באמצע האיסט-ריבר שחוצה את העיר ניו יורק, בין מנהטן לקווינס, נמצאת רצועת-יבשה צרה שלא הרבה מתושבי העיר זכו להכיר. אם עולים על קו F של הרכבת התחתית ויורדים בתחנת האי- רוזוולט, נדמה שמגיעים לאי מבודד באוקיינוס אחר לגמרי: שכונה שקטה וירוקה, בלי זכר לפיח והרעש של העיר.
אורכו של האי הוא שלושה קילומטרים - דרומו מקביל לרחוב 46 במידטאון מנהטן, וצפונו מקביל לרחוב 86. רוחבו 240 מטרים בסך הכל, וכשפותח בסוף שנות ה-60 הובטחה בו אוטופיה לבני מעמד הביניים שרוצים לחיות במנהטן, אבל לעשות זאת בשקט. גם היום נדמה שזאת מטרת הקבלנים ובוני מתחמי המגורים באי, וכמו כל דבר באמריקה - השאיפה היא למשוך קהל מבוסס שיעלה את רמת החיים באי וכמובן, את מחירי הדירות.
פרויקט מעניין שנחנך כאן בשנה האחרונה הוא בריכת שחייה ומועדון ספורט, שתכנן האדריכל הישראלי ברק פליסקין (״Pliskin Architecture PLLC״), שגם כותב מדי פעם ל-Xnet.
שותפתו של פליסקין, 38, קריסטה ניניבאג׳י, נשכרה לעצב כמה דירות במתחם ומכאן נולד הפרויקט שבו התבקשו ליצור מרחב סגור לדיירים בלבד. פליסקין מספר, כי בארבעת הבניינים החדשים יש 880 דירות, שכולן מיועדות להשכרה. היזמים מבקשים להעלות את דמי השכירות שלהן, ומתחם הספורט והפנאי הוא אמצעי.
ארבעה בניינים, 220 דירות בכל אחד, וקאנטרי קלאב שנועד להקפיץ מחירים (צילום: ברק פליסקין )
״עד היום, הדירות באי היו זולות מאלו שבשכונת וויליאמסבורג המבוקשת בברוקלין. המטרה היא להשתוות אליה ואף לעקוף אותה", אומר האדריכל הישראלי, "בעיקר משום שהאי רוזוולט קרוב יותר למרכזי העסקים במנהטן ומנצח את וויליאמסבורג מבחינה גיאוגרפית. אנחנו פונים לקהל אחר מצעירי ברוקלין המבוססים; משפחות שרוצות לחיות בשקט, ולנסוע בכל סוף שבוע כמה שיותר רחוק מהעיר״.
מתחם המגורים נמצא בצפון-מערב האי. מלבד הבניינים, הוא כולל 12 דונם של שטח ירוק - שטח עצום במונחי ניו יורק - ובהם בריכת שחייה שהוקמה יחד עם הבניינים ב-1986 ולא שופצה משמעותית מאז. על שיפוצה ועיצובה (ועל השטח כולו) הופקדו נינבאג׳י ופליסקין. ״המגבלה הראשונית שלנו בשיפוץ הבריכה הייתה הזמן", אומר פליסקין. "החלטנו לפתוח בשיפוץ ראשוני ומהיר עד פתיחת עונת הרחצה, וושכרנו את שירותיו של האמן Hot Tea שיצר 'שפריצים' של צבע על שפת הבריכה״.
“Hot Tea” הוא
כינויו של אמן הרחוב אריק ריגר, שצבעי הפסטל שמאפיינים את עבודותיו קישטו יצירות רבות ברחבי ארצות הברית, למשל ״RIVOLI" - רשת חוטים צבעוניים שעטפה גרם מדרגות לבן בעיריית סיוטארד, נברסקה - והיצירה ״RITUALS״, שבה חיבר רשת של חוטים צבעוניים בין עמודי גשר וויליאמסבורג בניו יורק. ההחלטה לצרף אותו לפרויקט התבררה כהימור מוצלח, שעורר הדים בתקשורת האמריקאית: כתבות עליה פורסמו בבלוגי עיצוב כמו Gothamist, Collosal, BSA, ו-Urdesign ומגזינים כמו oddpad, the collestica ואחרים.
Hot Tea ריסס בספריי את המשטחים סביב הבריכה (צילום: ברק פליסקין )
״האמן צבע את הבריכה בתוך כמה ימים, צילם ופרסם אותה בחשבונות האינסטגרם והפליקר הפופולריים שלו עוד לפני שהיו בה בכלל מים״, מספר פליסקין על מהירות יחסי הציבור של האמן. hot tea צבע את משטח הבטון סביב הבריכה ב-120 גלונים של צבעי פסטל שונים. הוא חילק את השטח למלבנים, צבע כל מלבן בצבע אחר בעזרת רולר, ובין כל מלבן ריסס בספריי כדי ליצור את אפקט ה"גרדיאנט" של התמוססות הצבעים אחד אל תוך השני. כדי להבליט את ההפרדה בין שפת הבריכה למים, עיצובית ובטיחותית כאחד, הוא צבע את תחתית וקירות הבריכה בתכלת-פסטלי מרגיע. אחרי הצביעה, הוסיפו האדריכלים שמשיות צהובות וקנו רהיטים חדשים, חלקם אפורים וחלקם צבעוניים, שאמורים לשמש את הרוחצים גם בשלבים הבאים של השיפוץ.
״צביעת הבריכה היא השלב הראשון ואולי הכי פחות מושקע בשיפוץ״, מספר פליסקין. ״התקציב של סדרת השיפוצים, שתימשך לאורך כחמש שנים, עומד על 15 עד 20 מיליון דולר. זה כולל כ-400 דירות, 80 מסדרונות, ארבע מבואות, בניין חדש לבריכה, בריכה רדודה לילדים, ג'קוזי (או שניים) ופיתוח נופי. ההוצאות על צביעת הבריכה עמדו על 70 אלף דולר. במטרה שהיא תהיה מוכנה לקיץ, שיפצנו אותה בזמן שיא של שישה שבועות״.
56 בריכות ציבוריות עומדות לרשות תושבי ניו יורק. מי שידו משגת - הולך למקומות כאלה (צילום: ברק פליסקין )
בשלבים הבאים אמורה הבריכה להתרחב ולהיות חלק ממועדון לדיירים-בלבד: בריכת ילדים, הגדלת המועדון הסגור שסמוך לבריכה ותוספת ג׳קוזי, במטרה להפוך את המרכז לשמיש בחורף. ״אנחנו מדמיינים את הדייר הממוצע קם בבוקר חורפי ניו-יורקי, יוצא מהבית, צועד כמה מטרים בשלג - ומגיע למועדון המחומם שלו״.
מרכז הפנאי, ששיפוצו יתחדש מיד בתום הקיץ, מיועד לאותם תושבים שישלמו 3,500 דולר בחודש לדירת חדר שינה אחד - מחירים דומים לממוצע של וויליאמסבורג המבוקשת.
בישראל, שבה בריכות ציבוריות הן עולם הולך ונעלם - ומאוד לא זול כאשר הוא כבר נמצא - אפשר להתקנא במצב השורר בניו יורק: 56 בריכות ציבוריות ברחבי הכרך פתוחות לקהל בחודשי הקיץ, הכניסה לרובן חופשית ולכן הן עמוסות ברוחצים. חופי הים רחוקים מאוד ממרכז העיר, והתושבים צמאים למקום שבו יוכלו להצטנן ולהשתזף במזג האוויר החם והלח של יולי-אוגוסט.
מי שידו משגת יעדיף לבלות בבריכות פרטיות, שמוכרות מנויים חודשים או יומיים בתעריפים גבוהים ביותר (כניסה יומית לבריכה פרטית במנהטן עולה בין 40 ל-200 דולר (!) ובסופי שבוע המחירים אף מזנקים). בדרך כלל מדובר בבריכות על גגות בנייני משרדים ובתי מלון, כך שהן קטנות מהבריכות הציבוריות וברובן לא אולימפיות. הבריכה ברוזוולט איילנד תשמש רק עשירים (וחבריהם), שיכולים להרשות לעצמם לגור לידה.
הסטנדרטים בבניינים החדשים של ניו יורק, בעיקר בשכונות שעברו ג׳נטרפיקציה, ממשיכים לזנק בשנים האחרונות. יזם של בניין חדש או משופץ שרוצה למשוך דיירים מבוססים, חייב לפתות אותם באלמנטים שחורגים בהרבה ממקלחת מעוצבת או מטבח מאובזר: חדר כושר, שולחן ביליארד, גג משופץ עם מקומות ישיבה ומתקני גריל, וברוב המקרים גם בריכה. המשקיעים במתחם המגורים ברוזוולט איילנד מתאמצים להפוך את האי מיצור כלאיים משונה בין קווינס למנהטן לשכונה ראויה, אולי אף מבוקשת. מה שעשוי להקפיץ את המחירים באי הוא ״מרכז המחקר המדעי-הנדסי יישומי״ שאמור
להיחנך בחלק הדרומי של האי, בשיתוף הטכניון ואוניברסיטת קורנל.
הדמיית הקמפוס המתוכנן של קורנל והטכניון (הדמיה: Copyright Cornell University)
