם מכירים את השפה הישראלית העכשווית (אחלה, וואלה, כזה, מדהים, כאילו, מגניב, באסה וכיו"ב) נתפשים כמי שפג תוקפם; מורים שלא הצליחו להשתלט על רזי הטכנולוגיה ובעיקר על השימוש במחשב מאבדים את כבודם ואת מעמדם בקרב תלמידיהם העולים עליהם בתחום זה.
במצב זה קשה לצפות ממערכת החינוך שתצליח בתפקידה ותבצע מטלות חינוכיות שההורים מתחמקים מהן, בצד המטלות הכבדות המוטלות עליה.
ואם לא די בכך, ילדינו חשופים כל הזמן לסוכני חינוך דוגמת הקולנוע, הטלוויזיה, האינטרנט ועוד. סוכנים אלה - שהשפעתם על הילד עצומה - ויש בהם שאינם מחוייבים לשום ערך ולשום קוד חינוכי. מדובר בסוכנים ציניים המוכרים את מרכולתם בעבור בצע כסף ואינם מוטרדים מקיום קודים אתיים או חינוכיים. הם מעדיפים במקרים רבים את הנוצץ והקליל שאינו דורש מאמץ, וכך יוצרים מערכת חדשה של ערכים. האלימות, השטחיות, הרייטינג, הגזענות, ההומור הגס, ורוח השטות הם מאפיינים בולטים של מערכת חינוך זו.
יתר-על-כן, הורים רבים, אף שאינם חסידים של המערכות הללו מאפשרים לילדיהם להיחשף אליהן ללא הגבלה, מפני שזה פתרון קל שאינו דורש מהם מאמץ או התמודדות כלשהי. המתירנות החינוכית היא רק בחלקה תוצר של אידיאולוגיה, ובעיקר היא תוצר של עצלות וחוסר רצון להתמודד עם חינוך הילדים. מתירנות זו חדרה גם למערכת החינוך.
חינוך לחוסר תאימות ואגואיזם
חינוך בדרך זו אינו מוביל לאחריות, לסדר, לדיוק או להתחשבות בכללים הנהוגים בחברה ובטובת הקהילה. נהפוך הוא, הוא מוביל לחוסר-תאימות חברתי, לאגואיזם ולחוסר התחשבות בזולת. כאשר אידיאולוגיה מעין זו מלווה מערכת שאיבדה את כוחה ואת רצונה לכפות על החניך את ערכיה והיא נדחקת הצדה על-ידי סוכני חינוך אחרים - כלום יש סיבה להתפלא מדוע נכשלה?
בחברת הקופים המתירנות קיימת רק אצל האמהות, ובעצם רק אצל חלק מהן. כל ויתור של האֵם נתקל במערכת קשוחה שאינה מתירנית וכופה את חוקיה על החיים בה. בדרך זו מתפקד כל פרט בעדת הקופים על פי החוקים ותורם תרומה לחברה. ממחקרים שפורסמו לאחרונה מתברר שבחבורות של בבונים ומקוקים הצלחתן של נקבות המעורות בעדה ותורמות לכלל, גדולה בהרבה מזו של נקבות החיות בשולי העדה, או של נקבות אגואיסטיות. הצלחה זו מתבטאת במספר לידות גדול יותר, בהישרדות תינוקות גבוהה יותר, במצבם הגופני הטוב יותר של ילדיהן ובהצלחתם בהשתלבות בחברת הקופים ובמעמדם בהיררכיה החברתית.
מה קובע את סיכויי הקוף הצעיר להצליח ולעלות בסולם ההיררכיה בעדת הקופים? מסתבר שהאמהות הן הקובעות סיכויים אלה בהורשת גנים הולמים, אך לא פחות מכך בהשקעה בטיפוח ילדיהן. נמצא שקופים שהצליחו בעדת הקופים והפכו לקופי אלפא (שליטים), הם תמיד צאצאים של אמהות "משקיעות", שטיפלו בילדיהן במסירות וכך הכשירו אותם להצלחה עתידנית בחברת הקופים.
בחברת הקופים אין סוכני חינוך לא מורשים ואין מחנכים מקצועיים, אך יש אחריות של האמהות, והחברה אינה מתירנית אלא כופה את חוקיה על החברים בה. שושי השימפנזית ה"חונכת" של מזרחי, היא היוצא מן הכלל, וגם היא לא שימשה כמחנכת יחידה למזרחי. היא אולי תיפקדה כ"מורה", אך אמו, אוגוסטה, תמיד היתה בסביבה כדי לטפל בבנה, לטפח אותו ולהעניק לו חום ואהבה.
מזרחי אינו חי כיום בפארק הספארי ברמת-גן. הוא הועבר לגן החיות התנ"כי בירושלים, כדי למנוע הזדווגויות עם אמו ואחיותיו. בגן החיות בירושלים הוא זכר אלפא צעיר שהשתלב בעדת השימפנזים המקומית במרום המדרג. מזרחי הוא הוכחה להצלחת החינוך שקיבל. נשאלת השאלה האם הגיע למעמדו בזכות אוגוסטה אמו או בזכות שושי "מורתו". אני נוטה לחשוב שתרומת שתיהן היתה גדולה ושתיהן הצליחו בחינוך שהעניקו לו ובהכשרתו לעתיד ולהשתלבות בעדת הקופים.
על צביעות ודו-פרצופיות
רוב הקופים ממעטים לרמות - אולי מפני שאינם מצוידים באינטליגנציה המאפשרת להם לבצע רמאויות. בקרב השימפנזים דווקא נצפו מעשי הונאה קטנים, הקשורים בהשגת מזון או הטבות אחרות וגם העמדות פנים המאפשרות להם להתחמק מעונש או לזכות בתשומת-לב, אולי מפני שהשימפנזים קרובים אלינו קירבה גנטית ואבולוציונית יותר מאשר הקופאים.
אולם צביעות ודו-פרצופיות, שהן חלק בלתי נפרד מן ההתנהגות האנושית, אינן קיימות בקרב הקופים. בהתאם לכך המסרים החינוכיים של הקופים ברורים ואין אצלם מסרים כפולים - מה שאי אפשר לומר על בני האדם.
אחת הבעיות הקשות בחינוך האנושי היא הצביעות. אנו מציגים מול החניך מערכת אידיאלית של יושר וצדק ודורשים ממנו לפעול בהתאם לערכיה, ובאותו הזמן אנו מפרים ערכים אלה על כל צעד ושעל. האם יש סיכוי שהחינוך שאנו מקנים לחניכינו ליושר, להגינות, לחריצות ולעזרה הדדית יצלח? אני מסופק בכך, משום שילדינו נבונים ורואים שהמצג האידיאלי שאנו מציגים בפניהם הוא מצג שווא. הם רואים בסרטים ובטלוויזיה לא פעם שדווקא האלימות, הערמומיות וחוסר היושר הם שמביאים להצלחה, ואילו ה"יורמים" וה"לפלפים" המקיימים את כל הכללים אינם זוכים בפרס המגיע להם. הם רואים כיצד תלמידים עצלים ה"יודעים להסתדר" מצליחים בבחינות, והם נוכחים שחברת המבוגרים רחוקה מן האידיאלים שעליהם היא מחנכת אותם.
כדי להצליח בחינוך צריכים המחנכים הבוגרים להאמין בערכים הללו ואף להגשימם בחיי היום-יום. אך מה לעשות - אנו איננו כאלה. מדוע מצפה אב, המרמה את מס הכנסה ומשתמט ממילואים, שבניו יאמינו לו כשהוא מדבר על יושר, אחריות ונאמנות? המבוגרים יודעים שכדי להצליח בחיים צריך קצת לרמות, קצת לגנוב, קצת לגנוב את הדעת וקצת לנצל יתרונות שהעניקה לנו המערכת. ניסיון החיים הפך אותנו לציניקנים ואנו יודעים שהחיים אינם מה שלימדו אותנו, וכדי להצליח בהם עלינו לעקוף חוקים ולשפר את מעמדנו על-ידי חנופה, קומבינות, הידחפות ומרפקנות ודחיקת רגליהם של מתחרינו.
מדוע אנו סבורים שילדינו הנבונים והפיקחים לא יזהו את הדיסוננס ולא יעמדו על הדו-פרצופיות של הוריהם ומחנכיהם? מי שסבור שאפשר "לעבוד" על ילדיו ועל תלמידיו אינו אלא שוטה. אין סיכוי שמחנך בעל סטנדרטים כפולים המציג פסאדה של אידיאליסט שומר-חוק וטובל אצבעו בדבש המתוק של הפרתו יצליח "לעבוד" על חניכיו הנבונים, שמיד מזהים את צביעותו.
לא משנה אם המחנך הוא הורה, מורה, מנהיג רוחני, מנהיג דתי או מנהיג פוליטי - כולם ייכשלו בהשגת מטרותיהם החינוכיות משום שאינם נותנים לחניכיהם דוגמה אישית. במקודם או במאוחר תתגלה תרמיתם ופרצופם האמיתי ייחשף! על זה אמר פעם וינסטון צ'רצ'יל: "אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן".
אדם נבון - האומנם?
הסטנדרטים הכפולים של האדם אינם מוגבלים לתחום החינוך והדוגמה האישית. החברה האנושית קבעה אמנוֹת, חוקים, קודי התנהגות וקודים מוסריים שאינם מוסריים בעליל. אם הדיבר החשוב ביותר הוא "לא תרצח", מדוע מתירים כל הקודים המוסריים והחוקים שנבנו עליהם הרג של אנשים המוגדרים "אחרים"? החברה האנושית הקסנופובית מתירה הרג של אנשים המוגדרים "אויבים" ואף מתגמלת את המצטיינים במעשי ההרג הללו. הדתות מתירות ואף מעודדות הרג של הכופרים. כמה "כופרים" עלו על המוקד רק מפני שהאמינו באמונה אחרת, או במדע?
מלחמות הכוללות הרג בקרב הן "המצאה" אנושית וכמוהן כל כלי המשחית המשמשים את האדם במלחמותיו, החל מן החנית והחרב וכלה בפצצות גרעינית.
והנה, קופים אינם לוחמים אלה באלה. אומנם פגישות בין עדות קופים דוגמת בבונים ושימפנזים מלוות לעתים במכות, בנשיכות ובמעשי אלימות דומים, אך לרוב הן מסתיימות בראוות איום ובנסיגה של העדה החלשה יותר. לעתים מופעלת במפגשים אלה גם אלימות פיזית, אך אין הרג של "האויב" והפציעות קלות יחסית ומחלימות עד מהרה. רק השימפנזים עורכים לעתים נדירות פשיטות הרג על קבוצות אחרות של שימפנזים. בחלק מן המקרים הללו מסתיים הקטל באכילת בשרם של השימפנזים שנהרגו. קניבליזם הוא כידוע "לא מוסרי" ובני אדם סולדים ממנו, אך השימפנזים אינם מכירים את הקוד המוסרי של בני האדם, ולעתים הם אפילו מפיקים תועלת מיידית מבשר קרבנותיהם.
אכן, בכמה מינים של בעלי-חיים וגם אצל כמה מיני קופים וביניהם שימפנזים ולנגורים, קיים "קטל עוללים" (Infanticide). יואל, גור השימפנזים שנזכר קודם לכן, נקטל בידי אביו עוג, שכנראה לא זיהה אותו והרג אותו מול עיניהם של מטפלי פארק הספארי. תופעת "קטל העוללים" נראית לנו מזעזעת, אך היא קיימת אצל בעלי-חיים ויש הסבר תיאורטי של המדענים לקיומה - תועלת בגידול ילדים הנושאים את הגנים של אבותיהם בלבד. ובחברת האדם: תופעת קטל מכוון של עוללים הייתה קיימת בהודו, בסין וביפן. ילדים היו קורבנות גם בתרבויות אחרות, והתופעה נזכרת בתנ"ך.
מערכת החוקים של הקופים כזכור פשוטה ומובנת לכול. קוף העובר על החוקים והכללים נענש ועד מהרה נמנע מעבירות על החוק. החברה האנושית מאפשרת לעבריינים רבים לעבור על חוקיה ולא להיענש, אולם במקרים רבים העונשים שהיא נוקטת כלפי מפירי החוק מחרידים בחומרתם.
בחברת הקופים אין בתי משפט, אין שופטים ופרקליטים ואין סנגורים וקטגורים. אך אין גם בתי-כלא, אין קטיעת איברים ואין עונשי מוות - כל אלה המצאות של המין הומו סאפיינס. דברי ימי האנושות כתובים בדמם של אלפי אנשים שהוצאו להורג בשל דתם, אמונותיהם, הקבוצה האתנית עמה הם נמנים, חריגותם המינית ורצונם לבטא את רעיונותיהם.
מערכת החוקים האנושית, שתפקידה להגן על השליטים ועל הממסדים, מדכאת ביד קשה כל ניסיון לפגוע בהם. בעולם הקופים לא היו מעולם היטלר או סטאלין, פרנקו או צ'אושסקו, סלאזר או וידלה. גם לא היו מנהיגים "נאורים" שפתחו במלחמות, כבשו מדינות, הטילו פצצות על אוכלוסיה אזרחית.
תצפיות והרהורים לסיכום
החינוך של הקופים מצליח אולי מפני שחיי הקופים פשוטים ולחינוך שלוש מטרות ראשיות: למידה ורכישת מידע סביבתי, חִברוּת והצלחה בהשתלבות בחברת הקופים, רכישת יכולת לשרוד בעולם פשוט יחסית.
החינוך האנושי מורכב בהרבה. הוא צריך להתמודד עם כמויות אדירות של ידע ומידע ועם מערכות חוקים מורכבות שאיש אינו מסוגל להכירן במלואן. בני האדם העבירו חלק ניכר מן החינוך לסוכנים מקצועיים ובדרך זו הסירו מעל עצמם אחריות על ילדינו ופגעו בערכי החינוך, ההשכלה והחברות שלהם.
מעבר לכך, אנו נוקטים מתירנות ואיננו מקפידים, הורים כמורים, על אכיפת הכללים והחוקים. אנו מתנגדים לעונשים פיזיים, לכפייה ואף לאכיפת הכללים ובדרך זו בעצם מחנכים את ילדינו לכך שהללו אינם כה חשובים וחיוניים לקיום המסגרת החינוכית.
מהיותנו "נאורים ורחמנים" אנו מוותרים גם על אכיפת החוקים הבסיסיים של החינוך. ואם לא די בכל אלה, באים המוסר הכפול, הצביעות והדו-פרצופיות של תרבותנו ושלנו כפרטים ומחבלים ביכולתנו לחנך. כל אלה, כאמור, אינם קיימים כמעט אצל הקופים.
מי ששואל עצמו היכן ומדוע נכשלנו בחינוך ילדינו - כדאי שיציב מראה גדולה מול פני האנושות ומול פניו. איני ממליץ על חינוך כדרך הקופים - אך אין לי ספק שאפשר ללמוד משהו מהם.
- ד"ר אבי ארבל הוא זואולוג, מרצה בכיר במכללת סמינר הקיבוצים בתל אביב ועורך מדעי. פרסם ספרים ומאמרים רבים בנושאי עולם החי. מזה 30 שנה עוסק בתצפיות בקופים בטבע ובשביה, ומלמד קורסים בפרימטולוגיה
לפנייה לכתב/ת 
