אני והצל שלי: לא הייתם שמחים לקבל צל צמוד ביום לוהט בעיר?

"גשו לאנשים ופשוט תתחילו ללוות אותם עם השמשייה. כמו שהעץ מציע צל, כך גם אתם – ללא מלים". אלה היו ההנחיות שקיבלה קבוצה של מתנדבים ממוזיאוני העיצוב והקומיקס בחולון, באקט של התערבות במרחב הציבורי. הזמן: שעת צהריים לוהטת ביום הכי ארוך בשנה. המקום: כיכר רבין בתל אביב – מרובע עצום, איקוני ומרכזי, כמעט נטול צל. לפני האומללים שהצטרכו להגיע מצד אחד לשני עמדה הבחירה ללכת סביב סביב, ברחובות שמקיפים את הכיכר, או לחרף את נפשם בדרך הקצרה יותר, בשמש הקופחת.

קשישים, אמהות עם עגלות, רוכבי אופניים, ילדים, כולם בירכו על הצל שהוצע להם, מצומצם ככל שהיה, ושיחות לבלבו בדקות של הליכה משותפת, שכבר לא נעשתה בחיפזון גדול.

המתנדבים. היה חם (צילום: שירן כרמל ואסי גרינשטיין )

הנה מבחר מהתגובות שקיבלו המתנדבים:

• "אוי גוועלד, תציל אותי".
• "מה, את רוצה ללוות אותי את כל הדרך הזו? נחמד מצידך".
• "זה מזכיר לי את יוון בילדותי. שם כולם היו מסתובבים בקיץ עם שמשיות כאלה".
• "אתם ממש צודקים, בטח, למה שיהיה צל בחוץ? הם לא רוצים שנסתובב בחוץ".
• "את יודעת למה לא עושים לנו צל במקומות האלה? כדי שלא נוכל להתכנס ולהתאגד".
• "בתחנת האוטובוס אף פעם אין לי צל. צריכים לבנות תחנות שיהיו בהן פחות פרסומות ויותר מקומות ישיבה וצל".
• "בכל מקום שבו יש עשירים יש עצים".
• "בטח אתם כאן המון זמן. את רוצה שאחזיק לך קצת את המטריה?"
  

>> ערוץ האדריכלות של Xnet מלווה את התערוכה ''צל ערים'' במוזיאון העיצוב חולון, עם סדרת כתבות על בעיית הצל במרחב הציבורי בישראל.