בעקבות השמש: מדריך החופים השלם

חוף הצוק בתל אביב: הריביירה הפלצנית

חוף "הצוק", מאחורי מלון "מנדרין" בתל אביב, נחשב לחוף היאפי של איזור המרכז. שם לא תראו את האימהות שרצות אחרי הילדים עם אבטיח מהצידנית - בשביל זה יש או-פר, שהיא תתאמץ. 

אם מתאמצים לא להסתכל לכיוון ארובת רידינג ומעמידים פנים שהעברית הנשמעת בחוף היא

שפת ילידים פרימיטיבית, אפשר בקלות לטפח את האשליה שהחוף הוא למעשה סניף של קלאב-מד: חול לבן ונקי, מדשאות מסודרות, שמשיות, עצי דקל קטנים. הקהל בחוף מורכב בעיקר מדור צעירי ההיי-טק. הם משאירים בחוץ את הג'יפים הנוצצים, דופקים הופעה בבית הקפה שפועל במתחם הסגור של החוף, ומעבירים את הזמן בשתייה ובשיחות על החופשה האחרונה בטוסקנה, רכב השטח החדש, ומצב המניות בבורסה.

הכניסה לחוף חופשית לתושבי תל-אביב, בהצגת תעודת תושב. מי שיאפיותו דחפה אותו לגור בפרברים, ייאלץ לשלם דמי כניסה של 12 שקל למבוגר ו-8 שקלים לילד, חייל או נכה. בכל מקרה, בשביל הקהל הקבוע של החוף מדובר בסכומים שאפשר להתייחס אליהם כאל חינם.

חוף ניקי באילת: דו יו ספיק ג'יבריש?

"אקסקיוז מי, איז יוֹר פאדֶ'ר איז אֶ גָרדנֵר?". יש דברים שבעברית נשמעים יותר טוב, אבל גברברי אילת צריכים לעבוד קשה כדי לתפוס בחורות - אפילו לדבר אנגלית. וכשהם נקלעים לחוף "ניקי ביץ'", אזור ציד מוכרז לתיירות מחו"ל, האנגלית המעולה שרכשו בכיתה ה' עובדת שעות נוספות. עלמי חמודות פרוותיים נצמדים בחוף הזה לאירופאיות חלקות ומנסים את מזלם. אם לא הולך להם בבוקר, הם חוזרים בצהריים. ואם לא הולך להם בצהריים, הם חוזרים בערב. חרמנים מסביב לשעון.

בשנה שעברה החוף עוד נקרא באקסקלוסיביות "גרין ביץ'". אבל שני עולים חדשים מצרפת קנו אותו, נתנו לו את השם הפרנקו-אנגלי הנוכחי והפכו אותו לקלאסה אירופאית ממש. מאז הפך החוף למוקד משיכה לתיירות מחו"ל - ותופעת הלוואי שנצמדת אליהן היא הישראלים הלהוטים. מפעם לפעם מגיע למקום די-ג'יי שמרקיד את הנופשים - לשמחתן של התיירות, שיכולות כך לחמוק ביעילות מהישראלים שנשענים להן על המגבת.

חוף הילטון בתל-אביב: שקע ותקע בספידו

יש בישראל לפחות חוף אחד, שבו אישה לא צריכה לחשוש שיתחילו איתה גברים שעירים ונוטפי מקדם הגנה: חוף הילטון תל אביב. החוף הוכרז באופן לא-רשמי כחוף הכי גיי פרנדלי בעיר, וקיבל אפילו מתנה הולמת מאיגוד ערים דן לביוב - צינור שפכים פאלי ורחב-קוטר שנמתח בגאווה לאורכו. הזמן המתאים ביותר להגיע לחוף בבגדי ים אופנתיים, ולחשוף לעיני הציבור הבררן את השרירים החדשים שנבנו בדם, דיסקו ודמעות הוא באמצע השבוע - אז מופקע המקום בעדינות לטובת ההומואים, הלסביות, הבי, הטראנס ושאר ירקות. סטרייטים שחוששים מלינץ' מצד משטרת האופנה, יכולים להגיע בביטחה בעיקר בסופי שבוע, אז מותר לחשוף בגאווה את הפק"ל הנפוץ בשאר החופים - כרס שעירה וזוג מטקות. כמובן, שמי שרוצה להגשים חלום גברי קולקטיבי ולצפות בשתי נשים שמתגפפות בפומבי, מוזמן להגיע למצוק הכורכר שמעל לחוף ולהשקיף משם להנאתו.

חוף ירדן בכינרת: חוף החאפלות

כשחמולה שלמה מקבלת צו גיוס ויוצאת לבילוי בים, היא צריכה מקום מיוחד, שבו אפשר לעשות על האש בשקט ולא לדאוג כשהילדים הולכים לשחות. הים התיכון, אם כך, נפסל מיד - הרוחות יכבו כל מנגל עוד בינקותו, והמים מלאים גלים ומערבולות. גם הים האדום, שתקוע בקצה העולם, לא ממש מתאים. צריך למצוא מקווה מים קרוב ורדוד, והמועמד היחיד הוא אגם הכינרת. אחד החופים הפופולריים בכינרת הוא חוף ירדן, וכשמגיעים אליו בסופי שבוע, אפשר בקלות לחשוב שתוכנית ההתנתקות

נמצאת כבר בשלבי ביצוע מתקדמים: המקום כולו הופך בשבתות לעיר אוהלים, שעמוסה עד אפס מקום בעשרות משפחות מרובות-ילדים שעקרו זמנית מבתיהן.

שקט לא תמצאו שם, צפיפות וכמויות מסחריות של אוכל דווקא כן. כל משפחה מקימה לעצמה בחוף שכונת אוהלים משלה - ההורים דואגים למנגל, הילדים משתכשכים בהמוניהם באגם המידלדל. כך, בבילוי עצל שמורכב בעיקר מאכילה-שחיה-שינה, חולף לו סוף השבוע; במוצאי שבת מתרוקן חוף ירדן מיושביו הזמניים, החמולות מתפנות בחזרה למרכז הארץ, ואחרי הפקקים בכביש החוף כולם חוזרים הביתה ושותים את המים ששימשו אותם לרחצה.

חוף געש: כחול אשר על שפת הים 

מדי שבת מתמלאים השמיים מעל קיבוץ געש בציפורים אנושיות למיניהן: גולשי מצנחי רחיפה ונהגי טרקטורונים מעופפים. חוץ מהעובדה שזה כיף, לאנשים האלה יש עוד סיבה טובה מאוד להתעופף: ממש מתחתיהם נמצא החוף המועדף על הנודיסטים של אזור המרכז.

שלט גדול מטעם המועצה המקומית בכניסה לחוף מודיע שהוא סגור עד להודעה חדשה, אבל דיווחי תנועה מהשמיים בישרו שהרוחצים העירומים מצאו דרך להסתנן אליו. רוצים להציץ? סעו עד למצוק שעל שפת-הים של געש, השאירו שם את המכונית ורדו אל החוף. כשתראו מולכם איברים מידלדלים נהנים מהבריזה של הים - תדעו שהגעתם. אל תבואו עם ביקיני או עם ספידו, כי עוד יחשבו שאתם סוטים. 

בחוף אפשר למצוא הרבה פינות מבודדות בין הסלעים, כך שגם הביישנים יוכלו ליהנות משיזוף אחיד. כאן לכל אחד יש הרבה יותר ים, הרבה יותר חול והרבה פחות עכבות. 

חוף ניצנים: ערב טוב סטלנים!

אפילו דיבורי ההתנתקות סביבו לא מוציאים את חוף ניצנים מהשאנטי. בשנים האחרונות הפכו הצעירים את חוף ניצנים לחוף הסתלבט שלהם. הם מוצצים סיגריות ירוקות ובולעים כדורי אקסטזי צבעוניים - ובקיצור, עושים את כל הדברים הקטנים שהם מתגעגעים אליהם מאז נטשו את

גואה. בין לבין, האתגר הגדול שלהם הוא לאתר את השוטרים הסמויים שמחפשים את כל הדלוקים. רגע, אחי, אתה חשוב שההוא שם עם השרוואל טבעות בטיק הוא שוטר? לא מאמין לך.

בימי הקיץ מגיעים לחוף צעירים רבים, ילדי אור ירח בדימוס, שנהנים מהרומנטיות שמשרים הנוף וגרמי השמיים. גם הקפיטליזם התאהב במקום, ופסטיבלים כמו "בוםבמלה" וכפר המוזיקה של "קוקה קולה" כובשים את החולות מדי שנה.

מי שעוקב אחרי העתירות שהוגשו נגד העברת המתנחלים לחולות ניצנים כבר יודע שמדובר באזור חולי נדיר בריחוקו מהציוויליזציה. דיונות החול הרכות והזהובות ממש מתגלשות להן עד לשפת הים - מלטפות את הגלים ונותנות נשיקה לדגים. האווירה בחוף ניצנים היא קצת כמו בסיני, מין סוף העולם שמאלה, אבל ההתרעות היחידות באזור הן מפני הקרווילות שצפויות לנחות בקרוב. בקיץ הזה, הצבע השולט של הביקיני יהיה כנראה כתום.

החוף הנפרד בתל-אביב: רחצה בתשובה

בלב עיר החטאים, נצור בין חוף הגייז לחוף הסלבריטאים, שוכן לו חוף הדתיים. שמורת-הטבע הזו מיועדת בעיקר לשומרי מצוות שלא מעוניינים להיחשף לבני המין השני, וגם לסתם חילונים שנחה עליהם רוח הצניעות. השימוש בחוף מחולק על פי ימים: ימים ראשון, שלישי וחמישי מיועדים לנשים, ימים שני, רביעי ושישי לגברים. בשבת, למרבה הגעוואלד, הכניסה מותרת לשני המינים. את המחסום היעיל מפני מבטים לא רצויים של תל-אביבים סקרנים, מספקת הגרסה המקומית של גדר ההפרדה - חומת בטון אטומה שמקיפה את החוף מכל צדדיו, ונמשכת כמה מטרים לתוך הים.

חוף הדתיים אמנם נמצא בתל-אביב, אבל קשור רוחנית ורגשית דווקא לבני-ברק, כמו גם לשכונות דתיות באזור גוש דן. בעבר, בתקופות הקיץ, אף נהגה חברת "דן" להפעיל קו אוטובוס פופולרי שחיבר את בני-ברק היישר אל החוף. בסופי השבוע נוהגים זוגות צעירים לנצל את ההסרה הזמנית של מגבלות הצניעות, ומתגנבים לחוף הנפרד לרחצה לילית בעירום. כדאי רק לזכור לא להירדם שם - המשתמשים הקבועים עלולים שלא לאהוב את המראה שיתגלה להם בבוקר.

חוף מציצים בתל-אביב: להציץ לסלבז

כל פפראצי עברי שחושק להנציח על צלולואיד משמנים סלבריטאיים רוטטים, יודע בדיוק איפה למצוא את הסחורה: חוף מציצים בתל-אביב. החוף קיבל את כינויו ואת מעמדו כחוף האהוב על מפורסמים בזכות הסרט "מציצים" שצולם בו, בכיכוב החבורה של אורי זוהר, אריק איינשטיין ושות', ובניגוד לאורי זוהר, שזנח את חוף מציצים לטובת חוף הדתיים הסמוך, רוב הסלבריטאים עדיין מעדיפים להשתזף במגרש הביתי. בין הרוחצים הקבועים נמצאים ריקי גל, פנינה רוזנבלום, מאיה בוסקילה, דודו טופז ואחרים.  

גם מי שלא התברך בדם כחול מוזמן בהחלט להגיע אל החוף, שבניגוד לרוב החופים פועל במשך כל השנה. אלה שזוכרים את החוף בעיקר מהסרט שבו הוא הופיע, יופתעו לראות את תוצאותיו המרשימות של השיפוץ המקיף שנערך בו בעלות של ארבעה מיליון ש"ח: מקלחות חדשות ונוצצות, מתקני שעשועים לילדים, מתקני ספורט, כיסאות ומיטות שיזוף. לאחרונה גם הרסה העירייה את "הצריף של אביגדור", שהופיע בסרט, ובכך הרחיקה אותו עוד יותר מדמותו המוסרטת. אגב, לחוף יש שם חלופי - "חוף שרתון הישן" - שמקורו בבית המלון שעמד בעבר בסמוך אליו, במקום בו פעור היום בור ענק וריק.

חוף הארגמן בעכו: היי הג'יפה 

תושבי עכו אפילו לא צריכים להיכנס למים כדי לראות דגים. הם פשוט הולכים לחוף ארגמן בעיר, יושבים על החול, וצופים בחיות הקשקשיות צפות על הגלים, שתקניות מתמיד. פשוט מאוד: השפכים שמפעלי הסביבה מזרימים למים הורגים את הדגים והופכים את חוף ארגמן לחוף הכי ג'יפה בסביבה.  

חוף ארגמן נסגר כמו ריצ'רץ', כל שני וחמישי, בהוראת משרד הבריאות. דווקא הקיץ חשבו בעירייה שיהיה טוב, אחרי שהמפעל לתעשיות אלקטרוכימיות נסגר והמים הצטללו מעט. אבל רק אתמול יצאה הודעה שהחוף שוב אסור לרחצה בגלל שהשפכים מנחל נעמן הסמוך ערכו איתו היכרות מחודשת.

לרוחצים אין ברירה אלא להצביע ברגליים. הדגים הניצולים בורחים על נפשם לטובת איכות חיים ועוברים לחוף אכזיב. בכל מקרה, למען עתיד ילדינו, במשרד הבריאות מבקשים מתושבי האזור לפקוח עין (עדיף לא בתוך המים) ולהישמע לאזהרות.

חוף הים בגוש-קטיף: הקיץ האחרון של איתכם

כמה שחופי גוש-קטיף מזכירים את חופי תאילנד המחשמלים: החול זהוב - ועצי הדקל זקופים. רק פרט קטנצ'יק אחד מפריע לפסטורליה: כאן צריך להתפלל שלא ייצא פתאום מהמים מחבל.

ולא מדובר בסתם פראנויה: לפני כשנה הגיחו לחוף ליד תל-קטיפא שלושה מחבלים לבושים בחליפות צלילה שהתכוונו לבצע פיגוע ביישוב. הם

היו מצוידים בטילי נ"ט והספיקו אפילו לירות אחד מהם. רק תושייתם של חיילי צה"ל, שחיסלו את מחבלים, מנעה אסון.

אבל התקרית הזאת לא מפריעה לתושבי הגוש לפקוד בהמוניהם את שלושת החופים שמשמשים את הישראלים: חוף אשלים, חוף הדקלים וחוף שקמה. ובעולם החופים של גוש-קטיף, כמה אירוני, יש גבולות ברורים: יש חוף לדתיים וחוף לחילונים; יש חוף לנשים וחוף לגברים.

בימים רגועים יותר היה חוף הדקלים משובץ בתיירים שהגיעו למלון הסמוך. היום האורחים היחידים הם פעילי ימין שהגיעו למקום כדי לסכל את תוכנית ההתנתקות - והם משכשכים בים בזמן שמתפנה בין המחאות הכתומות. אם הכול יתקתק כפי שהממשלה מתכננת, הקיץ הזה יהיה הקיץ האחרון של החופים בגרסתם הישראלית. המתנחלים ייאלצו להסתפק בחוף הסטלנים בניצנים.