החיפזון מן השטן

הליכי חקיקה חפוזים עלולים להוליד לעיתים חוקים לקויים, כפולים, חלקיים, או אפילו סותרים. כך קרה בתיקונים שהוכנסו במהלך השנה האחרונה בחוק הגנת הצרכן בכל הנוגע לביטול עסקות.

אחד התיקונים הללו נוגע לחובתו של סוחר להציג בבית העסק - במקום הנראה לעין ובאותיות ברורות וקריאות - מודעה המפרטת את מדיניותו לגבי החזרת סחורה שנרכשה אצלו, שלא כתוצאה מפגם. כלומר, מדובר במקרה שהצרכן פשוט התחרט.

על פי התיקון, במודעה זו צריך יהיה לציין אם בכלל ניתן להחזיר סחורה, ואם כן, באילו תנאים, איזה החזר יקבל הצרכן, ובאיזו דרך. עם זאת, אם במודעה כתוב שאין החזרות וביטולים, או שהצרכן אינו יכול לקבל חזרה את כספו, תהיה המודעה חייבת לכלול סייג כי האמור בה אינו חל במקרים שנקבעו לפי חוק. בכך הכוונה, למשל, למצבים של הטעיה, פגם חמור במוצר ועוד.

עם זאת, חשוב לשים לב כי הוראות אלו לא יחולו על מוצרי מזון או כאלו שמתקלקלים תוך זמן קצר; מוצרים כגון דיסקים, תוכנות, ספרים, עיתונים וכדומה - הניתנים להקלטה, לשיעתוק, או לשיכפול, שהצרכן פתח את אריזתם המקורית; מוצר שיוצר במיוחד לפי הזמנה של הצרכן – כגון רהיטים מוזמנים או בגדים שנתפרו על פי מידה; וכן מוצרים שעל פי חוק אין להחזירם, או כאלו ששר התמ"ת קבע כי אין להחזירם.

אותו תיקון ממשיך וקובע, כי אם צרכן ביקש להחזיר מוצר על פי המדיניות שצוינה במודעה, אבל הסוחר סירב לנהוג בהתאם, יהיה הצרכן רשאי להחזיר את המוצר תוך שבעה ימים מיום הסירוב, והסוחר יהיה חייב להשיב לו את מלוא התמורה שקיבל – ובאותה דרך שבה שילם הצרכן. סייג לכך הוא, שלא חלה הרעה במצב המוצר. בהקשר זה נקבע, כי פתיחת האריזה כשלעצמה לא תיחשב כהרעה במצב המוצר, אלא אם כן קבע שר התמ"ת אחרת, לגבי מוצרים מסוימים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

אך התיקון הקשה ביותר מבחינתם של הסוחרים מצוי בסעיף הקובע, כי אם סוחר כלל לא הציג מודעה ביחס למדיניות ההחזרה שלו, "חזקה כי מדיניותו לגבי החזרת טובין שלא עקב פגם היא מתן אפשרות לצרכן להחזיר לו את הטובין", ואז יחולו ההוראות שפירטנו כאן בפסקה הקודמת. במילים אחרות, אי-תליית מודעה עלולה לעלות לסוחר בכך שייאלץ לקבל כמעט כל מוצר בחזרה.

תוצאה קשה

זו תוצאה קשה, היות שברוב החנויות בישראל, קטנות כגדולות, לא מוצגות מודעות ביחס למדיניות החזרת מוצרים. ולכן, סוחרים שלא יהיו מודעים להוראה זו, האמורה להיכנס לתוקפה ב-17 ביולי השנה, כלומר בעוד כ-10 ימים, ימצאו עצמם מחויבים לקבל מוצרים תקינים לחלוטין בחזרה מן הצרכנים, על כל המשתמע מכך ביחס למצבם הכלכלי, ניהול החשבונות שלהם – ולא פחות חשוב מכך, יחסיהם עם הצרכנים.

באותה הזדמנות שאושר התיקון שסקרנו עד כה הוכנס סעיף חדש נוסף לחוק, הקובע כי שר התמ"ת יוכל לקבוע רכישה של אילו מוצרים או שירותים יוכל הצרכן לבטל סתם כך, ותוך איזו תקופה. בהמשך הסעיף נקבע מה יקרה אם אכן צרכן יבטל את העסקה, איך יוחזר המוצר וכדומה, ואיך יוחזר לו מה ששילם, ומתי, אם בכלל, ייגבו ממנו דמי ביטול.

לכאורה, הסעיף הזה די מיותר לאור כל מה שכתבנו קודם. אבל זה מה שקורה כשמחוקקים בחופזה. שכן, כעת כל סוגיית הביטול מוסדרת ב"דלת האחורית" - דרך עניין תליית המודעה.

ומעבר לכך, אין פלא שבדיוני ועדת הכלכלה בכנסת לא התנגד נציגי התמ"ת נמרצות לתיקון זה. ראשית, כל עוד לא התקין שר התמ"ת תקנות, החוק יישאר ריק מתוכן ואות מתה בספר החוקים. שנית – ולא פחות חשוב – החוק לא קבע תוך כמה זמן צריך השר להתקין תקנות אלו. כך שתיאורטית הוא גם יכול שלא להתקין, והתוצאה תישאר בעינה.

אלמלא כל זה היה עצוב למדי, זה יכול היה להצחיק. אבל זה מה שקורה כאשר חוקים פופוליסטיים הם כלי לקידום פוליטי. דווקא על רקע זה כדאי לשים לב, שבשקט, גם אם לא מהר, התבססה בחנויות מסוימות מדיניות וולונטרית של קבלת מוצרים בחזרה. אלו מהן שנהגו כך הרוויחו קהל לקוחות נאמן, ובהכרח משך אחריו הנוהג הזה גם סוחרים אחרים שביקשו להציג פנים נעימים יותר.

כעת, עם התערבות המחוקק במישור יחסים זה, שהרבה בו בנוי על איזון עדין של אינטרסים הדדיים ואמון, אחת האפשרויות היא שדווקא תתחולל נסיגה, ויהיו סוחרים שידבקו במדיניות נוקשה – והכל יפורט במודעה, כך שהצרכן יהיה כבול לנאמר בה.

נוסף על כך, תיקונים אלו לחוק פוגעים בעיקרון בסיסי בחיי מסחר – חוזים יש לקיים. כעת, יוכל כל צרכן לבטל כאוות נפשו רכישה שהוא ביצע כאדם מבוגר, בלא לחץ או תנאים מקפחים כלשהם. למעשה, מעתה יוכל כל צרכן קפריזי להיכנס לכל חנות, לרכוש בה, למשל, בגדים חדשים כדי שיהיה לו מה ללבוש לאירוע בערב, ולהחזירם למחרת היום, כאילו הייתה החנות ספרייה להחלפת בגדים. נדמה לכם שזה דמיון פרוע? את הדוגמא הזאת שאבתי מניסיונה של ישראלית שבשעתו ניצלה לרעה את מדיניות ההחזרה של חנויות בניו יורק.

זה באמת מה שחסר לנו פה?