אהבה זה כואב

לילה אחד, זה כל מה שהיה בין כפיר ושרית. לילה שיכור אחד, שבשילוב עם כמה משחקים אינפנטיליים בבוקר שאחרי, וטעויות גורליות של ניצה המאותגרת טכנולוגית, הוביל את הדרדסית להנגאובר הארוך ביותר בהיסטוריה. תקרית ה- SMS הנוכחית הולכת לסבך את כפיר יותר ממה שהוא יודע, אבל אולי זה דווקא הזמן לשאול למה, בעצם, לא לפתור את הסמטוחה ולהתחתן עם שרית.

זו אומנם לא אשמתו של כפיר שהוא כזה תותח במיטה, ושאחרי כל סשן עימו הבחורות חושבות שהן מאוהבות. אבל היות שאצלו טרם נתגלו סימנים של יכולת רגשית, אולי הוא צריך לשקול להפוך את בת המאפיונר לאשה שאיתו, אותה הוא ממילא לא מתכנן לאהוב. כל שכפיר רוצה הוא צעצוע יפה על זרועו, אך מדוע זו חייבת להיות בחירה כה בנאלית כמו דנה בלום? מישהו צריך להגיד לילד שצפוניות הן לגמרי אאוט. כולם עכשיו בעניין של עממיות. כפיר ושרית יכולים להמשיך בנקודה בה דנה ואורן מ"אהבה זה כואב" הפסיקו. שמעתי שגם בטור המקביל הבחורה מקריית גת יוצאת עם הבן של שרה'לה שרון, אז למה אצלנו חייבת להיות כזו סגרגציה גזעית?

נו, כנראה שיש דברים שהם גרוטסקיים מדי אפילו בשביל הטלנובלה הזו. כפיר ושרית יישארו, כמו שהיא היתה אומרת, קווים מאונכים שלעולם לא ייפגשו. כפיר אולי לא חייב להיות עם אשכנזייה, אבל הוא חייב לפחות להיות עם משתכנזת. והרי אם ניכנס לפרטים, גם הקריית גתית לא התקרבה לקיבוצניק לפני שלמדה בעל פה את המילים לכל השירים של "היהודים". בכל מקרה, יהא זה לקח לכולכם - תפסיקו לחגוג לגרשון חביה על התחת! ואפרופו חגיגות ותחת, בקרוב אדרש שוב לסוגיית ניב ושון, מבטיחה. גם אני, כמוכם, נדהמתי משני אלה. אח, אהבה זה באמת כואב.