העונה החלשה

מכה אפורה: "כוכב נולד 3", ערוץ 2, 20:40

אתם יודעים, אני יודע, ובהפקה בטח יודעים ש"כוכב נולד 3" מייצרת, בינתיים, את העונה החלשה בתולדותיה. אם העונה הראשונה היתה ורודה כמו נינט, השניה לבנה כמו חולצותיהם של ההראלים, העונה הנוכחית מסתמנת כאפורה. מכה אפורה.

ערב משירי אהוד מנור במרכז ז'ראר בכר בירושלים – כמו מה זה נשמע לכם? תנו לי לנחש: כמו ערב הצדעה וכסאות-כתר-פלסטיק בערוץ 1. זה לא רחוק מזה. במופעים החיים של "כוכב נולד 3" אין אנרגיה, אין פאן, אין תזמורת – יש את מיטלמן ואורגן החתונות שלו. הקהל יושב מסודר וסטאטי מול הבמה, צביקה הדר משמיע הלצות קלושות מדי, והכל אומר מהוגנות יהורם-גאונית ממלכתית. ככה לא מולידים כוכב.

רק העיפו מבט באנרגיות והפאן האינסופיים שמייצרים המופעים ב"אמריקן איידול". שם הקהל עומד על הרגליים, האולם נראה ומתנהג כמו מופע רוק ולא כמו ערב שירי משנוררים, והשופטים יודעים לבדר. ב"כוכב נולד 3", לפחות אמש, היו השופטים אנמיים ונטולי ברק כמו המתמודדים. משהו, ללא ספק, עובר על ריקי גל – אם לא דרכה – אבל עם שורות כמו "את מזכירה לי את מיצרי טיראן" ו"תלתלי זהב מוזיקליים", גל צריכה לתרום את כשרונה החדש לחיבור פואמות לספרי זכרונות של בוגרי כיתה ה'.

"כוכב נולד 3" שלאחר שלב האודישנים עייפה. ההופעות הן מעין פסטיבל זמר שבועי נטול זוהר או התאהבות. המתמודדים, בינתיים, לא סיפקו אהבה חדשה. מיכאל קירקילן ויהודה סעדו היו שני הבולטים אמש. סעדו הוא בפירוש מהחומרים שמגיעים עד הגמר הגדול, וקירקילן נוגע ללב. אבל שניהם לא מספיקים כדי להעיר את "כוכב נולד", והיא נשרכת משבוע לשבוע כשהיא עייפה וחסרת חשק. הרייטינג, כמובן, במקומו מונח – עם דינוזאורים כמו "כוכב נולד" הרייטינג משתנה לאורך עידנים גיאולוגיים – אבל התוכנית צריכה כרגע הרבה יותר מרייטינג: היא צריכה למצוא לעצמה חיים.

אה, תראה: ראיונות חג עם רה"מ, ערוצים 2 ו-10

כמי שמנסים פעם נוספת לפצח את חידת הספינקס, כך מתרסקים בכירי מגישינו לחופיו של ראש הממשלה אריאל שרון, שנדמה שככל שחולף הזמן והוא הופך משוחרר ודברן יותר, כך הוא אומר אפילו פחות.

ראיונות טרום החג עם שרון היו, כרגיל, פיטפוט לא נינוח, עקר ברובו, שעיקר מטרתו להגיע בשלום אל איחולי החג המסורתיים. אבל במקום שבו סימנו גדי ויונית וי ידידותי על רשימת הנושאים הצפויה, החליט יעקב אילון (ושעון היד המעט בלתי הולם שלו) לנסות לתת פייט: הוא תקף את שרון, בנחישות ראויה, בנושא השחיתות, המינויים הפוליטיים, וההתעלמות מדו"ח מבקר המדינה. כך הצליח לחלץ משרון אמירה די מטרידה בעניין המינויים הפוליטיים. "תראה", אמר לו שרון (כאשר שרון אומר "תראה", כוונתו ל"תמצא את הדלת החוצה בעצמך, נכון?"), "התופעה הזו קיימת כבר עשרות שנים, היא איננה נחלתה של מפלגה כזו או אחרת".

רוצה לומר, המצב מעולם לא היה תקין, השחיתות תמיד היתה כאן, למה שלא נלמד לקבל את זה. אמירה המזכירה באופן חשוד את זו של דליה איציק בעניין מנכ"ל רשות השידור יוסף בראל: מעולם, טענה, לא היה מנכ"ל רשות שידור שהצליח בתפקידו, אז למה להדיח דווקא את בראל?

טיעון ההכל-אבוד-ממילא הזה הוא טיעון חדש בפוליטיקה הישראלית, המציע לבוחר לקבל כל סיאוב וחוסר יושרה כנורמה. מה שהיה, הוא שיהיה, ותודה לפיני, וחג עצמאות שמח לכל בית ישראל.

צריך להגיד:

*לחיים סבן: אז בעצם, אם "בזק" רוכשת זמן פירסום ב"קשת", אתה מרוויח או מפסיד?

*לשרי אריסון: הצטברו כאן בינתיים ארבעה דגלים מיותרים. שתבואי לאסוף?