הבית שבו אנחנו מבקרים השבוע נמצא באחת השכונות המפורסמות בירושלים - ימין משה, שהוקמה מכספי עזבונו של הנדבן האנגלי משה מונטיפיורי בסוף המאה ה-19, סמוך למשכנות שאננים. בתי השכונה המקוריים נבנו בטורים בני שתי קומות, כשלכל בית חזית קדמית ואחורית בלבד, ובכל דירה שני חדרים. במהלך מלחמת העצמאות ספגה השכונה פגיעות קשות שגרמו לתושביה לברוח מבתיהם, ובתום המלחמה תפסו את מקומם עולים חדשים, מעוטי יכולת, מטורקיה ומכורדיסטן.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
השכונה שינתה שוב את פניה לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר, ובעקבות החלטה של עיריית ירושלים על שיקום מקיף. התושבים התבקשו לעזוב את בתיהם תמורת פיצויים, והוכנה תוכנית שימור קפדנית. בעקבות השיקום עברו לגור בשכונה אמנים ומשפחות אמידות. כיום נחשבת ימין משה לאחת השכונות היוקרתיות בירושלים, אך כשמטיילים בה קשה להבחין בכך: בשל חוקי השימור המחמירים שחלים עליה, נשאר אופיה המקורי, הצנוע.
מבנה השכונה אינו מאפשר כניסת כלי רכב: את המכוניות מחנים במגרשים המצויים מחוץ לרחובותיה, והתנועה בפנים היא רגלית בלבד. רחובות מרוצפים באבן מקשרים בין המפלסים השונים לרוחבה ולאורכה. לצד הבתים יש גינות קטנות ומטופחות, המרככות את רחובות האבן הוותיקים וצובעות אותם בירוק פסטורלי.
>> לכתבות נוספות על אדריכלות בירושלים
23 מטר בין שתי נקודות אור
בעלי הבית, טליה ואמיר פרבר, הורים לחמישה ילדים, גרו קודם בבית פרטי בגוש עציון. לפני שש שנים החליטו לעבור לירושלים, אבל היה להם חשוב להמשיך לגור בבית פרטי גם בעיר הגדולה. הם מצאו את מבוקשם בימין משה, בבית הממוקם בין רחוב התקווה לרחוב פלא יועץ, שעמד למכירה זמן רב.
הבית נבנה בסוף המאה ה-19, ובשנות ה-70 של המאה הקודמת נבנתה לו תוספת. כמו כל בתי השכונה, גם כאן מדובר בבניין טורי – 23 מטר אורכו (בין שתי החזיתות) על 4.80 מטר. הוא היה מוזנח וחשוך, והמבנה שלו היה בעייתי במיוחד: שני אגפים שנבנו במפלסים שונים, כנראה משום שבמקור היו בו שתי דירות נפרדות. למרות הכל, בני הזוג החליטו שיש לבית פוטנציאל, ופנו לאדריכלית מיכל דלה פרגולה כדי שתעזור להם לממש אותו.
העבודה נמשכה ארבע שנים וחצי, והאדריכלית מתארת אותה כמאתגרת בצורה יוצאת דופן. "האתגר הגדול היה לפתור את הבעיה של מרחק עצום - 23 מטר - בין שתי נקודות אור, בחזית המערבית והמזרחית", מסבירה דלה פרגולה. "היה קשה להחליט איך מאירים ומאווררים את הבית ונותנים לו תחושה של גודל, למרות העובדה שהוא מסדרוני בפרופורציה שלו. היה ברור שהפתרון צריך להיות בפנים, בין שתי החזיתות, מכיוון שבמעטפת החיצונית אסור היה לגעת".
האדריכלית התייחסה למבנה כאל מלבן ריק התחום בין קירות אבן מקוריים וחזיתות לשימור - ואת המלבן הזה סידרה מחדש. הקומה התחתונה נחפרה, המפלסים יושרו, ואלמנט אנכי של אור הוכנס מלמעלה עד למטה בדמות פטיו שקוף, עשוי זכוכית לכל גובהו. הפטיו הפך למוטיב המרכזי בבית: מלבד האוויר והאור שהוא מכניס לשלוש הקומות, הוא גם מאפשר תקשורת בין החללים השונים. אור נוסף הוכנס באמצעות חלון סקיי-לייט בגג הזכוכית של המבואה ובגגות המשופעים בסלון ובקומת הגלריה. שטח הבית המשופץ הוא 230 מ"ר: שלוש קומות, פטיו ושתי מרפסות קטנות.
מה מסתתר מאחורי ארון המטבח
הכניסה הראשית לבית היא מרחוב התקווה. דלת עץ רחבה נפתחת למבואה עם גג זכוכית משופע. מימינה יש חדר אורחים עם אמבטיה, שבעתיד יוכל להפוך לחדר השינה של ההורים.
בין שני חלקיו של המבנה המקורי מקשר מסדרון, ההופך לגשר תלוי כשהוא חולף על פני הפטיו. מתוך הפטיו מתאפשר מבט לגובה שלוש הקומות:
אחרי הפטיו מגיעים למטבח, שנמצא בין שני קירות אבן מקוריים - היחידים שנשמרו ונחשפו בשלמותם. סביב המטבח מתנהלים החיים בבית, ולכן הוחלט למקמו במרכזה של קומת הכניסה. הוא מורכב מאי ומקיר ארונות גבוהים דו-צדדי - צד אחד פונה אל האי, והאחר אל גרם מדרגות הנמצא מאחוריו:
בקיר הארונות נמצאים משטחי עבודה נוספים, הנשלפים בעת הצורך.
סמוך למטבח יש שולחן אוכל גדול, שיכול להיפתח ולארח את המשפחה המורחבת בערבי שבת וחג. הסלון ממוקם בהמשך, מתחת לגג עץ חדש שחופה ברעפים מקוריים. יש בו פסנתר, מזנונים, ספה ושתי כורסאות. טלוויזיה אין כאן. כל הרהיטים מלבד הספה עברו מהבית הקודם. בין הסלון למרפסת שצופה מזרחה, אל חומות העיר העתיקה וכנסיית הדורמיציון, מפרידה חזית מקורית בעלת פתחים מקושתים, שפורקה ונבנתה מחדש עם אבנים שמוספרו בתהליך השימור.
גרם המדרגות שמאחורי ארון המטבח הדו-צדדי יורד למרתף ומטפס לקומת הגלריה. למעלה הוא מסתיים בגשר הצופה לפטיו ומוביל לחדר עבודה המשמש בסופי שבוע כחדר אורחים, ושכולל גם פינת רחצה. צמודה אליו מרפסת גג קטנה, המשקיפה אל גגות השכונה. בקיר המרפסת חלון קשתי משוחזר, המכניס אור טבעי לאזור גרם המדרגות.
במרתף מסתיימות המדרגות בחלל ביניים חשוך, שנוצר בגלל המבנה המיוחד של הבית. לכן הוא הוסב לפינת ספרייה, שרוהטה בכבדות:
במרתף מוקמו גם שני חדריהן של הבנות הצעירות, שעדיין גרות בבית, ויחידת ההורים. אחד מחדרי הבנות פונה לרחוב פלא יועץ, ויש בו כניסה משנית לבית, ממפלס הרחוב הנמוך. החדר השני נמצא במרכז הקומה ופונה אל הפטיו, כמו יחידת ההורים, הכוללת חדרי ארונות ורחצה.
הנגיעה האישית
לאחר שהסתיים תכנון החללים נעשה ניסיון לשלב בין הטעם והסגנון של טליה פרבר, בעלת הבית, לבין אלה של האדריכלית דלה פרגולה: בעוד שהאחרונה מעדיפה חללים נקיים ומינימליסטיים, הראשונה אוהבת סגנון חמים ואקלקטי יותר. לפרבר גם יש רקע בעיצוב, כך שהיה לה חשוב להכניס את טעמה האישי בבחירת החומרים והאביזרים. החומרים המקוריים של הבית, הגבלות השימור ואופי הסביבה יצרו תכתיבים משלהם, והוחלט אבן חלילה מחברון בחללים הציבוריים, אריחי חימר ממרוקו ופרקט אלון טבעי בחדרי השינה.
הנגיעה האישית של פרבר מורגשת בכל פינה, בזכות תמונות משפחתיות עתיקות, רהיטים שנרכשו בשוקי פשפשים ברחבי העולם, אוסף כלי קרמיקה בכניסה, אוסף מיניאטורות במזנון זכוכית בסלון ועוד. לכל חדר היא העניקה אופי משלו באמצעות טקסטיל, גופי תאורה ורהיטים שונים.
- בבית הזה תוכלו לבקר במסגרת אירועי "בתים מבפנים ירושלים",
שמתקיימים בסוף השבוע הקרוב ברחבי הבירה
