הבדלים בהתייחסות ההורים לרגשות שמפגינים בנים לעומת בנות
הורים מתייחסים באופן שונה לסוגי הרגשות שמביעים בנים ובנות, ובכך מעודדים בנות להביע יותר עצב ודאגה ומעודדים בנים להביע יותר כעס ושמחה לאיד
ממִמצאי מחקרים בעבר ניתן ללמוד כי כבר בקרב בני שלוש ניתן להבחין כי בנים ובנות מביעים רגשות באופן שונה: בנות מביעות פחות כעס ויותר עצב מאשר בנים. מהו המקור להבדלים אלה בין המינים? אחד ההסברים עשוי להיות לחצים של הסביבה המכוונים בנות ובנים לתפקידים שונים בחיים.
במאמר המתפרסם ברבעון האביב של כתב העת Emotion בודקים החוקרים טארה צ'פלין, פמלה קול וקרוליין זן-ואקסלר, את ההשערה כי הורים מתייחסים באופן שונה לסוגי הרגשות שמביעים בנים ובנות, ובכך מעודדים בנות להביע יותר עצב ודאגה ומעודדים בנים להביע יותר כעס ושמחה לאיד. ההתייחסות השונה של ההורים אינה גלויה וישירה דווקא, אלא עשויה להיות סמויה. למשל, ההורים עשויים להקצות יותר תשומת לב לרגש העולה בקנה אחד עם הצפוי מהמגדר.
במחקר נטלו חלק 60 ילדים ( 36 בנים ו- 24 בנות) והוריהם. המשתתפים הגיעו למעבדת המחקר בשתי נקודות זמן: לראשונה כשהילדים היו בני 4, ובפעם השנייה בהיותם בני 6. במעבדה, הילדים והוריהם שיחקו יחדיו במשחק תחרותי. מטרת המשחק היתה לבנות מגדל מקוביות, כאשר כל שחקן מוסיף קובייה מבלי שהמגדל יקרוס. השחקן שגרם לקריסת המגדל הוא המפסיד, ואילו האחרון שהצליח לשים קובייה והמגדל נותר על כנו הוא המנצח. המשחק היווה אתגר עבור הילדים, כמו גם הזדמנות להבעת כר נרחב של רגשות: שמחה, תסכול, כעס, צער, אכזבה ועוד.
המשחק צולם במצלמת וידאו, ולאחר מכן שופטים בלתי תלויים קידדו את הרגשות הלא מילוליים של הילדים, בהתבסס על הבעות פנים, תנוחות הגוף וקולות. בנוסף לכך, קודדה תשומת הלב שהקדישו ההורים לילדיהם: האם ההורים הגיבו באופן מילולי, התנהגותי או רגשי מיד לאחר שהילד הביע רגש כלשהו.
מן המחקר עולה כי בנות הביעו יותר רגשות עצב ודאגה מאשר בנים. עוד נמצא כי ההורים, ובמיוחד האבות, מגיבים באופן שונה כאשר בנות מפגינות רגשות אלה מאשר כאשר בנים מפגינים אותם: האבות היטו יותר קשב לרגשות עצב ודאגה של בנות מאשר של בנים (במיוחד בגיל 4) והיטו יותר קשב לרגשות כעס ושמחה-לאיד של בנים מאשר של בנות (במיוחד בגיל 6).
רגשות של צער ודאגה מכונים רגשות "כנועים" או "צייתניים" העולים בקנה אחד עם הסטריאוטיפים על אודות תפקידי נשים בחברה. בחברה המערבית מצפים מנשים כי ידאגו לשלמות מערכות היחסים בסביבתן הקרובה. רגשות של צער ודאגה (בשונה משמחה-לאיד, למשל) אינם מאיימים על מערכות יחסים קרובות. עצב ודאגה משדרים פגיעוּת, ומאותתים על הצורך במישהו שירגיע וינחם. לכן, הורים מעודדים בנות אך לא בנים להביע רגשות אלה.
ד"ר מרים דישון- ברקוביץ היא פסיכולוגית ויועצת אירגונית ושיווקית.
לפנייה לכתב/ת 
ההורים משפיעים על התגובות
צילום: סי די בנק
