ללכת עד הסוף

חמישה שופטים (אם עושים מערוף לשירז טל וסופרים גם אותה)

אשל עזר, האיש שאוהב לידות אבל היה מעדיף את הגרסה עם הכרוב (כי בכרוב יש פחות קלוריות מאשר בלידה); אלימור זילברמן, תהרגו אותי אם אני זוכרת מילה אחת ממה שהיא אמרה; מיקי בוגנים, הדיווה מהגיהנום, ראש לשועלים, שסיפק את הסחורה והפתיע ברפליקות יצירתיות; בטי רוקוואי, שהביאה איתה את העין השלישית והנשמה היתרה וגם נתנה בדאחקות נון-שאלנט; וכאמור, דוגמנית העל שירז טל, עלה התאנה המקצועי דה-לה-שמטע.

גוטמן והרביעייה. נקווה שחסכו כסף לגמר

הרשות השניה

שיכורה מאדי הדלק של המכרז, מועצת הרשות השניה החליטה שהתוכנית לא ראויה למאכל צופים. זה התחיל באיומים לפסול את התוכנית, המשיך לדיון מיוחד בכנסת, ודעך לקול ענות חלושה ולהחלטות לדחות את שידור התוכנית ב-35 דקות (!), לשדר בסיום כל פרק דעת יחיד על הסוגייה ולקיים פאנל מיוחד עם סיום העונה כולה, שידון בהחלטה הקריטית, ובכן, האם לשדר את העונה. "הדוגמניות", שגם ככה לא בדיוק התאמצה לדלל את מינון הפרובוקציות, לקחה את המתנה בשתי ידיים (פרומו: הדברים שמותר לכם לראות בתשע שלושים וחמש) וקפצה על עגלת הרייטינג שאלוהים יודע שבדרך כלל לא עוצרת בערוץ עשר, אפילו לא כדי להוריד נוסעים.

חצי הגמר

פיאסקו מאכזב ומעליב באירוע טלוויזיוני שאמור היה להוות הקדמה לטקס נוצץ, זוהר ומותח. משחק מקדים שקמל עוד לפני שהתרומם. דלות האולפן, העליבות של הבנות וההנחייה המאולצת, די הוציאו את החשק. נשאר רק לקוות שההפקה חסכה את הכסף כדי לשים אותו על הגמר.

פלגים פלטינות – ריצה מהירה על הרגעים הגדולים

היינו איתן על חוף הים, שם התוודענו לאטיטיוד של אינס, לבכי של אנג'ל, לצ'יפיות של אוולין, לבטן של דניאלה ולשאר מרעין בישין. היינו שם כשאנג'ל סירבה להיפרד מהמחלפות שלה וקיבלה פס מהשופטים דווקא בתוכנית בה נעתרה לספר. הכרנו בעקיפין את הבן של השלוש של אוולין, את המשפחה השכולה של נטע, את ההורים המאמצים של בלו ואת החבר הלא-חבר של ויקטוריה. נחשפנו שלא באשמתנו למספר הגברים המשוער איתם חלקה עדי סטרוד יצוע משותף ואימצנו את האשה והצ'דיק, הלהיט הפונטי, מיתר. ניחמנו את אינס כשבכתה, ובכתה שוב, ועוד קצת, ועוד טיפה, עד שהפכה לכוכבת וכבשה את העולם. מחינו כשנטע קריסי הלכה וחזרה, צעקנו "הטיקט! הטיקט" כשמיתר כבר איבדה עניין, חיכינו לדם בקרב אוולין-ויקטוריה, וכמובן - התרגשנו כשגלית גוטמן הצטרפה למעגל הדומעות בפרידה מאוולין, ופטרנו את העניין כהורמונלי. 

במי כדאי לבחור? פרנקלי מיי דיר, איי דונט גיב א דאם. ליאת בן רש"י (הטוענת למחוננות), ליאת בלו ("האחות המרוקאית של ה'תר לוקליר") וויקטוריה (הבחורה שרבה עם אוולין), כולן היינו הך. ישנה כמובן אוולין, שקיבלה עיטור כבוד ועלתה לפיינל פור, אבל זה יותר בבחינת השר לפיתוח אזורי מאשר התמודדות של ממש.

לאוולין, מרבה הצער, אין סיכוי להתברג בצמרת, ואף אחת מהמויאליות בשלישייה המובילה לא תשתלט על נתח צפייה בתקופה הקרובה. אז בעמודי הפרסומות תהייה עוד בחורה עם סבון. נתגבר. ובכל זאת, אם מציבים למדור אקדח מול הרקה לצורכי בחירה במתמודדת אחת, ויקטוריה היא הבחירה המתבקשת. מבין ארבעתן לה יש את הנתונים הכי מתאימים לתחום. גובה, יופי, פוטוגניות. היא כבר נטשה את החבר לטובת התהילה (שמוליק טיאר) וחוץ מזה יש לה שם להצדיק.