איך אריק ימציא את עצמו מחדש

כל העיניים הופנו ביום שני למפלגת העבודה ולבוץ שלה, עם קצת עזרה מדני יתום ועמיר פרץ. אבל עם כל הכבוד לקללות המתוקשרות, השבר האמיתי מתרחש במפלגת השלטון. עבור הליכוד, החודשיים הקרובים צפויים להיות טראומתיים ביותר.

בישיבת הסיעה השבוע קיוו כמה מבכירי הליכוד לפתוח בדו-שיח מעמיק על מה שיהיה ביום שאחרי ההתנתקות, על הצעדים שיש לנקוט כדי ליישר את השטח, להתגבר על המחלוקות ולנסות לשמור על המפלגה מאוחדת. אולי אחרי הפגרה, קיוו שם, הרוחות יירגעו מעט ואנשים יתחילו לעסוק בעתיד. זה הרי אמור להיות אינטרס של כל הליכוד, להישאר על תקן מפלגת המרכז-ימין הגדולה, גורפת המנדטים.

אבל מהר מאוד התברר שאנשי הליכוד עוד לא מוכנים, נפשית כנראה, למהלך של טיפול פסיכולוגי פנימי מעמיק. במקום זאת, העדיפו כולם לשקוע בדיונים על מה שהיה, ובעצם - על שום דבר חדש. מדי פעם הושמעו כמה סיסמאות על אחדות השורה, על הצורך למצוא את המשותף ולא את המפלג, אבל הנושא המרכזי היה ההתנתקות - טוב או רע, וזהו בעצם. שום תוכנית רצינית שתעסוק בעתיד, שתתמודד עם השאלה הגדולה "הליכוד לאן" לא הועלתה על השולחן.

"היתה ישיבה מאוסה בצורה קיצונית", אומר בכיר בליכוד. "כל אחד דיבר על מה שקרה בעבר. הכל הלך אחורה. האווירה היתה שהליכוד לא מצליח לצאת מהבוץ של ההתנתקות, ולכן, כנראה שעד ההתנתקות, עד שהדברים לא יקרו בשטח, שום דבר לא יקרה בתוך המפלגה, לא תהיה יכולת לאחות את הקרעים. ואולי גם אז זה לא יילך".

את זה שהליכוד נמצא בבעיה, כמעט מכל בחינה אפשרית - כבר כולם יודעים. יש כאן בעיה אידיאולוגית אמיתית: אם יהיו בחירות מתישהו אחרי ההתנתקות, לאף אחד לא ברור מה יהיה מצע הליכוד: ימין, שמאל, לנדאו, נתניהו או שרון? לא שמצע הוא כל כך חשוב בימינו, אבל בכל זאת צריך למכור משהו לבוחר חוץ מסיסמאות חלולות וממרכז ליכוד, והמצע של הליכוד כפי שהוא היום לא ממש מתיישר עם המציאות שהתווה אריק שרון.

מן הצד השני, אף אחד לא באמת יודע מה יהיה אחרי הנסיגה מעזה. יהיה טוב, יהיה רע, יהיה נורא - מה שלא יהיה, אף אחד לא ממש מוכן להתחייב. מן הצד האחר, אף אחד גם לא יודע מה יעשה שרון בבחירות הבאות. האם הוא יתמודד, או שמא יעדיף להתייחס אל ההתנתקות כאל שיא היכולת הפוליטית והמדינית שלו. בראיונות לתקשורת טען שיתמודד על עוד קדנציה, אבל במציאות הפוליטית הישראלית, לעולם אין לדעת מה יוליד המהלך הדרמטי של הקיץ.

גבירותי ורבותי, מהפך?

אז מה יעשה שרון הלאה? גורמים בסביבתו אומרים כי "אריק יצטרך להמציא את עצמו מחדש". האיש והמהפך האישי האינסופי, ייאלץ, אם ירצה להמשיך בפוליטיקה, למצוא סיסמא אטרקטיבית חדשה אחרי ההתנתקות. הכוונה ל"מהפך" במלוא מובן המילה: מדיניות הנסיגה מעזה עשתה את שלה והשאירה את ראש הממשלה על כיסאו. אבל אחרי שתבוצע, יגיע זמנה של תוכנית חדשה.

בהנחה שהפרסומים והדיבורים על התנתקות ב' הם אכן בלוף, כפי שטוען שרון, ראש הממשלה יצטרך לעשות סלטות באוויר כדי להוכיח שהוא לא קופא על שמריו. תוכנית ההתנתקות הצילה אותו ומילכדה את הליכוד במנהיגותו הפרגמטית לכאורה, אבל היא מילכדה גם אותו.

נכון שכל מי שינסה למשוך ימינה מאריק יחטוף מכה, אבל גם שרון עצמו ייפגע אם ינטוש את הקו שבחר. מצד שני, ובהנחה שהחבר בוש ואירופה ייעלמו כלא היו, הוא תמיד יוכל להסתתר מאחורי הצורך לאחד את השורות, לרפא את פצעי הטראומה הלאומית ולבנות בית לאומי חזק מבפנים. אל תתפלאו אם בציניות האופיינית, הוא עוד יודע על פתיחת מאבק לאומי למיגור השחיתות השלטונית.

שיטות העבודה של פרץ

ביום רביעי אחר הצהריים ישב עמיר פרץ בחדרו הקטן שבכנסת וחיכה לנגיד בנק ישראל החדש, סטנלי פישר. מאחוריו הוצב דגל כתום גדול - הצבע בו בחר עוד לפני המתנחלים ויושנקו מאוקראינה - ועל השולחן הקטן שלפניו הונח פנקס צ'קים אישי פתוח. יו"ר ההסתדרות חתם על הצ'ק, בחן את הסכום (עשרת אלפים שקלים), ונתן אותו לאחד מעוזריו. "הנה תראה", אמר ונפנף בפנקס, "תראה שאני חותם על הצ'ק במו ידיי. זה לא מזוייף. הם לא יוכלו להגיד שאני מזייף. זה אני חותם".

15 אלף שקלים עולה ההרשמה להתמודדות על ראשות העבודה. ופרץ, חבול חשדות לזיופים, לא לוקח סיכונים. הוא ממלא את הצ'קים בעצמו, כדי שאף אחד לא יוכל לומר לו כלום. "אני לא מיואש", הוא אומר בעקבות שבועיים עמוסים בתככים, מזימות, צעקות וניסיונות למנוע ממנו להתמודד על ראשות העבודה. "מי שעבר את ההסתדרות, לא יכול להתייאש. אותם אנשים ממפלגת העבודה עשו לי את המוות גם כאן, בכל יום. הם הדליפו מה אני אוכל ואיפה לכל מיני עיתונים. היו כל הזמן כותרות על מה שאני עושה. אז חודשיים לא באתי למשרד, הקמתי מנגנון של מאה משפטנים ואמרתי לאנשים שיפנו ישירות אליהם, ולא לראשי אגפים".

"הקמתי את המנגנון הזה כדי לעזור לעובדים", הוא ממשיך. "הצבתי את דליה רבין בראש וכולם באו לבקש עזרה ישירות משם. ייבשתי את כולם. אחרי כמה זמן, כל מי שהתנכל לי, בא אליי. עכשיו, במפלגת העבודה מקבלים אותי באהבה". הסיפור של פרץ הוא דוגמה לשיטות הפעולה שלו: אם לא נותנים לו להיכנס דרך הדלת, הוא יעקוף את כולם בסיבוב וייכנס דרך החלון.

פרץ טוען כי במפקד שערך, הצליח לגייס כ-30 אלף איש לשורות העבודה. ולטענתו, אין שום חשש לזיופים או להתפקדויות דמה. "אני מאוד רגוע לגבי המפקד", הוא אומר. "אצלי, ההתפקדות היתה אידאולוגית. אנשים הגיעו מיישובים שלא האמנתי שיש בהם תומכים. אין לי ספק שהבוחרים באמת רוצים מהפך. יש סיבה לחשוד באנשים? מישהו יבוא אם הוא לא רוצה להתפקד למפלגה? הרי זה טיפשי. אין סיבה לחשוד שהמפקד לא נקי".

ברור לך, אמרתי לפרץ, ששמעון פרס מרגיש שתקעת לו סכין בגב. "זה לא משנה מה פרס אומר בחדרי חדרים", הוא השיב. "זה משנה מה הוא יעשה מחר בבוקר, אם יתמוך באיחוד עם 'עם אחד' בישיבת הוועידה. אני מעריך שיתמוך, וכל השאר לא חשוב".