"רק אל תוציא אותי ילדה טובה"
צופית גרנט היא קודם כל שחקנית מסורה, אמא דאגנית ואשתו המגוננת של המאמן הלאומי. למרות הדימוי הוולגרי, היא מגדירה את עצמה "עדינת נפש". עכשיו היא מככבת ב"דיסטורשן", סרט ישראלי חדש, ושמישהו ינסה לעצור אותה
תעשה לי טובה, אומרת צופית גרנט ברגע לא צפוי של הרהור פנימי, ותשתדל שהכותרת של הכתבה לא תהיה קשורה לפיפי. שנייה אחר כך היא תופסת את עצמה ומתאפסת: "אני מזהירה אותך, רק אל תוציא אותי ילדה טובה".
גרנט מבינה את חוקי המשחק. בכל זאת, עם נחמדות לא מייצרים דימוי פרובוקטיבי, והדבר האחרון שחסר לה הוא שפתאום אנשים יחשבו שהיא איזו דודה. זו גם הסיבה שבשנים האחרונות היא דוחה על הסף תפקידי אמהות, ומסרבת בנימוס לקמפיינים למכונות כביסה. את התפקידים שלה היא מעדיפה עסיסיים יותר, והדבר היחיד שבא לה לפרסם זה דווקא מכוניות מירוץ. אתם יודעים, האימג' מחייב.
כמי שבנתה את הקריירה הטלוויזיונית שלה על שתיית שתן, שהייה באמבטיות ספגטי, שאלות תמימות לכאורה ומזמוזי חיבה מסיביים של אורחיה, גרנט מבינה היטב כיצד היא נתפסת על ידי הקהל: אשה חופשייה, שלא דופקת חשבון. היא דווקא חיה עם הדימוי התקשורתי שלה בשלום. גבולות מעולם לא עניינו אותה, וליישר קו עם המיינסטרים זו אפילו לא אופציה מבחינתה. שנים שמנסים לתקן אותה, למשוך אותה למרכז, אבל גרנט מסתדרת מצוין בשוליים. המיינסטרים, היא משוכנעת, יתיישר בסופו של דבר איתה. "לא מזמן פגשתי את הפרסומאי אילון זרמון והוא אמר לי, 'את חתיכת תופעה'. שאלתי אותו למה, באמת לא עשיתי שום דבר, והוא אמר: 'את לא אישיות פרובוקטיבית, זו הנוכחות שלך שהיא פרובוקטיבית'. מאז אני לא מפסיקה לחשוב על זה. ובאמת, אני לא חושבת שזו הפרובוקציה, אלא הכנות שלי, שאולי קצת מלחיצה. בכלל, כלי ההישרדות שלי מהיום שההורים שלי התגרשו זה להיות טובה. אני בן אדם טוב, לא פוגעת באנשים. זה נכון שאגיד לך מה שאני רוצה להגיד לך, אבל אתה יכול לפגוע בי באותה מידה. אפילו אברהם, כשיש תקופות שהוא משמין וכולם יורדים עליו, הדבר הראשון שאני אומרת לו זה: 'תמיד תזכור שככה יש לי הרבה ממך לאהוב'".
כבר 12 שנה היא אשתו של אברהם גרנט, כיום מאמן נבחרת ישראל. עומדת לצידו, מגוננת כשצריך, סוגרת חשבונות עם מי שמלכלך עליו. "לפעמים אני פשוט מעדיפה שהאש תעבור דרכי, אני לא מגוננת עליו. זה גם מתוך תחושה שיש דברים שיותר טוב שהוא לא יתעסק בהם. אבל אני לא עושה שום דבר שהוא לא רוצה שאני אעשה. אנחנו מאוד מחוברים בקטע הזה. אני לא אגיד מילה, לא על אברהם ולא על אף אחד אחר, בלי שהוא יידע שיש סיכוי שאני אגיד. אפשר לחשוב, אז היו שני משחקי נבחרת ונכנסתי באבי רצון, אבל זה הגיע לו. חיכיתי הרבה זמן להיכנס בו. אז אם נותנים לי את ההזדמנות, אני אוותר עליה?".
אפשר לחשוב מה הוא אמר. לא כולם מוכרחים לפרגן לאברהם.
"זה לא שהוא לא מפרגן, אלא הוא משתלח בכל פעם שרק מתחשק לו, ויש לו תוכנית משלו לעשות את זה".
אם תפגשי אותו ברחוב, שיעבור למדרכה השנייה?
"אתה מכיר את הבדיחה על שני חבר'ה שנפגשים ואחד אומר לשני: 'כרגע הצלתי בחורה מאונס'. אז השני אומר: 'וואלה, איך עשית את זה?', אז הראשון אומר: 'התאפקתי'. אותו דבר גם לגביי, אני מתאפקת".
הם הכירו בבליינד דייט דרך חבר משותף. שלושה שבועות אחר כך הוא הציע לה נישואין, ושלושה חודשים מאוחר יותר הם כבר היו זוג נשוי. יום אחרי החתונה, היא נזכרת, כבר רצתה להיפרד. "גיליתי שאני בהיריון עם דניאל. זה נודע לי מיד אחרי שהתחתנו, והרגשתי כמו מישהי ששמו לה אזיקים על הרגליים. עד גיל 27 הייתי פרפר חופשי - והייתי חתיכת פרפר - ופתאום במכה אני גם בהיריון וגם נשואה. אני זוכרת שרציתי למות, רציתי ללכת, בכיתי כל הזמן. ואברהם כל הזמן אמר לי: 'זה יעבור, אל תדאגי, אנחנו נהיה זוג נהדר'. זה לקח לנו זמן, ההיכרות שלנו. לא באמת הכרתי אותו בשנים הראשונות".
אז קודם התחתנתם ורק אחר כך התאהבתם?
"אני חושבת שקודם התחתנו, ואז לקח כמה שנים עד שהכרנו, אבל היינו מאוהבים. וגם אחרי שעברתי את המשבר, שנמשך חודשיים, פתאום התאהבתי בו בצורה מטורפת. הייתי מודה לאלוהים עליו".
שנים שהתקשורת מתקשה לעכל את הזיווג ביניהם. אם הדימוי התקשורתי של צופית הוא של אשה טמפרמנטית וחסרת גבולות, שמשתעממת בקלות, אברהם נתפס כניגוד הישיר שלה: מרוחק, מופנם ובלתי מתמסר. "אחרי ששתיתי את הפיפי, אמרתי לאברהם שעשיתי לו אפ גרייד, כי אם הוא חי עם כזאת מופרעת, כנראה שהוא לא הפוץ שכולם חושבים. הוא איש מלא הומור, אדם נהדר".
את התוכנית שלה, היא אומרת, הוא בקושי רואה. "במידה מסוימת זה מתסכל, אבל זה גם בסדר, כי לא כל כך אכפת לי. נשבעת לך, הכי אמיתי אני אומרת לך בעולם, אני מבררת את זה עם הפסיכולוגית שלי. חוץ מזה, אברהם ואני כל הזמן בדיאלוג. אני מספרת לו כל פיפס, אבל לפעמים אני באמת קצת נכנסת בו: 'למה אתה לא רואה, למה אתה לא מתעניין'".
ההורים שלך התגרשו בגיל צעיר. מפחיד אותך לעשות לילדים שלך את אותו הדבר?
"כן, מאוד. לא הייתי רוצה לפגוע בהם. ההורים שלי התעסקו בעצמם, אבל אני מוכנה ללכת מאוד רחוק כדי לא לפגוע במשפחה שלי, נקודה. אם זה בגלל הטראומה שהשאירו הגירושין או בגלל שזה האופי שלי, כי אני לא טובה במלחמות. גם כשאני רבה עם אברהם, אני המון פעמים מוותרת. אני לא מתעסקת יותר מדי במה שהרבה זוגות אחרים מתעסקים - רכושנות וקנאה, ואיפה אתה ומתי תבוא. פעם הייתי הרבה יותר רכושנית".
בשנה האחרונה, כאמור, היא מנחה את "מי מפחד מצופית גרנט" בישראל 10 ("אני חושבת שבזכות התוכנית הזו יותר אנשים בטוחים שאני אינטליגנטית, משהו שלא היה מובן מאליו בתקופת 'מילקשייק'. אז חשבו שאני סתם מטומטמת"). מהתיאטרון היא לקחה חופש, אבל מבטיחה לחזור תוך שנה גג. השבוע מסיימת תוכניתה עונה מוצלחת ועתירת רייטינג, במונחים של הערוץ, ובקרוב היא תנחה כמה ספיישלים, שבהם תשוב לראיין מפורסמים בשיטותיה המקוריות.
לא תמיד היה לה קל, היא נזכרת. כשנתנאל סמריק, מפיק התוכנית, הציע לה את הקונספט, היא הזהירה אותו שהוא לא יודע למה הוא נכנס. "אף אחד לא ירצה לבוא לתוכנית שלי", התעקשה. אבל סמריק הרגיע אותה ואכן, עם קצת עזרה מבמאי התוכנית אמיר (פלדי) פלדמן, הפכה "מי מפחד מצופית גרנט" למקום האולטימטיבי למפורסמים שרוצים להגג על חייהם.
גרנט לא חוסכת מאורחיה שאלות מביכות, אך לזכותה ייאמר שגם כשהיא פולשנית, היא עושה שימוש מתוחכם ומחושב בחייה האישיים. "לשאול מישהו אם הוא אוהב סקס זו שאלה לגיטימית בעיניי", היא אומרת, "מה גם שאני לא יורדת לפרטים. אתה לא חייב לספר את הסודות הכי אפלים שלך ואם הם במקרה הומואים או לסביות, אני לא אוציא אותם מהארון. אני לא עיתונאית, אין לי עניין להיות אחת כזו. אין לי עניין לפגוע. היתה לי לא מזמן מרואיינת שהתחילה ללכלך על מישהו שהיה קרוב לה. עצרתי את הראיון, לקחתי אותה הצידה ואמרתי לה: 'מותק, את עושה לעצמך נזקים'".
שאלת את מאיה בוסקילה אם יש לה ניסיון עם נשים. תרשי לי להפנות אלייך את אותה שאלה.
"בשביל מה לי לענות על זה? אם תשאל אותי אם אני אוהבת סקס, אני אגיד לך שאני חולה על סקס, אבל נשים לא נראות לי אופציה, אני לא לסבית".
גרנט מודה שתסמיני הגיל מדאיגים אותה. "הכי אני פוחדת מהשמנה, כי זה משפיע עליי רע. אני לא אוהבת את עצמי. אני תמיד אומרת שיש לי הפרעת אכילה, אני כמו בולמית שאף פעם לא מקיאה ואנורקסית שכל הזמן אוכלת. זו השפיות שלי. אבל במהות, הייתי רוצה להיות בן אדם שכמעט ולא אוכל. אני יכולה להסתכל במראה ולהגיד לעצמי, אוי, איך את נראית. כשאני מעלה שני קילו, אני בכלל לא מסתכלת במראה. אני לא אובססיבית, אבל שומרת. אני ממש לא מרגישה טוב כשאני מלאה, זה מעיק עליי. אני שונאת את עצמי כשהפנים שלי מלאות".
בשבוע שעבר עלה לאקרנים סרטו החדש של חיים בוזגלו, "דיסטורשן", שבו מגלמת גרנט שחקנית תיאטרון המנהלת רומן עם גבר נשוי. זהו רק חלק קטן מעלילת הסרט, שגיבורה הראשי הוא בוזגלו, במאי ומחזאי הסובל ממחסום יצירתי, ומתקשה לעמוד בדד ליין שהציבו לו מנהלי התיאטרון. הסרט מתרחש על רקע תקופת האינתיפאדה והפיגועים, וגיבוריו הראשיים של הסרט מתאמצים לנהל את שיגרת חייהם ומיטלטלים בין חרדה לייאוש.
"זה הסרט הכי אישי ואמנותי שבוזגלו עשה. הוא קיבץ סביבו הרבה חברים, אנשים שעבד איתם במהלך השנים, ואמר לנו שזה סרט 'דוגמה'. הוא עשה חוזים עם הסוכנים שלנו, כל אחד לפי שכרו הוא, ואמר שאם הסרט הזה ירוויח, כולנו נקבל כסף. אני התנדבתי לסרט הזה, כי אני מאוד אוהבת את חיים. הוא איש מקסים בעיניי, ובינינו, הרווחתי מהסרט הזה כמו שמזמן לא הרווחתי בסרטים. יום אחד הוא התקשר אליי ואמר לי: 'צופית, יש לך צ'ק שמן'. ואני מאוד גאה בו על זה. כי שחקנים, בשם האמנות, מוכנים לעשות הרבה דברים חינם".
גרנט היא אמא לדניאל (12) ורומי (10). הסרט אומנם מתאר את תקופת הפיגועים הסידרתיים, אבל גרנט מודה שגם עכשיו, בשקט היחסי שנוצר, היא די חרדה. "הילדים שלי קטנים, אז הם מחוברים אליי ולאוטו שלי. הם לא נוסעים באוטובוסים לבד. כשאני עומדת בפתח של קניון, אני תמיד עושה את זה נורא מהר. ואם אני עומדת עם האוטו ליד אוטובוס, אני משתדלת לברוח".
כמה את חרדה מהמצב הביטחוני?
"מאוד חרדה, בעיקר מההתנתקות וממה שעלול להגיע בעקבותיה. אני תומכת בהתנתקות מתוך תחושה שצריך להחזיר להם את מה ששייך להם. נורא מפחיד אותי שהתהליך הזה ייעצר, כי תהיה שפיכות דמים בין שני המחנות. גם מאוד מפחיד אותי שתהיה שפיכות דמים מחודשת של אינתיפאדה, ושוב זה יפסיק את תהליך השלום.
"להבדיל מהרבה אמנים אחרים, אני נותנת בתוכנית שלי ביטוי לחשיבה הפוליטית שלי. אני שמאלנית. אני חושבת שצריך להקים פה מדינה פלשתינית, שאנחנו צריכים להתנתק מהמקום הזה של מדינת כיבוש. אני גם חושבת שאנחנו לא צריכים לגמור את ההתחשבנות שלנו עם גרמניה. אני שונאת את גרמניה ולא מתקרבת לשם ולא לאוסטריה, מתוך עיקרון. גם לא קונה מכשירים גרמניים. זו פשוט שערורייה שאנחנו בכלל במערכת יחסים עם מדינה שלא הוקיעה בתוך החוק את תופעת הניאו-נאצים. זה האני מאמין שלי".
אפרופו ה"אני מאמין" שלך, אמרת קודם שלהיות טובה זה כלי ההישרדות שלך. את עדיין מרגישה כך?
"היום אני כבר לא שורדת. היום זה ברמה של תובנה. אני לגמרי חיה, לגמרי בן אדם עם דרך".
אולי זה הגיל (40), שמרכך באופן טבעי, אולי זה הטיפול הפסיכולוגי שהיא עוברת בשנים האחרונות, מה שבטוח זה שגרנט שיושבת מולי נראית שלווה יותר, בטוחה יותר בעצמה. "יש לי הרבה יותר שקט נפשי ומרחב, וגם הרבה יותר פתיחות", היא אומרת. "בכלל, אני שלמה עם עצמי מאוד".
אפילו הביקורות, שפעם סימנו אותה כמטרה נוחה, מגלות את גרנט מחדש. "מדובר באשה אינטליגנטית ומצחיקה, שנעה בקלילות בין פרסונה סטנדאפיסטית משכנעת לבין חיקוי משכנע לא פחות לפקאצה הממוצעת, ובתוך כל זה היא יודעת להפיק מעצמה רגעים בהחלט מקסימים של אמפתיה", כתבה עליה אריאנה מלמד ב-YNET.
עם זאת, גרנט יודעת שעל הדימוי התקשורתי שהיא מתחזקת, היא לפעמים גם משלמת מחיר. זו אולי הסיבה שכשהיא נדרשת להסביר את עצמה, היא מסתבכת. "אומרים עליי שההתנהלות שלי וולגרית, אבל אני יודעת שאני לא, כך שלא אכפת לי מה חושבים. אני עדינת נפש, לא מסוגלת לפגוע בזבוב. אתן לך לרמוס אותי ולא אפגע בך. וגם אם תכתוב עליי כתבה מחורבנת, עם כותרת מסריחה, ותכתוב שאני בהמת אדם, לא אגיד לך כלום.
"אני חושבת שמי שנתפס לאימג', וחושב שמאחורי האישיות שלי מסתתרת מישהי נורא מופרעת ואגוצנטרית ומוחצנת שתעשה הכל לטובת רייטינג, לא רואה אותי נכון. אני לא מאיימת. לא באמת. אני שחקנית נטו, שאוהבת את העבודה שלה אהבה ענקית ומוכנה לעבוד בזה, ולא תמיד בעד המחיר הכי גבוה. לטובת האמנות שלי אני מסוגלת ללכת מאוד רחוק. אני לא פוחדת ממה שחושבים עליי, זה פשוט לא מעניין אותי".
כשאני מנסה לברר איתה האם מאחורי הפרובוקציות מסתתרת, כמאמר הקלישאה, ילדה שרק זקוקה לתשומת לב, גרנט דוחה את הפסיכולוגיה בגרוש. "אני חושבת שממש לא. אין לי צורך שיסתכלו עליי ויראו אותי. אני חושבת שיכולתי לעשות שיסתכלו עליי ויראו אותי גם אם הייתי עושה ציצי גדול או סתם הייתי מדברת על כדורגל".
אז מי מפחד מצופית גרנט, אני שואל אותה. "כנראה מי שלא מכיר אותי באמת", היא עונה.
מי מפחד מצופית גרנט, יום א', 21:00, ישראל 10
לפנייה לכתב/ת 
