נסעו רחוק מדי

המועדון לא מסתפק בהעברת מסר תדמיתי בלבד לשינוי תרבות הנהיגה אלא גם מספק הנעה לפעולה: צעירים שיצטרפו למועדון "דרייב" יקבלו הטבות בבתי עסק שונים וישתתפו בתחרויות נושאות פרסים. התנאי להשתתפות הוא נהיגה בטוחה ללא צבירת עבירות הנרשמות בגינן נקודות. 

המועדון אם כן, פונה לצעירים ולהורים בגישה חיובית, המעודדת את הצעירים לנהוג אחרת. גם סרט הפרסומת שעלה בימים אלו לטלוויזיה מתבסס על גישה חיובית. הסרט אינו מדבר כלל על תאונות דרכים, כי אם על התוצאה הנוגעת לכל נהג צעיר: דאגתם של ההורים והעובדה שהם לא רוצים לתת לנוער לנהוג לבד.

אמנם, הצגה של סיטואציה מחיי הצעירים מצליחה לאותת לקהל המטרה הצעיר שהמסר מכוון אליהם ועוזרת למנוע את בריחת תשומת הלב של קהל, כפי שודאי היה קורה אם הפרסומאים היו נוקטים גישה של הפחדה או איום (צעירים אשר יראו התחלה של סרט פרסומת המראה תאונות דרכים או פצועים מתאונות דרכים יימנע מלהמשיך לצפות בסרט תוך כדי שכנוע עצמי ש"לי זה לא יקרה – ולכן הסרט לא מיועד אליי").

מצד שני, אם משלבים סיטואציה מחיי הצעירים (בחור ובחורה ברכב הוא עושה לה עיניים והיא מתעלמת בצניעות), אז  למה לשים אותם בדרייב אין?  שלא יהיה לכם ספק – יש לי פינה חמה מאוד בלב לדרייב אין בתל-אביב עם המסך הענקי והרמקולים החורקים התלויים על חלון הרכב, אבל למיטב ידיעתי הוא אינו פועל כבר חמש שנים.

לכן, לא מדובר בסיטואציה מוכרת מחיי קהל המטרה (צעירים החל מגיל 16, זוכרים?). אין ספק גם שחנן גולדבלט המציץ מהמושב האחורי רק מוסיף לבלבול שלי מהסיטואציה. אם הוא אמור לייצג את ההורה המודאג המצוי, היה עדיף להשתמש בדמות פחות מוכרת מתוכניות טלוויזיה לילדים והצגות למבוגרים.

מועדון "דרייב" של בנק דיסקונט. משרד פרסום: יהושע TBWA

הכותבת היא מרצה ויועצת לשיווק ופרסום