פינוי בלי בינוי

"לא נפנה את ההריסות של בתי המתנחלים ומבנים ריקים אחרים", הבהיר מוחמד דחלאן ביום שני בערב. מבחינתו, הוא יודע מה הוא שח. ישראל, בצאתה מעזה, יכולה לנקוט רק אחת משתי פעולות: או להשאיר את הבתים על תלם, או להרוס אותם ולפנות את ההריסות לשטחה.

הרעיון לפיו ישראל תהרוס והפלסטינים יפנו את ההריסות הזוי ולא מעשי, וזאת מכמה סיבות. לפלסטינים אין יכולת ביצועית לפנות הריסות של כ-2,000 מבנים שבנתה ישראל. אין להם צי המשאיות והדחפורים הדרוש ואין להם המומחיות. גם אין כל סיבה שירצו לקבור את הריסות בתי היהודים ומפעלי היהודים בשטחיהם.

כדי להשתמש בחלק מהמבנים ההרוסים לבניית נמל ימי בעזה (הנמל עוד רחוק), צריך לדעת מה מתאים ומה לא. את המיון מסוגלים לבצע רק מהנדסי פינוי מקצועיים. מאיפה יש כאלה לרשות? אין לה. זאת ועוד: הפלסטינים, יש לזכור, לא יבצעו שום פעולה רשמית בהתנחלויות הריקות בלא תשלום כבד מצידנו, או מצד ארגונים בינלאומיים. האחרונים לא ישלמו וישראל תהסס לשלם. נתניהו בכלל מציע "לקזז" את עלות פינוי ההריסות מחובות הרשות לחברות ישראליות; זהו מתכון בדוק למשבר.

לסיכום, מי שחושש מתסמונת ה"ירקדו על הגגות", צריך להשלים עם העובדה שישראל תפנה את כל ההריסות מעזה לתוך שטחיה, ותטמין אותן באדמת ארץ-ישראל. זה ייקח חודשים, ידרוש גיבוי צבאי ויעלה מעל למאה מיליוני שקלים. מי שלא רוצה במבצע פינוי שכזה, צריך להגיע להסדר עם הרשות הפלסטינית, כדי שזו תסכים לקבל את מבני ההתנחלויות כמות שהם, בשלמותם. כיום, לאור ההחלטות הסותרות שלנו והבלבול שלהם, כבר לא בטוח שהרשות תסכים לכך.