מאסר על תנאי לנער שתקף מינית תלמידה

בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר היום (ד') שמונה חודשי מאסר על תנאי ותקופת מבחן של שנה, וכן עבודות שירות לתועלת הציבור, על נער בן 16 מאזור המרכז שהורשע בתקיפה מינית של תלמידה.

בתחילה הואשם הנער בחמישה אישומים ובהם גם אונס. בעסקת הטיעון הוא הודה בשני האישומים שבהם הורשע לבסוף: מעשה סדום וניסיון שידול לבעילה של נערה בת גילו.

על פי כתב האישום המתוקן, הוא ביצע את המעשים כשהיה בן 13, בשנת 2003. לאחר סיום הלימודים נכנסה איתו תלמידה בת גילו לאחת הכיתות בבית הספר על פי בקשתו, אז הוא סגר את דלת הכיתה, הצמיד אליה שולחן, וביצע בה מעשים מגונים ואף ביצע בה מעשה סדום בהסכמתה. כמו כן, הוא הודה כי באותה תקופה פנה לשניים מחבריו והציע להם לקיים יחסי מין עם נערה אחרת תמורת 20 שקלים עבור מין אוראלי ו-50 שקלים עבור מין רגיל. זאת תוך שהוא מנצל את העובדה שהנערה אוהבת אותו ושומעת בקולו.

בבית המשפט, בשבתו כבית משפט לנוער, הוצג תסקיר שירות המבחן לנוער שבוצע בעניין. התסקיר הצביע על בעייתיות רבה במצבו, כיוון שמדובר בנער הסובל מקשיי למידה, מקושי בקבלת סמכות ומבעיות בתפקוד.

קצינת המבחן סיפרה כי למרות שהודה בכתב האישום הוא הכחיש בפניה את המיוחס לו והשליך את האחריות על הנערה שבה ביצע את מעשה הסדום. כמו כן, על פי הערכת מאבחנים, נמצא הנער בסיכון לביצוע חוזר של עבירות מין, בין היתר בשל ההכחשה המהותית של המעשים והכחשה של הפן הנצלני של מעשיו. כל זאת בין היתר גם בשל עמדה מכחישה של הוריו אשר אינם מכירים בבנם כמבצע עבירות מין, עמדה שאינה מאפשרת תהליכים טיפוליים.

מאותו תסקיר עולה כי הנער לא הביע כל תובנה לחומרת מעשיו, להשלכותיהם ולמרכיב הנצלני שבהם ולא מצא במעשיו פסול. מאוחר יותר דרשה עורכת הדין שלו לבצע תסקיר משלים שהצביע על שינוי מסוים בעמדתו, בהבנתו של הנער ובמסוגלותו לקבל אחריות על מעשיו. אך הוא עדיין התקשה להסביר אותם.

קצינת המבחן המליצה שלא להרשיע את הנער, ולהעמידו בפיקוח לתקופה של חצי שנה. התביעה, באמצעות עו"ד תמי זנגו, אמרה בבית המשפט כי החליטה להסתפק בעונש מקל בשל גילו הצעיר של הנער, שלומד היום בבית ספר מקצועי בכיתה י'.

השופטים: להבטיח את המשך הטיפול בנער

השופטים שלי טימן, תחיה שפירא ושרה ברוש, כתבו בגזר הדין כי "קשה היא גזירת דינו של קטין וכי מדובר בשיקולים מורכבים וסבוכים הכוללים בתוכם אינטרסים רבים אשר חלקם מנוגדים זה לזה.

"משום חשיבותו הרבה של גורם השיקום כאשר מדובר בנאשם קטין, וכדי לאזן כראוי בין השיקולים, יש לעיתים לשלב בין ענישה והרתעה לבין המשך ההליך הטיפולי. דומה כי גישה זו, תוך מציאת האיזון הנכון עולה בקנה אחד הן עם הצורך להעביר מסר מחמיר ומרתיע לנאשם ולנערים מסוגו, ומאידך גיסא מאפשרת את מימוש האינטרס האישי והציבורי", כתבו השופטים.

לדבריהם, מדובר במעשים מכוערים כשהנאשם ניצל את אהבתה של המתלוננת, את גילה הצעיר ואת מצבה לצורך סיפוק יצריו המיניים ואף ניסה לשדל את חבריו לעשות כמותו. הם קבעו כי "מעשים כגון אלה מחייבים התייחסות מחמירה".

השופטים הסבירו כי שוכנעו שבראש ובראשונה יש להבטיח את המשך הטיפול בנער בתקווה שישנה את דרכיו. עם זאת, הם לא הסכימו שלא להרשיעו כפי שביקשה עורכת דינו.