ים המלח, אחד מפלאי עולם, נעלם והולך. חלקו הצפוני עדיין נראה כמו אגם אמיתי, אך חלקו הדרומי הוא מתחם בריכות של מפעלי ים המלח. ירידת המפלס גוררת, מלבד הנזק ההיסטורי, גם סכנות ברורות ומיידיות: יותר ויותר בולענים נפערים בקרבת כביש 90, מסכנים את התיירים והתושבים, וקטע מהכביש כבר נסגר לתנועה. אלא שההידרדרות הסביבתית אינה מפריעה לתוכנית עתירת תקציב, שמקודמת בימים אלה. משרד התיירות והחברה הממשלתית להגנות ים המלח (חל"י) מאיצים הקמה של מתחם תיירות עצום בקטע המיובש של הים, בין מתחם המלונות עין בוקק לנווה זוהר, לאורך קטע שמשתרע לאורך שני קילומטרים. התוצאה תכפיל את מספר החדרים בבתי המלון בים המלח.
מיזם התיירות, שנבחר לאחר בחינת חלופות, יכלול בין 12 ל-16 בתי מלון עם 4,000 חדרים (כולל הרחבת המלונות הקיימים). ערוץ האדריכלות של Xnet מפרסם כאן, לראשונה, את ההדמיות שלו. בתוכנית שהוצגה בוועדה המחוזית הוצע לתכנן חלק מהמלונות על המים עצמם, בדומה לבתי הארחה אקזוטיים באסיה, ולהקים גם ספא, מרכז מבקרים, שטחי מסחר ומרכז כנסים.
היזמים והמתכננים טוענים שהקטע בין עין בוקק לנווה זוהר "מופר" (כבר לא טבעי) קשות, שאין קשר בין המתחם הקיים לזה המתוכנן, ושהטיילת אינה מנוצלת כיום. בסקר האקולוגי של התוכנית צוין כי הרגישות האקולוגית שלה נמוכה, פרט לגדות הנחלים: בוקק, רום, זוהר וואדי נוסף נטול שם. האזור, לטענת המתכננים, אינו מועד לבולענים. בנוסף, הם מציינים כי שיעור התפוסה של חדרי המלון בים המלח גבוה ביחס לממוצע בישראל - 76% לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - ולכן יש הצדקה לתוספת חדרי מלון.
אזור הביניים בין נווה זוהר לעין בוקק מיועד לפיתוח מלונות חדשים. היזמים טוענים כי האזור ''מופר'' ולכן אין מניעה לפתחו
בתי המלון יוצפו? הטיפול לא התחיל
בתי המלון בעין בוקק סמוכים לבריכת האידוי מס' 5 של מפעלי ים המלח, והם נתונים בסכנת הצפה שמאיימת על עתידם. זאת, משום שמפלס המים בבריכות גואה בקצב של כ-20 סנטימטרים בשנה. כדי למנוע את חורבן בתי המלון, אישרה הממשלה ב-2012 לקדם את תוכנית "קציר ים המלח": הסרת המלח שהצטבר על קרקעית האגם, כך שהמים ייסוגו. תקציב הקציר נאמד ב-3.8 מיליארד שקל, במימון עיקרי (80%) של מפעלי ים המלח. בנוסף מתוכננות ומבוצעות הגנות חופיות בתקציב של 750 מיליון שקל (60.5% מפעלי ים המלח והשאר במימון המדינה).
מנכ"ל החברה להגנת ים המלח, שמעון (שימי) דניאל, אומר כי נותרו עוד ארבע שנים להצלת בתי המלון - 80 סנטימטרים עד להגעה למפלס המקסימלי של סוללות הבריכות. הזיכיון של חברת מפעלי ים המלח תם ב-2030. גורם בהתאחדות מלונות ים המלח מביע דאגה לנוכח לוחות הזמנים המרווחים של הפרויקט, שהיה כבר אמור להיות עכשיו אחרי שלבי התכנון ולצאת לפועל ב-2017: "כולם בשקט ויש תחושה שפתאום לכולם - הוועדה לתשתיות לאומיות, חל"י ומפעלי ים המלח - יש זמן. לאחר שנקבע הפתרון ושמפעלי ים המלח צריכים להוציא כסף, פתאום כולם שותקים".
דניאל טוען, כי אין קשר בין ההגנה על בתי המלון הקיימים לבין רצועת התיירות המתוכננת. הוא מציין כי המדינה הקציבה 250 מיליון שקל לתשתיות הפרויקט (כגון מים וחשמל) ועוד 370 מיליון שקל מענקים לבתי המלון שיוקמו. מתוכנית הקציר שתמנע את ההצפה הוא מתנער: לדבריו, יישום ההסכם בין מפעלי ים המלח לבין המדינה אינו בתחום האחריות של החברה שלו. יוזכר, כי דניאל עומד בראש "החברה להגנות ים המלח".
ממפעלי ים המלח נמסר, כי הם ממתינים להחלטת ות"ל בנוגע לטיפול במי הבריכות הגואים.
הדמיית התוכנית למתחם תיירות חדש בין עין בוקק לנווה זוהר (הדמיה: משה ספדי אדריכלים)
את הפרוגרמה של המיזם הנוכחי הכינה "דלויט" הבריטית, את התוכנית עורך האדריכל עמוס ברנדייס, על עיצוב התוכנית אמון האדריכל היהודי-קנדי משה ספדיה, ואת הנוף מתכנן משרד אדריכלות הנוף ברוידא-מעוז. חלופות התכנון הוצגו במארס אשתקד בוועדה המחוזית. רוב הנוכחים, לרבות נציגי הממשלה, שיבחו את התוכנית שהציג ברנדייס. ל-Xnet הוא אמר השבוע, כי התוכנית כוללת את שדרוג המתחם הקיים והיא תחזק את הגנות קו החוף.
האדריכל משה ספדיה מציג את התוכנית, ומתייחס לבתי מלון מפוארים בעולם שמשמשים לה השראה:
בסוף העשור הקודם קידם מנהל התכנון תמ"א 13 שעוסקת בחופי ישראל לאזור ים המלח. משרד "לרמן-אדריכלים", שערך את תוכנית המתאר הארצית ההיא, כתב: "הגדלת מספר התיירים תחייב תוספת של תשתיות (...) על חשבון שטחים פתוחים ולעתים על חשבון ערכי טבע ונוף נדירים". התוכנית ביקרה את המלונות הקיימים - "עוצבו כמבנים גדולים, ראוותניים ודומיננטיים, שאינם מנסים ליצור דיאלוג עם הנוף" - ומבט על ההדמיות מגלה שהראוותנות המתוכננת לא פחותה מהקיים, אם לא יותר. אגב, התמ"א אינה מקודמת מאז. מעריכים כי ראש מינהל התכנון, בינת שוורץ, החליטה להקפיא אותה.
''אין פסול בלעצב קו חוף''
גורם נוסף שמעוניין בקידום המיזם הוא המועצה האזורית תמר, שיושב הראש שלה, דב ליטבינוף, הוא אחד החשודים בשחיתות בפרשת "ישראל ביתנו". בדיון אשתקד ייצג את "תמר" מהנדס המועצה, גיא דוננפלד, ששיבח את התוכנית. "בסך הכול מנסים לעשות פה מעשה תכנוני משמעותי באזור הזה, שאיך אומרים? הרבה שנים לא זכה לפיתוח ראוי", הוא הסביר, וטען כי אזור ים המלחם אינו מתפתח כראוי משום שחסרים בו שטחי מסחר ומסעדות. "מבחינתי", אמר דוננפלד, "מייצרים פה למעשה קו חוף חדש. ככל שהדבר ניתן הנדסית, אין פסול בדבר הזה של לעצב קו חוף". ואמנם, עמוס ברנדייס אומר בשיחה עם Xnet כי הבנייה בתוך המים היא "חלק מהתוכנית לעיצוב קו החוף". מה חושבת אדריכלית הנוף עליזה ברוידא, שמכהנת כיו"ר איגוד אדריכלי הנוף, על העיצוב מחדש של ים המלח שהיא שותפה לו? היא סירבה להגיב לשאלות.
היזמים רוצים חדרים על המים. גורמים סביבתיים מתריעים (הדמיה: משה ספדי אדריכלים)
דניאל מסביר, כי השטח המסוים נבחר תוך הסכמה מצד ארגוני הסביבה, ומאחר שמדובר בבריכה תעשייתית ולא בים אמיתי, הוא אינו מזהה כל מגבלה. "אין כאן שאלה סביבתית או אקולוגית, אלא האם יש לזה היתכנות הנדסית", אומר מנכ"ל חל"י.
דעתו של מהנדס המועצה כבר הושמעה. "אין, הנדסית, בעיה לבנות בתוך המים. העלות של העניין הזה היא לא גבוהה כמו שחושבים פה", אמר דוננפלד בדיון. כשהוצע להמיר את הקמת המבנים על המים במקום חלופי על היבשה, התעקש מהנדס המועצה: "אין בעיה לבנות במים. יש לנו צוות שעובד עם גוף בינלאומי, שיגיד איך עושים את זה. חד-משמעית, לא תהיה בעיה של הגנות". הוא אף הזהיר מפני אלטרנטיבה יבשתית: "זה מגרש שנחמד יהיה לשים אותו על שקף. אף אחד לא יקנה אותו. הוא לא אטרקטיבי, זה לעשות סידור עבודה על הנייר".
נציגי החברה להגנת הטבע והמשרד להגנת הסביבה הסתייגו מהבנייה על המים. נציג החברה להגנת הטבע, שי טחנאי, לא התנגד אוטומטית לבנייה בתוך המים, אך הזהיר כי "ים המלח הוא לא ים רגיל", וציין שלאור חוסר הוודאות לגבי ההתייבשות וההצפות, "צריך לנהוג בעניין הזה בזהירות ולבנות אך ורק מחוץ לבריכה". ברשות הטבע והגנים סבורים שתוספת בתי המלון תגדיל משמעותית את מספר המטיילים בשמורות הטבע באזור, מה שמחייב חשיבה מחודשת על ניהול השמורות, מצב שבילי ההליכה ועוד.
משרד התיירות, שתומך במיזם, מסר כי הוא יביא להגברת התיירות הבינלאומית לים המלח, כך ששיעור הנופשים הזרים יעלה - במקום רבע כיום (כל השאר ישראלים) למחצית בעתיד.
"אינטרסים ציבוריים מובהקים"
זה לא המיזם היחיד שמקודם כעת לאורך ים המלח. סמוך לעין בוקק אמור לקום מרכז כנסים, מלונאות ומסחר. התוכנית הנקודתית נמצאת בשלב "בדיקת תנאי סף", ובדברי ההסבר נכתב כי היא צמודה למתחם בתי המלון הקיים "ומהווה גידול טבעי שלו". עוד נכתב, כי היא "מקדמת אינטרסים ציבוריים מובהקים" וכוללת 360 חדרי מלון; הם עשויים לגדול ל-396 חדרים, בתנאי שימולא "תמריץ לבנייה ירוקה". בנוסף ייבנו 12 אלף מטרים רבועים של מבני ציבור, ו-17,300 מ"ר שטחי מסחר.
בלי קשר למיזם הגדול: מרכז תיירות וכנסים מדרום לעין בוקק
מדוע הציבור לא יודע על כך?
תוכניות אלה, שמקודמות באחד האזורים הרגישים במדינה מבחינה נופית וסביבתית, נמצאות על שולחן השרטוט זה כמה שנים. מערכת התכנון הישראלית נוהגת להסתיר מהציבור את רוב התוכניות החשובות שלה, ובפרט עד שלב ההתנגדויות - שלב שבו הסיכוי לשנות את התוכנית קלוש.
האם האדריכלים הישראלים ידעו בכלל על הפרויקט? מדוע נבחר דווקא ספדיה, מבלי שמתנהלת תחרות פתוחה ושקופה? דניאל טוען כי החברה פרסמה מכרז פומבי (עם תנאי סף), שאליו ניגשו רק 4-5 משרדי אדריכלים, וכי הרעיון של ספדיה היה טוב מהמציעים האחרים.
3 שאלות מטרידות:
1. מדוע חברה שאמונה על הגנת ים המלח מקדמת במקביל פרויקטים נדל"ניים, ומתנערת מאחריותה לטיפול בעצירת עליית המפלס בבריכה התעשייתית?
2. מדוע המדינה מבזבזת זמן וכספי ציבור על תוכניות כגון תמ"א 13 לים המלח, ולבסוף לא מתייחסת למסקנותיהם?
3. האם יקום פיל לבן שיפגע באתר בעל חשיבות עולמית, שנתון ממילא בסכנת הכחדה, וזו תהיה בכייה לדורות?
