ערב שנת בחירות מוניציפליות, נוהגים ראשי הערים לפנק את התושבים בפרויקטים חדשים: רחובות משתפצים, גינות נשתלות וכיכרות נחנכות. הם ממהרים לסמן V על עוד פרויקט חדש ולגזור עוד סרט, אבל לא בהכרח חושבים קדימה - על מי שישתמשו במרחבים הציבוריים. האדריכלים מצדם לא לוחצים על מזמיני העבודה להשלים את הפרויקט, ונוטים להסתפק בתצלום יפה של פארק מהודר וריק מבני אדם, כזה שיקשט את אתר האינטרנט שלהם.
ואיפה התושבים בתמונה? הורים וילדים שיבואו לשחק בגן השעשועים החדש ימצאו בו דשא ומגלשה, אבל לא תמיד יצליחו לאתר סכך שיגן על ראשם מהשמש הקופחת. "מצללות זה הדבר הראשון שיורד מרשימת הכמויות כשאין מספיק תקציב", מתוודה אדריכלית בכירה, שחוששת לבקר את לקוחותיה בפומבי.
>> כתבות נוספות בסדרת "צל עכשיו":
מדוע כיכר הבימה בת''א בוערת כל היום?
דיזנגוף נעים ובן יהודה בלתי נסבל
מיזם "מראה מקום" בירושלים, למשל, מורכב מארבעה פרויקטים ברחבי הבירה: "כר בכיכר", "פול גז בניוטרל", "מיזוג אוויר פתוח" בכיכר ג'נרלי ו"מיצב ורלו". כשנחנך מיצב ורלו, המורכב מאוסף של פרחי ענק מלאכותיים, אמר סגן ראש העירייה ומחזיק תיק מרכז העיר, עופר ברקוביץ', כי "המיצב ממשיך לחזק את המגמה של שוטטות של ירושלמים ותיירים במרכז העיר". בפועל, המרחבים המחודשים אינם בשימוש: העוברים והשבים מתרחקים מהם.
כשנחנך המיצב בכיכר ג'נרלי, אמר ל-Xnet אדריכל העיר, עופר מנור, כי בעירייה מנסים לקדם פרויקטי צל. הוא ציין שלאורך מסלול הרכבת הקלה נשתלו 3,000 עצים, והדף את הביקורת שנשמעה על המיצב החדש באמרו שנתזי המים יפיצו אדים קרירים שיצננו את התושבים והתיירים. "בחרנו בהצעה כי הכיכר מוצלת חלק משעות היום בגלל בניין ג'נרלי", אמר מנור על הפרויקט שזכה בתחרות אדריכלים, ו"גם בגלל שהנתזים מייצרים מיזוג אקלימי. אני לא חושב שצריך ליצור מצב שכל העיר מוצלת".
אדריכל הנוף אסיף ברמן מקבל מהרשויות בנגב דרישה לפתרונות הצללה. משרדו תכנן בין היתר את שיפוץ התחנה המרכזית בבאר שבע, את "חוף באר שבע" עם מזרקות השכשוך בעיר, וגם טיילת ומצללה סולארית בבית ספר בלהבים.
ב"חוף באר שבע", למשל, הצורניות המעוגלת של המצללה מבטיחה צל לאורך כל שעות היום. ברמן רואה השפעה בולטת של מגזינים בינלאומיים על אדריכלות הנוף הישראלית (כמו על אדריכלות הבניינים), אלא שמה שעובד בתוך בניין לא יעבוד בהכרח כמרחב ציבורי במדינה לוהטת. "הדבר הראשון שאני מלמד סטודנטים הוא לחשוב על גג", הוא אומר, ונוהג להיאחז בשילוב של מים, עצים וצל. "זה כל ההבדל בין מקום נעים לבין מרחב בלתי שמיש, וההבדל הוא 3-5 מעלות. בחוף באר שבע, סילוני המים מתפקדים כמו מזגן - זה משהו שגם הרומאים ידעו לעשות ואנחנו שכחנו".
זה מול זה: טוב ורע במרחב הציבורי
1. כיכר
מה תפקידה של כיכר עירונית? לשמש כמרחב מפגש? כחלל ריק בעיר? כאתר להפגנות וכינוסים? עם ובלי קשר לדיון המתמשך הזה, כיכר מוצלחת משלבת בין אזורים מוצלים לאזורים חשופים. כיכר רבין בתל אביב נהנית
מהשילוב הזה, וכך גם כיכר העצמאות בנתניה ששופצה
לאחרונה, והיא עתירת מצללות לצד חלקים נרחבים שנשארו חשופים. לעתים, דווקא תקציבים נמוכים מייצרים פתרונות יעילים: בשיפוץ הכיכר במרכז ערד הותקנה מצללת בד פשוטה, שמגינה מפני החום הכבד.
לעומת זאת, כיכר הבימה התל אביבית ידועה לשמצה כמקום בלתי אפשרי לשהות בו כל שעות היום: השמש הקופחת והריצוף המסנוור הופכים אותה למרחב שרק רוצים לברוח ממנו.
2. רחוב
הוא לא רק דרך הקרויה על שמו של מנהיג, מלחמה או אירוע היסטורי מכונן, אלא המרכיב החשוב בעיר. "רחובות טובים" מושכים אליהם את הציבור: השאנז אליזה בפריז, הרמבלאס בברצלונה ואיסתיקלאל באיסטנבול הן דוגמאות מתבקשות, אבל גם דיזנגוף בתל אביב ורחוב יפו בירושלים עושים את העבודה.
ומה משותף לרחובות המוצלחים, מלבד בתי הקפה וחנויות האופנה? נכון, הם מוצלים. אם באמצעות עצים גבוהים, ואם בזכות הבניינים. אין גדרות בין הבניינים למרחב הציבורי ואין חניונים. יש מבנים, עצים ומרחב אנושי שוקק.
3. תחנות אוטובוס
לאורך רחוב אבן גבירול בתל אביב מוצבים, אחת לכמה עשרות מטרים, שלטי פרסומת. כשמתקרבים, מגלים שמדובר בתחנות אוטובוס. חברת השילוט jcdecaux, שזכתה במכרז של העירייה, העדיפה את הפרסום על פני השימוש המקורי של המתקן. התוצאה היא תחנות קטנות וצרות שאין בהן מקומות ישיבה מספקים או הגנה מפני חום, קור וגשם.
תושבים בערים אחרות יאמרו שמצבם של תושבי תל אביב טוב יחסית: יש יישובים שבהם עדיין ממתינים לאוטובוס מתחת לעמוד מאולתר. את נקודת אור מספקות הרכבת הקלה בירושלים ותחנות ה"מטרונית" בחיפה. המתכננים חשבו פעמיים בטרם שלחו את תחנות האוטובוס לייצור במפעל, והתוצאה היא מרחבים שנעים יותר לחכות בהם לאוטובוס או לרכבת.
4. גשר להולכי רגל
מי שזקוק למונית שירות או לאוטובוס מאסף לאורך כביש החוף, נאלץ לא פעם לחצות את הכביש הסואן בעזרת אחד הגשרים שמתרוממים מעליו. אם הנסיעה בתחבורה ציבורית אינה נעימה במקרה הטוב ובלתי נסבלת במקרה הרע, המתכננים ומקבלי ההחלטות הגדילו לעשות כאן בזלזול בהולכי הרגל. הגשרים החשופים והסתמיים הופכים את הדרך למפרכת ומיוזעת.
צל"ש מגיע לאדריכל דני לזר, שתכנן את הגשר שמוביל מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע לתחנת הרכבת הסמוכה לה. ההצללה, הצמחייה והעיקול המעניין והנינוח יוצרים נתיב שנעים לפסוע בו גם בימים חמים במיוחד. לזר תכנן את הגשר במסגרת מתחם שלם בקמפוס, וזכה על כך בפרס רכטר (צילום בראש הכתבה).
5. טיילת
טיילת משמעותה תצפית לנוף. נקודת המוצא הזו מייצרת קונפליקט תכנוני: לא לפגוע בנוף מצד אחד, וליצור מסלול נעים שאפשר לנוח ולהירגע בו מצד שני. הסוד טמון בין השאר במינון: הצבת פרגולות קטנות, או חומרים שקופים ועדינים שמשתלבים בנוף.
6. פארקים עירוניים וגינות שכונתיות
נדמה שכל אדריכל נוף חושש מהרגע שבו יתבקש לפארק בשכונה חדשה, קירחת מעצים. הבינוי המפוזר של השכונות החדשות מותיר בין הבניינים, החניות והכבישים שטחים פתוחים גדולים וחשופים. התקציבים הדחוקים לא מאפשרים לרוב להציב עצים ותיקים, כך שהאדריכלים ממקמים שתילים צעירים שאינם מעניקים צל. התוצאה היא פארקים, שברובם לא נעימים לשהייה.
תקציבים לא מבוטלים וכוונות טובות הושקעו ב"גני הסיפור" בחולון, אך מאחר שאין בהם די צל, רבים מהם נותרים נטושים לאורך שעות ארוכות. גם פארק כפר סבא נטול צל ברובו, מכיוון שהשתילים טרם הניבו עלווה נדיבה.
סיבה לאופטימיות מתחת לשמש אפשר למצוא בשתי חורשות ששוקמו - פארק החורשות בדרום תל אביב (בתכנון אהרונסון אדריכלים) וגן השומרים בקרית טבעון (בתכנון אב אדריכלות נוף) – וגם ב"גן בעברית" בראשון לציון (בתכנון ברוידא מעוז), שם הושמש האנגר נטוש והפך למצללה המוצבת מעל מתקני משחק.
הקריטריונים האלו רלוונטיים גם לגינות שכונתיות קטנות. האיכותיות שבהן ממוקמות במרכזי ערים ותיקות ומיוערות בעצים ותיקים. גינות השעשועים בשכונות החדשות, וברשויות חלשות בפרט, עלולות להיות חשופות לשמש ללא הצללה כלל, ולהיות מקור לא אכזב לעוגמת נפש מתמשכת.
- ערוץ האדריכלות של Xnet
מקדיש סדרת כתבות לבעיית הצל במרחב הציבורי, לקראת התערוכה ''צל ערים'' שתיפתח במוזיאון העיצוב חולון בתחילת יולי
. הכתבה הבאה: מדוע הבתים בישראל רותחים כשאין מזגן?
