תמצאו לכם חיים

בהמשך למדור הקודם - פתרון קל להרזייה טרם נמצא ונאלצתי לקחת יוזמה וללכת למכון כושר. הגעתי חדורת מוטיבציה והתחלתי בריצה על ההליכון. אחרי 3 דקות בדיוק הרגשתי כאילו התקף לב מתקרב אליי בצעדי ענק. הכי מעצבן לראות בחורה אחרת רצה לה בקלילות, והטיימר שלה מראה כבר 40 דקות. איך? איך היא לא מתעלפת?

ירדתי מההליכון בחיוך מתנצל ונכנסתי לשיעור שבדיוק התחיל - "עיצוב וחיטוב". הסתכלתי ימינה ושמאלה, וכמו בבית הספר הלכתי הכי רחוק מהמורה ומהמראה. כיתה שלמה של נשים שחלקן (ואני לא מגזימה) בגילה המופלג של סבתי קפצצו להן, לא הפסיקו לחייך, ורק אני מאחור לא ממש בקצב, מזיעה כמו סוסה ממליטה. הדבר שהכי זכור לי הוא השעון הגדול על הקיר, שנראה כאילו הוא עושה לי דווקא וזז לאט במיוחד. ניסיתי לעודד את עצמי ולהגיד: "עדן, זה רק שעה... אל תשברי... תחשבי על הבגד ים... עוד קצת".

ואז הרגע המיוחל הגיע - נגמר השיעור! זחלתי החוצה, מנחמת את גופי הכואב. מאז עברו 3 ימים ורק עכשיו השרירים שלי נרגעו מהטראומה. מדהים איך אני מוצאת לעצמי סיבות לא לחזור לשם. פשוט אני ממש עסוקה עכשיו... ויש לי כמה דברים חשובים... אולי אני אלך היום.... טוב, נו, מחר.

שיחת בנות: נקמתה של ג'

שוב אנחנו נפגשות לנו בפאב ומדסקסות את מצב מערכות היחסים של כל אחת מאיתנו. מדהים כמה אנחנו טובות בלתת עצות לאחרות, וכשזה מגיע לבעיות שלנו אנחנו חסרות תשובות ותקועות עם מבט של כלב עצוב. ל' מספרת שנמאס לה לרוץ כל היום אחרי א' שלה ולסדר את הבית כאילו יש לה ילד מתבגר. "הוא מתקלח", היא שופכת, "ומשאיר מגבת רטובה על המיטה ושערות באמבטיה!" (הדבר הכי דוחה שאפשר להשאיר למתקלח הבא).

כולנו עושות פרצוף של "איזה ילד קטן" ונ' (הרווקה הטרייה, זוכרים?) מחייכת בסתר חיוך של "יש יתרונות ברווקות". מ' מספרת שדווקא עכשיו היא מתחילה להיפתח לבנזוגה ולהרגיש קרבה אמיתית, אחרי חודשים של סימני שאלה. כולנו מברכות אותה על האומץ.

בשלב הזה אני מסמנת בכל גופי אי נוחות מטורפת שמעידה על כך שלי יש המון מה לספר. כשמגיע תורי ואני מתחילה לקטר - קשה לעצור אותי. "ג'", אני אומרת, "צריך להתמודד עם אקסית, או יותר נכון אני צריכה להתמודד עם אקסית, שלא מפסיקה לנג'ס - מתקשרת כל הזמן, לא מתאפקת ותמיד זורקת הערה מרושעת עליי. אני מודה ששקלתי לחכות לה בפינה אפלה עם כפפות אגרוף". כל השולחן שלנו גועש מכעס - "חוצפנית", "הוא חוצפן", "מה הוא מדבר איתה בכלל...". כמה טוב שיש בנות שמבינות ללבי.

ואז הגענו לג'. מסתבר שאיזה מניאק העיז לשבור לה את הלב בעשרים שניות. מכיוון שכולנו מכירות אותו מהתעשייה העלק זוהרת שלנו הבטחנו לנקום את נקמתה. הראשונה שתיתקל בו בעבודה תאמר לו מה אנחנו באמת חושבות עליו. בינתיים עברו כמה ימים והתמזל מזלו לא לפגוש אף אחת מאיתנו. חכו חכו - עוד נגיע אליו.

עובדה מצערת

לא משנה אם בחרת לעזוב את החבר שלך, לא משנה כמה זמן עבר, לא משנה שאת מאוהבת בטירוף באיש אחר, תמיד יצבוט לך הלב כשתגלי שהאקס השתחרר ומצא אהבה חדשה. ועוד יותר, כשתדעי שטוב להם והם מחזיקים מעמד. והכי יכאב כשתביני שטוב להם באמת.

לידיעת הגולשים

ולכל אותן נשמות טובות ב-ynet שטרחו לשבת מול המחשב ולשפוך את דעתן העמוקה והמקצועית על המדור שלי, אני רק יכולה לומר את מה שכולם בעצם יודעים - שמי שכותב תגובות לא ענייניות מגלה את חולשתו ובייחוד את שעמומו (ולרוב הוא גם מתבגר שטוף הורמונים עם פרצוף פיצה). מאחלת לכם רק טוב, שתמצאו חיים ושיעבור לכם המרמור המיותר בקרוב.

מילה לג'ייסון

וצידה לדרך מהלב לג'ייסון דנינו: השנה הראשונה הכי קשה, אל תישבר! הפאן האמיתי יגיע בהמשך. יש למה לחכות.