דגים והעיר הגדולה: צוואר הבקבוק
חונכנו להאמין שהמדינה אחראית לתושביה. שהיא חכמה, מעניקה ביטחון פיזי, חברתי וכלכלי, מנהלת את משאביה לטובת הדורות הבאים. איננו יכולים לכן להסכים למדינה של היום, גוף מת שאוכלי הנבלות והתולעים עושים בו מה שהם רוצים בטענה שהם מיטיבים איתו ואיתנו, התושבים. צור שיזף ממשיך במסעו באילת
- בחלק הראשון, צור שיזף נזכר באילת של פעם וחוזר לאילת של היום.
- בחלק השני, מגלה צור איך הכרישים מנסים להשתלט על המפרץ.
-
ואילו בחלק השלישי, מזכירים לצור "מה קרה לדליק ".
ללב פישלזון, ממיסדי החוג לביולוגיה ואוניברסיטת תל אביב. יש עיניים כחולות חודרות וגם כשהוא יושב מאחורי השולחן הגדול בחדר הצנוע שלו, בגיל 82, פרופסור אמריטוס, יש בו עוצמה מצמיתה. "מפרץ אילת הוא כמו בקבוק שסופו צואר צר." אמר לב. "הצואר הוא ראש מפרץ אילת. ואין פיתוח בלי פגיעה. ססטינאבל דבלופמנט לא קיים".
כמה אני מסכים עם לב. אם הייתי יכול, הייתי זורק את המילה הצבועה הזו – את הפיתוח בר קיימא, שנשמע כמו שם של מחלה - לפח האשפה של הלשון.
לכתבה הקודמת
"תזכור מה קרה לדליק"
צור שיזף
צור שיזף ממשיך במסעו באילת, מגלה כיצד האומנים חשפו תעלול נדל"ני ועצרו אותו, ומספר על שיחת טלפון אחת הזויה ומוזרה מאנשי עמותת "צלול". כתבה שלישית בסדרה
"הרבה מהשאלות שאתה מעלה, קשורות באיך המדינה תחליט מה היא רוצה באילת. ברור שנוכחות של 200 אלף אנשים תפגע במפרץ. אבל אין תוכניות ברורות."
לב, כמוני, הוא איש של המדינה הישנה, זו שגוססת מול עינינו ואנחנו בתמימותינו מנסים להציל. אותה מדינה שחונכנו להאמין שהיא אחראית לתושביה, שהיא חכמה, מעניקה ביטחון פיזי, חברתי וכלכלי, מנהלת את משאביה לטובת הדורות הבאים, לא הגוף המת שאוכלי הנבלות והתולעים עושים בו מה שהם רוצים בטענה שהם מיטיבים איתו. איתנו.
טיפה אחת, והכל נשפך
"המפרץ מזכיר לי כוס מלאה. אתה מוסיף טיפה הכל נישפך. כלובי הדגים הם הטיפה. לפני 15 שנה בירכתי את מגדלי הדגים כי זה מפעל ציוני, אבל אני לא יודע מה יהיה בעוד 4 שנים ותשים לב, אני לא מדבר על ביולוגיה, אני מדבר על האדם ובריאותו. מה שמפחיד אותי זה העומס הביולוגי- אני מוכן להסתכן ולהגיד שיש יותר ביו-מסה של דגים בכלובים מכל הדגים שיש בראש מפרץ אילת.
"ל-2000 טון דגים אתה זורק 6000 טון מזון. הדגים לוקחים 16-18% מזה והשאר נפלטים כשתן וצואה או כאנרגיה לים.
"ב-1998 מוניתי כראש וועדה שבודקת את השפעות המגדלים על ראש מפרץ אילת וכשהם הרגישו שאני מגיע לתוצאות שליליות הם הקימו עוד וועדה וכשהיא הגיעה לתוצאות לא טובות, הם הביאו את המומחים הבינלאומיים. הסערה התרכזה באלמוגים ואני לא השתתפתי בה, כי הים הזה הוא לא רק אלמוגים וכי אלמוגים חיים ומתים ואתה לא יכול להוכיח שהכלובים הורגים אלמוגים.
אבל אפשר להוכיח שהכלובים פוגעים בסביבה. במשך 3 שנים ערכנו מחקר ציטולוגי-כימי והוכחנו שיש פגיעה סרטנית גנטית ופיזיולוגית בצדפות. בשלוש השנים האלו לקחתי חשמנונים, שאלו דגים שחיים גם בשונית וגם בכלובים, ובדקתי את הבריאות שלהם. אלו דגים שחיים שנה וחצי. אפשר לבדוק בהם השפעות במהירות.
בבלוטות של אלו שאספנו ליד כלובי הדגים, מצאנו כליה, טימוס וכבד פגועים. וכל זה מתקיים בקוקטייל של זיהום שמורכב מנמלים, פוספאטים, אנשים ושיטפונות. כלובי הדגים מקבילים לביוב שהוזרם לים ושנגדו נלחמנו 15 שנים. מה שלא צריך להיות בים – שלא יהיה ים. אם לא צריך ים – אז בסדר, תעשו מה שאתם רוצים.
"הבעיה עם אלמוגים שהם דשא חי – הם צריכים תמיכה ביולוגית נמוכה, הם יצורים של אזור אוליגטרופי - דל תזונה , הם מייצרים 80% מהמזון של עצמם אם תיקח מהם את האור – הם שוקעים, אם תעלה את כושר הייצור במים – אתה מוריד את כושר הייצור של האלמוגים." חוקרי האלמוגים מניחים שאם האלמוגים נפגעים, הם נפגעים כי מישהו או משהו מעלה את העכירות. אבל זו הנחה. לא הוכחה.
בעיות אקולוגיות קשות
"יש לנו עוד בעיה" אמר לב, "שימור החומר, יש בוצה מתחת לכלובים, חלק מוסע על ידי הסערות הדרומיות לעומק, באביב יש עירבול אנכי. החומר החוזר יכול להזיק לנו. כמו השפד"ן שכל רעלי הבוצה שלו חוזרים לחופי תל אביב.
"וקיימת כמובן בעיית התיירות- עיר ליד הים שאם לא מנהלים אותה כמו שצריך, מזרימה פסולת, אבק, שטפונות וביוב לים. אבל האם יש פגיעה בשמורה? זו שאלה טובה. סטודנטים שלי שבדקו את הנושא לא הבחינו בכך. זו הבעייה עם האלמוגים וכלובי הדגים. יש המון דברים לא ברורים והמון אמוציות. ולכן המדינה צריכה לחשוב אם היא משקיעה מחשבה בלישמור או נותנת לאנשים פרטיים לנהל את מה שהם רוצים. קוצר הראייה ואולי יותר גרוע – הטיפשות המנהיגותית, שלא מבחינה בין תפל ולא תפל, בין חשוב ולא חשוב ואני לא מדבר על אתיקה שבה המנהיגים שלנו לא מקיימים שום דבר.
"לרפי פרידמן, הבן של מי שהקים את המצפה התת ימי, יש חוות דגים של 20 דונם ליד אילות שעובדת על המים של חברת חשמל. אני עזרתי לו. זאת אומרת – פיילוט יש."
"להעביר ליבשה?" אמר לי שמוליק אחר כך כשעמדנו על סיפון הספינה שאוספת את הדגים "אתה יודע כמה שטח צריך? עומק בריכה לעבודה זה לא יותר ממטר מים וזה אומר 600 דונם שמי ייתן לנו? ותראה פה, על דונם וחצי אנחנו מגדלים מאות טונות. ויש גם את עניין טיהור המים, צריך פילטר ביולוגי, זה לא חוכמה להוציא את המים כמו שהם מהברכות בלי לטהר אותן, זה דבר לא זול-"
"ההעברה ליבשה תהיה יקרה יותר ואם זה לא שווה – אז שלא יגדלו. שיגדלו בים התיכון שבו כבר מגדלים. אם כי-" אמר לב, " מה שמייצר את העומס האורגני, זה מה ששוקע ולכן אם היו שואבים את הבוצה על ידי משאבה, מפרידים וממחזרים את המים – זה היה פותר חלק גדול מהבעיה."
שאלתי את לב על התוכניות של אילת, על הכפלת העיר של משפחת דנקנר, על דיסנילנד שרן פקר וחבריו מתכננים. שאלתי אותו אם גורלם של השוניות יהיה כמו פרחי הבר שטרחנו להגן עליהם רק כדי לכסות את הפרחים השמורים בשכונות בטון, במצפים בגליל, בהתנחלויות, ביישובי הכוכבים, בבנה ביתך הבזבזני, באתרי אשפה חוקיים ולא חוקיים. שאלתי אותו אם המלונות המצרים – 200 בשארם א-שייך ועד כמספר הזה עד טבה, לא משפיעים על המפרץ לא פחות מכלובי הדגים. המערכת שבין נואייבה וטבה שלה אין ביוב מרכזי ושפכי המלונות של מאות החדרים והזיהום האנושי זורמים ישירות למפרץ.
לפנייה לכתב/ת 
צור שיזף
צילום: טל כהן
"התולעים עושות בעיר כברצונן"
צילום: איציק אדרי
