מבין כל המאכלים, מבין כל הפירות, מבין כל עצי גן העדן – עם תות העץ הצליח האדם לפתח יחסי אהבה-שנאה שמשתווים בעצמתם רק ליחסים המורכבים בינך לבין זקנתך. מצד אחד אתה מכבד ומעריך עץ תות זקן חרוש קמטים לתפארת, ומצד שני אתה מוכן בהתקף זעם אחד לבוא ולנסר לו את הגזע (או הראש של הזקנה), בלי חשבון ובלי פחד מפקיד היערות או מהחברה להגנת הטבע (או מהמשפחה). ועכשיו זו העונה. העונה בעיצומה.
כמו יין אדום או לבן
כי ממש עכשיו התותים נופלים כפרי בשל. עסיס ניגר, נוטף מתוק, חמצמץ ונהדר. עדיף כמובן כמו יין ללכת על אדום, אבל אפשר גם לבן חצי-יבש, שמתאים יותר לכל אלה שלא רוצים להתלכלך. כמו שני הילדים בני השש מהעץ של השחורים ברחוב הירשנברג שבמבטא אנגלוסקסי כבד הסבירו לי שהם קוטפים רק תותים אדומים ולא שחורים ובשלים, "כי אנחנו לא רוצים להתלכלך". אבל ילדים, "לקטוף תות בלי להתלכלך- זה כמו לצייר בפוטושופ", אמרתי להם והם הסתכלו אלי במבט מגלגל עיניים כמו על דפדפן כרום תקוע.
אבל לא רק הילדים חושבים ככה. למעשה כל מי שגר בעיר יסכים איתם מיד שעץ תות אמנם יש בו משהו מיוחד (ואוכל גם לתולעי משי), אבל כמו גרפיטי – עדיף שהייחוד הזה ישאר על הקיר של השכנים. כי התות, (וכאן אנו עוסקים בנקבות, כי תות זכר לא נותן פירות), עושה את אותו הדבר שעושה הפיקוס, רק בהרבה יותר לכלוך. אתה קוטף תות שחור והיד שלך נשארת סגולה ליומיים, אתה מחנה את המכונית מתחת לתות והיא מתלכלכת בפירות ורוחשת זבובים. אתה הולך על המדרכה ומסתכן בכתם עולמים על הבגד, או החלקה יפנית על הפרי שנמעך בצורה מושלמת כתוצאה משילוב בין עצמת הנפילה ורכות הפרי הבשל. גם טיפול יומיומי בזרנוקי מים קצרים וארוכים מרכבי הניקוי העירוניים, לא מצליחים לעמוד בקצב נפילת התות. תוך שעה המדרכה חוזרת להיות עיסה שחורה ודביקה.
כואב הלב על עצים שנכרתים
לכן, חלק גדול מבעלי מגרשים עם עצי תות, מקדים עריפה למכה, וכבר באפריל דואג להשאיר ענף אחד קטן בלבד כדי לא להסתכן מול פקיד היערות והעיריה. נועזים (או נואשים) יותר, כורתים את העץ בכלל בלי חשבון. וכואב לי הלב. כי אני מהמשוטטים בעיר, מאלה שהולכים בה ומחפשים את התות בעונה. מאלה שיעשו סיבוב גדול רק כדי לעבור דרך עץ תות שופע ענפים נמוכים. ולפעמים, בחשאי, כשאשתי עסוקה, אני לוקח אל לב הסכנה גם את הילדים. אנחנו מורידים חולצות כדי שלא תגלה סימנים – ובולסים תותים. אבל סימנים תמיד יש (כשזה לא הלבנים). ואם זה היה תלוי באנשים כמו אשתי, בעיר הזו היו יושבים ילדים מתחת לעצי ברכיטון, אוכלים ביסלי ומשחקים באייפון.
:
ואולי באמת התות לא שייך לעיר, אלא לבית ערבי קטן בלב בוסתן, עם באר, וסדין שפרוס למרגלותיו ותותים שנאספים בו לתאווה. כאדריכל אני תמיד מציע ללקוחותיי לנטוע עצי פרי, ובייחוד עץ תות. כי אם כבר לבזבז מים, כסף וזמן - אז שלפחות יהיה פרי; ואם כבר עץ - אז לתות יש יתרון חשוב נוסף באקלים הישראלי: בחורף, כשקר, הוא משיר את העלים ונותן לשמש לחמם את היושבים תחתיו, ובקיץ החם הוא מתכסה בעלים ומצל על הבית ודייריו. בין לבין זו כנראה תקופה שצריך לדעת לחשוק שפתיים, ולסבול בשקט למי שקשה. כמו היום ההוא אצל זקנתי, שאחריו היתה שתיקה ארוכה.
פנייה נרגשת: רציתי לפנות לגוגל ולהציע להם להוסיף שכבת מידע על עצי פרי במפות שלהם, ושכבה מיוחדת רק לתות. אז אני מצרף כאן מפה קטנה של השכונה שלי עם כמה מעצי התות הטובים שעדיין נשארו ולא נגדעו, ואתם מוזמנים להוסיף כתובות נוספות. אז הנה המפה. תקטפו ותיהנו, יש מספיק לכולם.
והנה המפה של עצי פרי בתל אביב, שהכינו עדן צרור, אודי אלנברג ודניאל ברזילי. תודה לנעמה מטוקבק 10!
