טעם ישראלי: מותגי המזון שמלווים את המדינה

הם נוסטלגים אבל גם עכשוויים ומעודכנים, וצרכנים רבים מכירים אותם מאז שהיו ילדים. הם מעוררים תגובות אוהדות וטעמם מזכיר לרוב את ארץ ישראל של פעם. מדובר במוצרים שחלקם נמצא על המדף עוד מימי המנדט הבריטי ועד היום ונדמה שישארו פה עוד שנים רבות. שוקולד השחר לא נרתע מהממרחית, מיונז תלמה נשאר פה למרות הענקים היינץ והלמנס. והפרה האדומה של עלית? היא רק הולכת ומשתבחת עם השנים.

אז אילו מותגי מזון נוסטלגים עדיין נחשבים למובילים בתחומם? בואו ניזכר ביחד.  

השחר העולה

ממרח השחר הוא אחד הממרחים הכי ותיקים בארץ. בשנת 1948 יסדו חמשת האחים לבית וידברג את מפעל "השחר האחים וידברג". בשלב

קפה נמס של עלית ‏

1

2

3

4

5

6

ראשון הם הקימו בית מלאכה קטן שבו ייצרו טחינה, חלבה, וופלים וריבות. שמו של המפעל נקבע לאחר שהאחים החליטו "שהשחר של הבוקר הוא פשוט דבר יפה". הממרח הוותיק הושק לראשונה בשנות החמישים. בתחילת שנות ה-60 הצטרפה למפעל משפחת לבקוביץ, הוקמו קווי ייצור חדשים והוכנסו מכונות לייצור ממתקים. בשלב זה שונה שם המפעל: ל"השחר העולה". בשוק היו הרבה מוצרי מתיקה ובעלי המפעל חיפשו את המוצר שחסר בשוק: שוקולד למריחה. הם קנו חומרי גלם וערבבו בעצמם עד שלאחר מספר חודשים יצרו השותפים את הנוסחה הסודית, הנמכרת עד היום. עם השנים, הוחלט במפעל להתמקד בייצור ממרח השוקולד שהפך למותג "ישראלי" שעליו גדלים כבר שלושה דורות של ילדים בישראל.

קפה נמס

פחית הקפה נמס של עלית הפכה לסמל המזוהה ביותר עם ישראליות ומדינת ישראל. ב- 1956, עם הקמת מפעל עלית בצפת, המפעל הראשון שייצר קפה נמס בארץ, הושקה הפחית האדומה. האריזה הייתה קומפקטית (הכילה 56 גרם אבקה) ולרוב שימשה אחרי שנגמרה האבקה ככלי איחסון. הפחית עם המכסה המסתובב, שנמצאת על המדפים עד היום, הושקה בסוף שנת 2001, במטרה לשפר את נוחות השימוש לצרכן. ישראלים רבים אוהבים את טעמה של האבקה ודואגים לקחת את המוצר עימם גם כשהם נוסעים לחו"ל. בכל שנה נמכרות בארץ מיליוני פחיות קפה נמס עלית והוא נחשב לקפה הנמכר ביותר במדינה.

מרגרינה ומיונז

בשנת 1933 אכלו בארץ חמאה זולה. החזון של ד"ר ארנולד הילדסהיימר שעלה לארץ באותה שנה מגרמניה, שם עבד במפעל יוניליוור, היה להקים פה מפעל דומה למרגרינה. הוא עניין את הנהלת החברה בהקמת המפעל

בא"י, אך היא סירבה בטענה שישראל קטנה מדי למפעל מרגרינה. "חבל על הכסף" אמרה החברה העולמית וד"ר הילדסהיימר החל לייבא מרגרינה מהולנד במטרה לפתח שוק חדש של צרכני מרגרינה. בשנת 1937 נמכרו בארץ ששה טון מרגרינה מדי שבוע, והד"ר החליט להקים את מפעל "בלו בנד" בשותפות עם חברת שמן ויוניליוור, בחצר של בית חרושת שמן בחיפה. באותה תקופה נעשתה המרגרינה בידיים. ב-1941 עמד הרווח הראשון של החברה על 3,830 ל"י ו-337 פרוטות. ב-1947 נולדה מחלקת תלמה שייצרה מיונז וממרח מיונז בתוספת ירקות ורוטב לסלט. ב-1952 התרחב סל המוצרים של תלמה לקוביות מרק אפונה וב-1956 יוצר לראשונה ממרח חרדל. "אני הייתי רוחץ את הצנצנות", סיפר לימים אברהם עוזר, איש פיתוח בחברה, שייצר מיונז, "שובר את הביצים, סוחב חבית שמן על הכתפיים, מייצר את המיונז, מוזג לצנצנות, שם בארגז, מדביק תוויות ולוקח את הסחורה למחסן".  

בזוקה

מסטיק בזוקה עלה לארץ בשנת 1956 לאחר שחברת עלית שקיבלה את זכויות הייצור שלו. תחילתו של המסטיק בארה"ב בשנת 1940. השם בזוקה הומצא על ידי האחים SHORIN, יהודים מברוקלין, שהמציאו את המסטיק. הוא ייחודי בבדיחות הג'ו בזוקה והקומיקס שמצורפות אליו. דמותו של ג'ו בזוקה נקראת על שם אחד האחים. בני 20-30 מתייחסים למסטיק באופן סנטימנטלי ונוסטלגי, אך צעירים יותר לא פיתחו עוצמה רגשית למוצר. כיום יש לבזוקה מתחרים כמו בנג בנג, גורילה סופר וזבנג.

תה ויסוצקי

ב-1936 הקים שמעון זידלר, נצר למשפחת ויסוצקי, את מפעל התה בישראל (פלשתינה של אז) כדי לספק את המוצרים לארצות שכנות. ראשיתה של החברה במוסקבה בשנת 1849 שם נוסדה על ידי קלונימוס וולף ויסוצקי. ב-1963 נחנך בית ויסוצקי הראשון בתל אביב, שם הוקם המפעל הראשון של החברה. מאוחר יותר, ב-1991, הועבר המפעל לפתח תקווה. עם השנים הפך ויסוצקי לשם נרדף לתה וכיום שולטת החברה בלמעלה מ-70% משוק התה.  

שוקולד פרה

שוקולד פרה נולד בשנת 1934, שנה לאחר הנחת אבן הפינה למפעל עלית, והיה המוצר הראשון של החברה. שוקולד הפרה היה השוקולד הראשון ששווק ויוצר בארץ. בתקופת הצנע נכללה הפרה בתלושי ההקצבה שחולקו לאזרחי המדינה. שוקולד פרה נולד תחת השם "שמנונית" והכינויים שוקולד פרה ופרה אדומה השתרשו במהלך השנים בקרב הצרכנים, למרות שאף פעם לא הופיעו על גבי האריזה. מה גם שהפרה כלל אינה אדומה, אלא רק מוקפת ברקע אדום. משנת לידתו ועד היום המותג מתעדכן וב-2002 ביצעה עלית מתיחת פנים לפרה. הפרה ברת מזל שכן היא נתפסת בקרב צרכנים רבים כמותג ישראלי אהוב שהרבה צרכנים גדלו עליו ולכן הם פיתחו קשר רגשי אליו.  

קוטג' תנובה

ראשיתה של מחלבת תנובה בשנת 1926. בתחילה שיווקה תנובה רק חלב טרי לשתייה ובשלב מאוחר יותר גם מוצרי חלב. גיל ואשל נמנו על המוצרים הראשונים שיוצרו במחלבה. בתחילת שנות הששים פותחה גבינת הקוטג' המיתולוגית, הנחשבת לאחד המוצרים היותר ישראליים למרות שהיא הגיעה מאמריקה. בארץ הותאם הקוטג' לטעמו של הצרכן הישראלי. בשנת 1997 מותג הקוטג' המוכר מחדש תחת השם "קוטג' תנובה". משך שנים הוא שלט בשוק באופן בלעדי ובשנים האחרונות קמו לו מתחרים מצד מחלבות שטראוס וטרה.

שמן

גם מפעל שמן תעשיות, הממוקם בחיפה, מציין 100 שנה להיווסדו. אבן הפינה של המפעל הונחה בשנת 1904 על ידי תעשיינים מרוסיה. שמן נימנה על המפעלים התעשייתיים הראשונים שהוקמו בישראל והוא נקרא בתחילת דרכו "עתיד" וייצר בעיקר שמן וסבון. מ-1926 ייצר שמן בנוסף לשמנים וסבונים, גם סבון לכביסה ומוצרי קוסמטיקה.

שקדי מרק

שקדי המרק של אסם פותחו לראשונה בשנת 1952, לאחר שבחברה החליטו לבחון את החיבור בין פסטה ומרק. בנו בן החמש של אחד מעובדי המפעל הגיע וטעם את שקדי המרק וכאשר גילה הילד התלהבות, ידעו באסם שיש להם מוצר מנצח ביד. שמם של שקדי המרק בא מהמילה מנדלאך באידיש שפירושה שקדים. מאז צברו שקדי המרק פופולריות רבה והם נאכלים בעיקר עם מרק צח, אבל גם כנשנוש מלוח.

במבה

מוצר מיתולוגי נוסף מבית אסם הוא חטיף במבה. אמנם הוא נוצר הרבה לאחר קום המדינה, בשנת 1964, אבל מצאנו לנכון לציין אותו בשל העובדה שמאז ועד היום הוא הפך למותג מוביל ולחלק בלתי נפרד מהתרבות השיראלית. דמות התינוק של במבה הפכה לשם דבר בקרב ילדים. תחילתו של החטיף לא הייתה קלה - הוא פותח לראשונה ב-64' בטעם גבינה, אך הקהל לא אהב אותו ובהנהלת החברה לסגור את מפעל במבה בחולון, שנתיים לאחר היווסדו. לפני הסגירה עשתה החברה ניסיון אחרון להציל את המפעל, והשיקה את הבמבה בציפוי בחמאת בוטנים. השינוי שהתברר כמוצלח, והקהל אהב את המוצר. בתחילת שנות השמונים החליטה הנהלת אסם לייצר את הבמבה מחומרים טבעיים ומאוחר יותר הוסיפו לחטיף ויטמינים. במלחמת ששת הימים כבשה הבמבה את ליבם של חיילי צה"ל כאשר נמכרה דרך הקנטינות.

בירה נשר 

הבירה השחורה הראשונה שיוצרה בישראל היא נשר מאלט והיא גם הייתה הבירה השחורה היחידה ששווקה בארץ עד לשנת 1987. המפעל לייצור בירה נשר נוסד בשנת 1935, בבת-ים, על ידי חברת Palestine Brewery ltd. מומחה צ'כוסלובקי לייצור בירה הגיע לארץ והתאים את הרכב התערובת לטעם הישראלי. בשנות ה-40 לא היה נהוג לשתות בירה בישראל ולכן ייצרו אותה בטעם מתוק יחסית והיא אומצה בחיבה גם על ידי צעירים ונשים בהריון. מאז יצורו של הבקבוק הראשון לא שונה גודלו והוא נשאר על 480 מ"ל (בעבר נהגו לכתוב על הבקבוק 48 סנטל). מחיר בקבוק נשר מאלט בשנת 1940 היה 4.5 לירות (העובדים השתכרו 50 לירות לחודש). במהלך ההיסטוריה נעשה רק ניסיון אחד לשנות את אחוז האלכוהול של הבירה ל-1% במקום שליש אחוז, אבל הציבור הגיב בשלילה וכמות האלכוהול המקורית הוחזרה למשקה. אחת הסיסמאות המפורסמות של הבירה היתה "מה הקשר – בירה נשר". בשנת 1986 נרכש מפעל נשר מאלט על ידי חברת טמפו, שמשווקת את הבירה עד היום. 

דבש יד מרדכי

מוצר נוסף שנמצא על המדף מ-1943הוא דבש יד מרדכי, שנולד יחד עם המכוורת ובמקביל לייסוד קיבוץ יד מרדכי. מכוורת יד מרדכי החלה את פעילותה עם כוורות בודדות וכיום ברשות החברה 6,000 כוורות. בשנת 1991 הוקמה ביד מרדכי מחלקת מחקר ופיתוח, המתמקדת בפיתוח מוצרים המשלבים מוצרי בריאות ומוצרי דבש ייחודיים. עד שנת 2003 הייתה המכוורת בבעלות מלאה של הקיבוץ ובינואר 2003 התמזגה החברה עם עלית תעשיות, שקנתה 51% ממניות המכוורת.

בייגל בייגל

חוכמת הבייגלה של חברת בייגל בייגל החלה בשנת 1880, בעיר קרקוב שבפולין, שם שימש סב סבו של יעקב בייגל (כיום מנכ"ל בייגל בייגל) כאופה. את השם בייגל הוא ירש מהבייגל המפורסם שהיה מכין, על פי מנהג

שמן מגד‏

1

2

3

4

5

יהודי המקום. באותה תקופה ניהלו בני משפחת בייגל שמונה מאפיות שפעלו בפולין עד לפני מלחמת העולם השנייה. עם השנים השם בייגל נשאר, אך המותג התרחב למגוון רחב של מוצרי בייגלה, קרקרים וסוגי מאפה פריכים.

בשנת 1933, כשחלק מבני המשפחה עזבו את קרקוב ועלו ארצה, פתחו שניים מבני המשפחה מאפיות נפרדות בתל אביב וברמת גן בהן העסיקו בני משפחה ביניהם יצחק ויהושע בייגל. ב-1949, לאחר הקמת המדינה, החליטו שני האחים להקים במשותף מפעל בתל אביב לייצור כעכים, בדומה לאלה שהפעילו אבותיהם בפולין. סוגי הבייגלה הראשונים שיוצרו בארץ היו מקלות מלוחים שנקראו קיסמי בייגלה ושמיניות בייגלה. לבייגלה, שכבש באותם ימים את הארץ ונמכר בקיוסקים לצד הגזוז, קראו אז כעכים. מחירו של כל כעך עלה גרוש. מאוחר יותר, כאשר נכנסו למפעל מכונות חדשות והפסיקו את היצור הידני, החלו לייצר לצד הכעכים הגדולים גם בייגלה עגול קטן וכעכים מסוגים שונים. ב-1961 הועבר המפעל לאזור התעשייה בחולון ובשנת 1988 העתיקה משפחת בייגל את המפעל לברקן, שם מייצרים עד היום בייגלה ושאר מוצרי מוצרי מאפה.

מיץ פז

מפעל פרי ההדר הראשון בארץ ישראל הוקם על ידי יפאורה, יצרנית מיץ פז. מיץ פז ההסטורי יוצר לראשונה ב-1933 באמצעות 20 מסחטות ידניות, בתוך מבנה היקב ברחובות. המיץ היווה את מוצר הדגל בימי היישוב היהודי בארץ ישראל. בתחילת דרכו נתקל המפעל החלוצי בקשיים, ורק ב-1938 התחיל לראות הצלחה ומכר 155 טון מיץ פז ברווח של 1,000 לירות ישראליות. בתקופת מלחמת העולם השנייה שווק המשקה באמצעות קנטינות של השקם הבריטי ברחבי המזרח התיכון ועם ההכרזה על מדינת ישראל הוא חולק חינם לחוגגים ברחובות והסביבה. סיסמת הפרסום המיתולוגית שליוותה את המותג משך שנים רבות הייתה "בלי מיץ פז אני לא זז". בשנת 1982 נרכשה יפאורה על ידי קבוצת אייזנברג ומשפחת תבורי. המותג מיץ פז נמכר עד היום לצד מותגים נוספים של יפאורה: תפוזינה, ספרינג וקריסטל.   

תרכיז פריגת

משווקת מיצים נוספת היא חברת פריגת שסיפורה מתחיל ב-1940. בקיץ 1941 החליטו בקיבוץ גבעת חיים להקים מפעל תעשייה לשימורי ירקות ופרי הדר שנקרא "גת". ובאותה שנה הוצעו לשוק מוצרים ראשונים של ריבות, רסק עגבניות ורסק תפוחי-עץ. ב-1943 מקבל המפעל הזמנה ראשונה מהצבא הבריטי ל-775 אלף בקבוקי סירופ בסכום של 55 אלף לירות. ב-1947 מוחלפת שיטת הסחיטה הידנית במפעל במכונות. המותג "פריגת", שהחל כשם משפחה לסדרת התרכיזים הקפואים, נפרש כמטרייה על כלל מוצרי גת והופך למותג העיקרי בפעילות המפעל. בשנת 2001 נכנסה מבשלות בירה ישראל לשותפות במפעל.   

יינות כרמל

הסיפור של יקבי כרמל, לשעבר כרמל מזרחי, החל בשנת 1870, עם עלייתה ארצה של קבוצת יהודים ממזרח אירופה. איכרי המושבה ראשון לציון נזקקו לתמיכה כספית לעיבוד הקרקע עליה התיישבו ולשם כך שלחו את יוסף פיינברג, נציג מטעמם, להיפגש בחו"ל עם הברון אדמונד דה רוטשילד. הנדיב הידוע נרתם לעזרת המתיישבים.

הכרמים הראשונים ניטעו ליד ראשון לציון מדרום מזרח ליפו ואחר כך בכל המושבות המצויות תחת חסות הברון החלה נטיעת גפנים רחבת היקף. בשנת 1882 התחילו בבניית שני יקבים - בראשון לציון ובזיכרון יעקב - שנמכרו מאוחר יותר תמורת סכום סמלי לקואופרטיב כורמי גפן היין (פיק"א). בשנת 1895 מוקמת חברה לייצוא יין בשם Carmel Wine co, שמטרתה לייצא יין לשווקים הכשרים בפולין, בבריטניה ובאמריקה. בהמשך מוקמת אגודת הכורמים הקואופרטיבית של כרמל מזרחי בתמיכתו הכספית של הנדיב. כיום מייצרים יקבי כרמל יינות שולחניים איכותיים, מיץ ענבים תירוש, משקאות כוהל ושמני זית. סמל שני המרגלים, שנבחר ליקבים בשנת 1882, מלווה את החברה עד היום.