הריח מתנדף במהירות

לאלבום אוסף יש דרישות מינימום: א. שיספק כמה שיותר להיטים גדולים של העת האחרונה ב. כמה שיותר שירים שאין בתקליטים אחרים ג. שיופיעו בו כמה שיותר כוכבים גדולים ד. שמספר האמנים המבצעים יהיה (לפחות) כמספר השירים הכלולים בו.

'מנטה 3', השלישי בסדרת 'מנטה' והראשון שמופיע בחברת הפצה חדשה (הקודמת היתה של אבי גואטה, מנהלה של שרית חדד), מספק רק חלק קטן מהסחורה: א. להיטים לא מי יודע מה גדולים ב. אמנם מחציתו כמעט מיוחדת לאוסף זה, אך בין אלה שכבר יצאו יש כאלה ('ואולי' של ליאור נרקיס ואבי קורן ו'כמו בובה על חוט' של פיני חדד ונתי לוי) שהופיעו באוסף קודם ('שניים סוכר'), ומיחזור שכזה הוא בל ייעשה ג. יש כוכבים (איציק קלה, מאיה בוסקילה, ליאור נרקיס, סטלוס ואורן חן, אולי גם הישראלים ודיימנדס), אבל הם מעטים ד. ארבעה מהאמנים מיוצגים בשני שירים כל אחד, מה שמעיד על דלות המאגר.

למרות שהאוסף לא החליט מה הוא רוצה להיות (גם בגלל עריכה קופצנית וים-תיכוניות שרחוקה מלהיות חד-משמעית), יש בו כמה פנינים: 'לא מוותר' (של שמעון בוסקילה), 'אהבה זמנית' (לירן טל וישי לוי), 'אני בן אדם' (אודי דוד), 'אהלל לך' (אילן נורי) או 'את הכול בשבילי' (נסים מרי).

אולי למנטה יש דרגות עוז ועמידות מובהקות – מעידון (כמו סגיב כהן ב'תני לי אוויר') ועד חריפות (הישראלים ב'ריקוד השורטי ביגי') – אך באוסף זה היא מתנדפת במהירות.