כששומעים על עוד בניין במרכז תל אביב שהופך בימים אלה את ייעודו למלונאות, מתבקש לשמוע על עוד מלון בוטיק בשרשרת ארוכה. כשהבניין נמצא במרחק נגיעה משדרות רוטשילד, מתבקש שזה יהיה מלון מעוצב במיוחד. אבל לא הפעם: 150 מטר בלבד מהשדרה היקרה בישראל, מול מגדלי עשירים ומתחמי מגורים מפוארים, מוקמת בימים אלה אכסנייה לתיירים שהשקל לא מצוי בכיסם.

זה קורה בבניין הגדול של בית הדואר הוותיק בשכונת גן החשמל, בקרן הרחובות מקווה ישראל ולבונטין, ששימש בעבר גם כמרכזיית "בזק". חברת התקשורת יצאה זה מכבר, סניף הדואר עדיין בקומת הקרקע, ושאר הקומות הנרחבות ישמשו החל מסוף שנה זו מאות תרמילאים שרוצים לטייל בתל אביב בלי לפשוט את הרגל. "אכסניית אברהם", המשתייכת לרשת שמפעילה אכסנייה פופולרית במרכז ירושלים, תציע כ-400 מיטות בטווח מחירים נגיש: 80-120 שקל למיטה בחדר משותף (דורמיטורי), ו-330 עד 450 למיטה בחדר פרטי.

הקופסה החומה והאטומה של בניין הדואר כמעט ואינה עוברת שינוי חיצוני. השיפוץ, שנאמד בכ-15 מיליון שקל, אינו נוגע בחזית ובשלד ומתמקד בפנים הבניין. במסגרת המהלך הוסבו כ-6,000 מטרים בנויים לכ-100 חדרים בגדלים מגוונים. התקציב החסכוני אפילו לא מספיק לשינויים קוסמטיים שיסתירו את אופיו המקורי של המבנה: כך, למשל, הוחלט שחדר המדרגות העצום לא יסויד; שתקרותיו הגבוהות של המבנה יישארו חשופות; ושהשינויים שכן נעשים יהיו בעיקרם מחויבי נגישות ובטיחות (כיבוי אש ואוורור מאולץ בבניין כה אטום), כחלק מהתנאים הסטטוטוריים שכרוכים בהסבה של מרכזייה שאחסנה ציוד תקשורת לאכסניית טיילים. התרמילאים, אגב, יוכלו לשלוח מכתבים מהלובי: כ-1500 מ"ר בקומת הקרקע ימשיכו לשרת את "דואר ישראל".

חדר המדרגות העצום יישאר כמות שהוא (צילום: דור נבו)
חדר המדרגות העצום יישאר כמות שהוא (צילום: דור נבו)

חיסכון בתקציב כי הבניין קיים

אחד מחמשת היזמים הוא איש התיירות מעוז ינון, בעליה של אכסניית "פאוזי עזר" בנצרת ו"אכסניית אברהם" בירושלים, לצד פיתוח נתיבי מטיילים לתרמילאים שבאים למזרח התיכון. בשיחה עם ערוץ האדריכלות של Xnet הוא מספר, כי היזמים והמשקיעים חיפשו במשך שנה וחצי מבנה מתאים בתל אביב. בשלב מסוים הסכימה "בזק", בעלת הבניין מכוח שימושו בעבר, להשכיר להם את הבניין ל-15 שנים. מכל הציוד הרב שהיה כאן בעבר נותרו רק כ-500 מ"ר בקומת המרתף.

הדבר לא רק חסך למשקיעים את עלות הבנייה, אלא מאפשר לשמר – לפחות בינתיים – את הבניין הישן שאינו מוגן ברשימת השימור. את הבניין תכנן האדריכל החיפאי בנימין חייקין בשנות ה-30 של המאה הקודמת, וכעבור כ-30 שנה עבר המבנה שיפוץ ששיווה לו את המראה הנוכחי. תוכנית השימור העירונית, בעריכתה של האדריכלית ניצה סמוק – מי שפעילה מאוד בשימור בניינים סמוכים לו כאדריכלית פרטית, כמו בניין המגורים המפואר "בית יעקובזון" – לא ראתה לנכון לשמר אותו. כמו "בית הפניקס" שהיה מולו ונחרב לטובת מתחם מגורים חדש בתכנון גידי בר אוריין, או "בית הקבלן" בפינה הסמוכה שזכה לגורל דומה, גם בית הדואר עלול להיהרס. המיזם הנוכחי נותן לו הגנה זמנית.

זה היה בית הפניקס, שנהרס לטובת מתחם מגורים חדש (צילום: דור נבו)
זה היה בית הפניקס, שנהרס לטובת מתחם מגורים חדש (צילום: דור נבו)

לצד השימור הספונטני, אם אפשר להגדיר זאת כך, יש כאן בשורה תיירותית: עשרות מלונות יוקרתיים נבנים בעיר הלבנה בעשור האחרון, חלקם במבנים לשימור וכולם נמצאים מחוץ להישג ידם של תיירים צעירים ו-או לא מבוססים. המגמה הזו יוצרת מחסור במקומות לינה בסגמנט התיירות הזה ומייצרת ביקוש שאין לו מספיק מענה. ינון, שטייל הרבה ברחבי העולם, מבקש לתת מענה כזה וסבור שיש בו גם יתרון נלווה שיתמוך בעסקים מקומיים: "האכסנייה לא מחפשת להתחרות במה שלעיר יש להציע, להיפך; אנו מספקים למטיילים שלנו מידע והמלצות על תכנים שממוקמים מחוצה לה, ובסוף היום האכסנייה היא הסלון, הבית, המקום שמרגישים בו בנוח". ינון ושותפיו מאמינים, שבניגוד למלון או לפתרונות שמציע אתר AIRBNB, האכסנייה תעודד מפגשים אישיים בין תיירים לתושבים ולמטיילים נוספים ללא תיווך, ותעודד פעילויות עירוניות ומסחריות נוספת בקרבתה.

הקומות הכפולות יישארו

"האתגר התכנוני הוא כיצד הופכים קופסה של ציוד תקשורת למקום שנותן ביטוי ודגש לחזון 'המפגש האישי וחברתי', ובו בזמן נשארים במסגרת תקציבית מדידה", מספר אדריכל הפרויקט, מיקו ארדיטי. בניגוד לכמאה החדרים הצנועים והפרקטיים, הכוללים מיטות וחדרי שירותים בלבד, החללים הציבוריים רחבי ידיים ותופסים מקום מרכזי בתכנון. אחרי הכל, אמורים להיפגש כאן מטיילים מכל העולם.

ביום בהיר רואים את עבודות הרכבת הקלה למטה, וגם ביום לא בהיר (צילום: דור נבו)
ביום בהיר רואים את עבודות הרכבת הקלה למטה, וגם ביום לא בהיר (צילום: דור נבו)

בקומה הראשונה נמצא לב הפרויקט: חלל פתוח וענק (כ-700 מ"ר) שבקצהו במה רב-תכליתית להופעות ושאר שימושים. יהיו כאן גם בר, מטבח מאובזר לשימוש האורחים שיעדיפו לחסוך את חשבון המסעדות של תל אביב, שולחנות אוכל, ערסלים, פינות ישיבה רכות ועוד. הקומות הכפולות ששימשו את הציוד הטלפוני יישארו כאלה, ולא ייחתכו לשניים (בדומה למרכזיית בזק ברחוב לינקולן פינת יהודה הלוי בתל אביב, שהועברה בהליך לא ברור למשטרת ישראל ול"מעונות סטודנטים" עם ג'קוזי). וכך, בקומות הנמוכות ימוקמו החדרים המשותפים הגדולים, שיאכלסו בין 4 ל- 12 אורחים בחדר. ככל שעולים בקומות, החדרים קטנים ומספר האורחים בהם מצטמצם. החלוקה מיועדת להקטין את העומס על המעליות ושאר מערכות הבניין, ולתחום את אזורי הרעש למסדרונות ולחללים הציבוריים הנמוכים בלי להפריע יתר על המידה לאורחים ה"עשירים".

קשה להחדיר אור-יום לקומות הגדולות בבניין האטום, ובפרט כשמפרידים את השטחים הגדולים לעשרות חדרים. כדי להתמודד עם הבעיה, חולקו החדרים לפי המודול ההיסטורי של החלונות והם הוצמדו אליהם ואל הדפנות החיצוניות של המבנה. במקביל נפתחו חלונות שנאטמו במרוצת השנים. בעומק הקומה, היכן שאי-אפשר להחדיר אור שמש, הוכנסו חדרי כביסה, מקלחות וחדרי שירותים משותפים, וגם חדרי החדרניות שלא ייהנו - כך מתברר - מאור השמש הנעים.

האטרקציה המרכזית של האכסנייה נמצאת על הגג: מרפסת ענקית שצופה על מגדלי רוטשילד וקו הרקיע של תל אביב המצטופפת. בינתיים נמצאות על הגג שתי מכולות ישנות שמשרתות את עובדי השיפוץ, ובגמר העבודה הן יוסבו לבר ולחדר כביסה. "אנחנו מדמיינים טייל שמגיע לאכסנייה, עולה לגג, פושט את בגדיו המלוכלכים, מכניס אותם למכונת הכביסה ונשאר להשתזף על הגג עד הייבוש", אומר ינון.